*, ש"נ, — שה"פ מן קִבֵּל, א) פעֻלת המקבל דבר מרעהו, Annahme, Empfang; réception, acceptation; receipt, acceptance: קַבָּלַת דם הזבח: כל היום כשר וכו' לסמיכה לשחיטה לתנופה להגשה לקמיצה ולהקטרה למליקה ולקבלה ולהזיה וכו' (מגי' ב ה). הסמיכות והתנופות וההגשות והקמיצות וההקטרות והמליקות וההזאות והקבלות נוהגין באנשים ולא בנשים (קידוש' א ח). שהזבח נפסל בארבעה דברים, בשחיטה ובקבול ובהלוך ובזריקה, ר' שמעון מכשיר בהלוך שהיה ר' שמעון אומר אי אפשר שלא בשחיטה ושלא בקבלה ושלא בזריקה אבל אפשר שלא בהלוך (זבח' א ד). בן לוי שקיבל עליו כל עבודת לויה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו שנא' המקריב את דם השלמים אין לי אלא זריקת דם והקטר חלבים, מנין יציקות, ובלילות תנופות והגשות הקמיצות וההקטרות וקבלת הזאות וכו' (תוספת' דמאי ב ז). זר ואונן שיכור ובעל מום בקבלה ובהולכה ובזריקה פסול (יומא מט.). והקריבו, זו קבלת הדם, ואפיק רחמנא בלשון הולכה למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה (זבח' ד.). כלם אחוזי חרב, רבי זעירא ור' יהודה בשם שמואל, אלו תלמידי חכמים שמלמדין לכהנים שחיטה והלכות זריקה וקבלה וקמיצה (מד"ר שה"ש, הנה מטתו). ועי' קִבּוּל. — וקַבָּלַת  בהמה למרעה ולטפול, שדה לעבוד, וכדו', נָתַן בְּקַבָּלָה או נָתַן קַבָּלָה, נתן בקִבֹּלֶת: הלוקח עובר חמורו של נכרי וכו' והמקבל ממנו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה (בכורות א א; וכעין זה שם ב א). הנתן שדה קבלה לגוי ולכותי וכו' צריך לעשר על ידן, הנותן שדהו קבלה לעמי הארץ עד שלא באו לעונות המעשרות צריך לעשר על במקור הנדפס חסרה  המלה 'על' ידן (תוספת' דמאי ז יא-יב). המקבל בהמה מן העובד כוכבים וילדה מעלין אותו בשוויו ונותן חצי דמיו לכהן, והנותן בקבלה אע"פ שאינו רשאי קונסין אותו וכו' (רבי יהודה, בכורות ב:). — וקַבָּלַת הגט מידי בעל האשה או שליחו, שָׁלִיחַ לְקַבָּלָה, שְׁלִיחוּת לְקַבָּלָה: איש הוי שליח להולכה, שכן בעל מוליך גט לאשתו, ואשה הויא שליח לקבלה, שכן אשה מקבלת גיטה מיד בעלה (גיט' סב:). אדם יודע שאין שליחות לקבלה וגמר ונתן לשם הולכה (שם סג.). — וקַבָּלַת שָׁבים: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא אינו נשבע אלא בקבלת שבים שכן אמר יחזקאל חי אני נאם ה' אם אחפוץ במות הרשע (פסיק' רב', שובה ישראל, קפד.). — וקַבָּלַת הכלי, המקבל דבר לתוכו: רחת של גרוסות טמאה, של אוצרות טהורה וכו', זה הכלל, העשוי לקבלה טמא, לכנוס טהור (כלים טו ה). שפופרת הקנה שחתכה לקבלה טהורה (שם יז יז). קערה שקבעה בשידה תיבה ומגדל, כדרך קבלתה טמאה, שלא כדרך קבלתה טהורה (שם כ ה). סלון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב מן האמצע אינו פוסל מפני שלא נעשה לקבלה (מקו' ד ג). — בֵּית קַבְּלָה, כמו בֵּית קִבּוּל, שקע וחלל בכלי לקבל בו איזה דבר: אף כסא של כלה שנטלו חפויו ונשתייר בו בית קבלה טהור (כלים כב ז). קנקילין שיש בה בית קבלת כסות טמאה (שם כב י). מצודת העכברים שיש בה בית קבלה טמאה (תוספת' שם ב"מ ה י). — וקַבָּלַת דברים: אמן לקבלה אמן לשבועה וכו', אמן לקבלה מסוטה וכו' (בשם רבי יוסי בן זימרה, ירוש' סוטה ב ה). אמן, בו שבועה, בו קבלת דברים1, בו האמנת דברים וכו', בו קבלת דברים דכתיב ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן (ר' יוסי בר' חנינא, שבוע' לו.). אמן הזה יש בו ג' אספליאות2, שבועה וקבלה ואמנה וכו', קבלה מנין שנא' ואמר כל העם אמן (ר' יהודה בר סימא, מד"ר דבר' ז). — וקַבָּלַת יסורין: והתורה נקנית וכו' באמונת חכמים ובקבלת היסורין (אב' ו ה). — ובסהמ"א: וקבל היהודים, וקבלו הכהנים וכו' כלם ענין קבלה שהוא כענין לקיחה (רד"ק, סה"ש, קבל). — °דַּלְתֵי קַבָּלָה, ואמר הפיטן: דלתי קבלה פתח אל שאליהם, ורפאות תעלה העלה למחליהם (ר"י הלוי, משתחוים להדרת, דיואן ב, 264). — וקַבָּלַת עֵדוּת: צריכים הדיינים לכתחלה להיות יושבים בשעת קבלת העדות (שו"ע חו"מ כח ו). קבלת עדות צריך ג' מומחים יודעים הלכות עדות כשר ופסול זהירין בקבלתן לכוין עדות כל אחד (שם שם כח כא). נכון למקבלי עדות לפרסם בשטר קבלת העדות מי הם העדים (שם שם כח כב). — °קַבָּלַת קִדּוּשִׁין: ואם אין ידוע אם בטל השליחות קודם קבלת הקידושין ואם לאו הוי ספק קידושין (טור אה"ע לו). ש' י"ב, אם הטילה שום תנאי בקבלת קידושין הללו, תשובה, שאמרה שרצונה היה לקבלם בהסכמת דודה וכו', ש' י"ו, מה עשו העדים אחרי דבריו אלה, תשובה שר' דוד א' מן העדים אמ' לה שתזהר מאד כי בקבלתה הקידושי' הללו שוב אין לה רשות לחזור בה וכו' (ר' יוסף ראוינה, בס' סדר קידושין ונישואין לא"ח פריימן, קמד). ודוקא שהאשה שמעה והבינה יפה קודם קבלת הקידושין שאמר הרי את מקודשת (שו"ע אה"ע לה ט). — °קַבָּלַת קִנְיָן, עי' קִנְיָן. — °קַבָּלָה, במשמ' שטר קַבָּלָה, שובר על פרעון סכום כסף וכדו', נהוג בדבור. — °וקַבָּלָה, קַבָּלַת הַשּׁוֹחֵט, המקבל רשות מן החכם לשחוט: ולכן נוהגין שאין אדם שוחט אא"כ נטל קבלה לפני חכם ואין החכם נותן לו קבלה עד שידע בו שהוא יודע הלכות שחיטה וכו' ובקצת מקומות נוהגין להחמיר עוד דהמקבל נוטל כתב מן החכם לראייה שנתן לו קבלה וכו' (הגהת רמ"א לשו"ע יו"ד א א). יש ויש הרבה מעמי הארצות שנותנין להם קבלה אע"פ שהם עמי הארצים גמורים וקלי הדעת שאין בהם יראת שמים כלל (ר' אליהו, שבט מוסר לו). — °וקַבָּלַת תנאי: והפרש יש בין סיפא  לרישא, כלומ' מי סברת דסיפא קבלת התנאי היה בעדים וקנין כמו רישא (ר' פינחס הדיין בשאלה לרמב"ם, תשו' הרמב"ם רפא, מק"נ, עמ' 256). — °וקַבָּלַת עֹל מלכות שמים עליו: ויש שכללו (במאה ברכות) קבלת מלכות כשקורא ק"ש על מטתו (העיטור, הלכות צצית). שאין הקריאה לבדה קבלת עול רק הכונה בה (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, ואתחנן, קנט.). אחרי נמצא בם שמניעים הראש בעת הקריאה תנועת הנער המשחק ולא יוציאו דבר מפיהם וכו' ואין זה קבלת עול מלכות שמים אבל פירוק עול (שם שם). האמן בלבך אמתת מציאותו ואחר כך תוכל לקבל עול מלכותו, לפי שאין קבלת עול מלכות ראויה כי אם אחר אמונת המציאות (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה א, בהתחלה). — °וקַבָּלַת ענין בנדר או בשבועה על עצמו: וקבלנו על עצמינו ועל דורותינו בקבלה ובשבועות ובנדרים קבול גמור שלא יהא רשות לנו ולבנינו עד עולם לזוז מתוכחותיו והוראותיו (ס' השטרות לר"י ברצלוני, 8). אבל הנדר שהוא כמקבל על עצמו להיות לו דבר המותר כאלו נאסר בכל עת שהוא שונה בקבלתו מוסיף על עצמו איסור אם יבטל קבלותיו ולפיכך הוא חייב על כל אחת  ואחת (ס' חנוך, יתרו, מצות ל). כל נדר או שבועה וכו' וכל שום קבלה אפילו של מצוה שקבלתי עלי וכו' אני מתחרט על קבלת הענינים בלשון נדר או שבועה וכו' או קבלה בלב וכו' (סדר התרת נדרים). — °וקַבָּלַת תענית: ואם קבל במנחה להתענות וכו' הוי קבלה לכולם (טואו"ח תקסב). וכן יחיד שקבל עליו תענית סתם בערב שבת מתענה ומשלים, אלא אם כן פירש בשעת קבלה שאינו רוצה להתענות אלא עד שישלימו הקהל תפלתם (שם תקעב). דין קבלת התענית ובו י"ג סעי' (שו"ע או"ח תקסב). — °קַבָּלַת פָּנִים, כמו הַקְבָּלַת פָּנִים: וכן יש לשנא קבלת פנים המתורגם בלשון קבלה, כמו ואם בא לראות תרגום ואם אתא לקבל אפי (ר"א בחור, מתורגמן, קבל). — °קַבָּלַת שַׁבָּת, כמו הַקְבָּלַת שבת, קִדּוּם פני שבת, ושם לסדר מזמורים ופיוטים שאומרים בערב שבת לפני תפלת ערבית: סדר קבלת שבת שנוהגים בו חדשים מקרוב באו3 הוא מנהג יפה וטוב (מובא בסדור בֶר עמ' 178, בשם בעל יוסיף אומץ סימן תקפח). — °קַבָּלָה, במשמ' היות עלול לקבל: וכשיהיו הסמים קצתם יותר חם אך הוא יותר עב איפשר שיהיה קבלתו לקפיאה כקבל אותו שהוא יותר קר ממנו, וכשיהי' קצת הסמים יותר קר אך הוא יותר רקיק איפשר שיהי' קבלתו להתלקחות וההבער כקבל אותו שהיא יותר חם (קאנון ב א ג). — ב) °קַבָּלָה, במשמ' מסרת, הלכה מְקֻבֶּלֶת, פֵּרוּשׁ מְקֻבָּל, וכדו', Überlieferung; tradition: כי לא סרה הקבלה והמסורת משומרת בין האומה, וכאשר היה האדם קורא ועשו להם ציצית היה אומר כי זו הציצית נשים אותה בכנף הטלית, מספר חוטיה ח' וכו' (תשו' הגאו' שערי תשובה לד). ואם רואין בית דין לעבר שלא כסדר הזה להקדים או לאחר, מה שעשה עשוי ובלבד שיעשו כהלכות שהיו עמהם בקבלה וכו' (תשו' הגאו', ליק, ד.). ונתן משה רבינו לסנהדרין בקבלה הלכות כשפים ולמדם אותם (שם, יג.). ואמרו חז"ל בקבלה שבידם, שבזמן שנאמר לו וקראתי בשם ה' לפניך נראה לו למשה רבנו מתוך הכבוד של הקב"ה כדמות שליח צבור וכו' (שם, לה.). נפילת אפים לעולם על צד שמאל וכו' ושמענו טעם מפני ששם מלאך רע עומד וכל דבר של צער בשמאל ואינו מקטרג, אולי קבלה היתה בידם והמנהג שלנו כך הוא וכו' (אוצר הגאונים ברכ', תשו', 83). כך היו הראשונים מפרשין אנדיפא וכו' דבר אבד שאין בו הנאה וכו' כי לשון אנפרות איבוד הוא, וזאת קבלה בידם מן הראשונים (שם שבת, תשו', 79). מדה לאורך ורוחב בשיעור קטן או גדול, אבל השיעור והמדה היתה קבלה ידועה וחתומה על השגת בני אדם, כי אין לומר במופלא ובמכוסה יותר (שם חגי', 11). הא למדת שצריך לנענעו (את הלולב) בשעת נטילתו וכו' וכן קבלה מהגאונים ז"ל (שם סוכה, 54). זה היה קבלה בידינו ומצאנו מפורש בתלמוד ארץ ישראל רבנן דקיסרי שמעין טעמייהו דרבנן וטעמא דר"ש מהדא קרא וסוכה תהיה לצל יומם מחורב למחסה ולמסתור וכו' (שם שם, 85). כתב רבינו האיי גאון ז"ל קבלה בידינו אם יש שני עדים שהוא כתב ידם וכו' אין נאמנין לפסול (שם גיט', 3). וכבר ראינו ועיינו בדברים אלו וידענו מקבלת חכמה ידועה ענין הנדר והשבועה ואין לסמוך בדבר אשר לא צוה ה' (שם נדר', 24). וכן ראיתי לבעלי המתיבות שכתבו לזה בהלכותם, ושמא קבלה היא בידם של ראשונים (מתיבות, הוצ' לוין, 4). וקבלה בידינו דאין דנין שודא אלא במקרקעי (שם, 23). כתב רבינו חננאל קבלה בידנו דאין יכול לעשות שודא אלא דיין מומחה לרבים בדורו (שם, 25). פורסא דדמא כל תלתין יומין, פי' גבול הדם לבחורים כל שלשים יום וכו' וזה הפי' קבלנוהו מרבותינו קבלה (ר"ח, שבת קכט:). וכבר ראינו פי' לרבותינו הגאונים זולתי זה אבל אנו כתבנו הפי' שהיא קבלה בידינו (הוא, עירוב' כו.). ללמדך המסורת שהיה בידם בדברי אביי ורבא כך היה בידי הראשונים בקבלה כהלכה למשה בסיני (הוא, סוכה מה:). מהדורא קמא דרב אשי, פי' ר"ח קבלה היא בידינו כי כל שנה כשמתעסקין שני חדשים בתלמוד משלימין בשלשים שנה וחוזרין מתחילה וכו' (ערוך ערך הדר). פורסא דדמא כל תלתין יומין, פי' גבול הדם וכו' זה פי' ר"ה ז"ל בקבלה (שם ערך פרס). מסורת קבלה בידם שהמרתיח ומודד כל דבר לח מוספת המדה שלו כשמרתיח על המדה בצונן חלק אחד משלשים וששה בלוג, זה פי' רבינו חננאל (שם ערך רתח). וכאשר ראה (רבי) העתקת האומה בדלדול ובחסרון וכו' עלה בלבו שיקבץ כל מה שיש בידם מהקבלה (הקדמת רב נסים גאון לפרושו למסכת ברכות). וגם אלו הטעמים המפורשים בראיות נסיות בחכמת השיעור ראויים עוד להיות בקבלה בידך (ראב"ח הנשיא, חבור המשיחה והתשברת א לג, 18). וכיון שלמדנו הענין הזה מדברי רבותינו ז"ל והיו בקיאין בו בקבלה להם וכו' (הוא, ס' העבור א י, 27). כדי שיתברר לך חכמת מדת החדש המסור בידינו בקבלה מרבותינו (שם ב א, 35). נתברר לנו שאין לענין הזה פירוש על מכונו כי אם מן התורה וכתבי הקדש ומדברי רבותינו ז"ל אשר הם קבלה בידם מרוח הקדש (הוא, מגלת המגלה ב, 14). לפי שאין אפשר לשמור דברים כאלו וכו' אלא בקבלה ומסורת (ר"י ברצלוני, פי' יצירה, פו). כי התלמוד הוא קבלה ומסורת ביד ראשי ישיבות דור אחר דור (שם, קפז). וכל אלה המצות צריכות לקבלה ומסרת (ראב"ע, הקד' א לפרושו על התורה, כהנא ב, 67) וקדמונינו ז"ל אמרו שיסכה היא שרה, ואם קבלה היא נקבל4 (הוא, בראש' יא כט). והכלל כל המצות צריכות פירו' מקבלת האבות ואף כל המועדים אם הם תלוים במולד הלבנה האמצעי וכו' (הוא, יסוד מורא א, ט). ואמרתי שיתכן, מבלי שאגזור בו, בעבור שלא פגעתי עד העת הזאת צח שאבטח בקבלתו בטחון גמור שאקבל ממנו המקרא, אבל אני סומך בדיקות המלות על הספרים המדויקים וכו' ועל המסורת גם כן אני סומך בו (ר"י א"ת, הרקמה כב, 142). והשערים שפתחם הבורא לדעת תורתו ודתו הם שלשה, האחד שהם השכל הניצל מכל פגע, והב' ספר תורתו הנתונה למשה נביאו, והג' הקבלות שקבלנו מקדמונינו שקבלו מן הנביאים ע"ה (הוא, חו"ה, הקד' המחבר). וכאשר נתברר לי חיוב החכמה הצפונה מן השכל והכתוב והקבלה אמרתי שמא המין הזה מן המצות שאין אנו חייבין בו בכל עת וכו' (שם שם). כמו אמונת היחיד, אם אנחנו חייבים לעיין בו מצד שכלנו או אם יספיק לנו אם נדעהו מצד הקבלה (שם שם). ואני שאלתי אחד מהנחשבים מחכמי התורה במקצת מה שזכרתי לך בחכמת המצפון והשיב אותי כי הקבלה תעמוד במקום העיון בזה ובמה שדומה לו (שם שם). אם היה דעתך קצרה והכרתך חלושה מהשיג אליו לא היית נענש על פשיעתך ותהיה כנשים וכקטנים אשר הוא בידיהם דרך קבלה, אבל אם אתה איש דעת ותבונה שתוכל לעמוד בהם על ברור מה שקבלת מן החכמים בשם הנביאים משרשי הדת וקטבי המעשים אתה מצווה להשתמש בהם עד שתעמוד על ענין ויתברר לך מדרך הקבלה והשכל יחד (שם שם). כי לא אמר כשתסתפק בענין היחוד איך הוא וכו' שתאמין בהם על ידי חכמי התורה והסמך ותסמוך על דברי קבלתם בלבד אבל אמר שתשיב אל דעתך ותשמש בשכלך במה שדומה לזה אחר שתעמוד עליו מצד הקבלה (שם שם). והשני, ממה שאמר הכתוב הלא ידעת אם לא שמעת וגו', אמר הלא ידעת על הידיעה שהיא מצד הראיה, ואמר הלא שמעת על דרך הקבלה והסמך, וכן אמר הלא תדעו הלא תשמעו הלא הוגד מראש לכם, הקדים הידיעה מצד הראיה על הידיעה מצד הקבלה וההגדה וכו' וזה ראיה על מה שזכרנו כי הקבלה ואם היא קודמת בטבע מפני צורך הלומדים אליה תחלה, אין מן הזריזות שיסמוך עליה לבדו מי שיוכל להשיג דעת ברורה בדרך הראיות (שם שם). ושמתי רוב ראיותי מן הדברים המושכלים וקרבתים בדמיונים הקרובים אשר אין בהם ספק וסמכתי להם מה שמצאתי כתוב בספרי הנביאים ואח"כ סמכתי להם דברי הקבלות שקבלנו מרבותינו ז"ל ומן החסידים והחכמים שבכל אומה (שם שם). ומהם מי שמיחדהו בלבו ולשונו ויבין ענין מה שהוא אומר מדרך הקבלה שקבל מאבותיו ואיננו יודע בירור מה שקבל מהענין ההוא (שם, היחוד א). כי הבחינה בברואים וכו' אנו חייבין בה מן המושכל ומן הכתוב ומן הקבלה, מן המושכל וכו' ומן הכתוב וכו' ומן המקובל וכו' (שם, הבחינה ב). והששי, אנשים סמכו על הקבלה הקדמונית שהיא המשנה והגיעו לקצת חיובי התורות והמצות והדינין מבלי עיון בתלמוד (שם, עבודת האלהים ד). ומהם שגמול העה"ב ועונשו היה מקובל אצל עם הארץ מהנביא ומושכל אצל החכמים והניחו לספרו בספר כמו שהניחו לזכור הרבה מפירוש המצות והחובות מפני שסמכו על הקבלה (שם, הבטחון ד). וכן פתחתי לך מלך הכוזר כאשר שאלתני על אמונתי השיבותיך מה שאני חייב בו וחייבין בו כל קהל ישראל אשר התברר אצלם המעמד ההוא בראות עיניהם, ואחר כן הקבלה הנמשכת שהיא כמראה העין (הוא, כוזרי א כה). שאין מתקרבים אל האלהים כי אם במצות האלהים עצמם, בעבור שהוא יודע שעורם ומשקלם וזמנם ומקומותם ומה שהוא תלוי באלה הקבלות (שם ג כג). ושמו שבעת המלכים והטעמים אותות לתכונות ההם אשר העתיקום בקבלה ממשה (שם ג לא). אמר החבר, אם כן הקבלה אנחנו והקראים חייבין בה וכו', אמר הכוזרי, כן אומרים הקראים אבל אחר שמצאו התורה שלימה אינם צריכים אל הקבלה, אמר החבר, והנה זה ספר משה הפשוט הצרכנו במלותיו ובדבור בו אל כמה כתות מן הקבלה מן הנקוד ומטעם ומפסוק וממסורת וכו' (שם ג לג-לה). השמעת מלך כוזר על חבור לקראים בדבר ממה שזכרתי לך, בסמך או בקבלה (שם ג לה). ואם אמרו (הקראים) כן היתה דעת ענן וכו' חייבו עצמם טענת הקבלה ממי שהוא יותר קדמון ויותר ראוי להאמין, ר"ל רבותינו, כי הם רבים ואלה יחידים, ודעת החכמים סמוכה על הקבלה, מהנביאים ואלה סברא גרידא בלבד (שם ג לח). ומה צרכי לדבר עמך על אלה החלקים אחרי אשר הקדמתי לך צורך הקבלה עם אמתת המקובל מהם (שם ג מז). אמר הכוזרי, רוצה אני שתביא לי טעם מאיכות הקבלה המורה על אמתתה, אמר החבר, כי הנבואה התמידה עם אנשי בית שני ארבעים שנה וכו' ואחר הארבעים שנה היה המון החכמים הנקראים אנשי כנסת הגדולה, ולא יספרו מרוב, והם שעלו עם זרובבל סמכו קבלתם אל הנביאים כאשר אמרו ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה (שם ג סה). יכול שהיה להם סודות נעלמות ממנו בדרך פירוש התורה, היו אצלם בקבלה בהנהגת שלש עשרה מדות, או שיהיה הבאתם לפסוקים על דרך אסמכתא, שהם שמים אותה כסימן לקבלתם (שם ג עג). כי אין הקבלה טובה אלא עם הלב הטוב, אבל עם רוע הלב החקירה יותר טובה, כל שכן כשיוציא המחקר אל אמונת הקבלה ההיא ואז יתקבצו לאדם שתי המדרגות, רצוני לומר הידיעה והקבלה יחד (שם ה א). ואנחנו יחוייב לנו קבול העדות והקבלה הנמשכת אשר היא כראיה (שם ה יד). הלא תראה בהחלש הכחות הגופניות לעת הזקנה, שיגבר זה הכח העיוני ויתחזק באדם, והוא קצת ראיה שלא יכלה בכלות הגוף, עם היות שם ראיות אחרות חזקות וקבלות אמתיות (רוח חן ג). אבל כל הדברים שבגמרא הבבלי חייבין כל ישראל ללכת בהם וכו' הואיל וכל אותם הדברים שבגמרא הסכימו עליהם כל ישראל ואותם החכמים שהתקינו או שגזרו או שהנהיגו או שדנו דין ולמדו שהמשפט כך הוא הם כל חכמי ישראל או רובם והם ששמעו הקבלה בעקרי התורה כולה דור אחר דור עד משה רבינו עליו השלום (רמב"ם, הקד' משנה תורה). ועוד שיש לנו בעיקרים אלו קבלות מפי החכמים וראיות שלא נכתבו בספרים הידועים לכל (הוא, קדוה"ח יא ג). ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו, וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך שיהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים (הואי מלכים יב ב). ועתה לא אדע למה אחזור מקבלתי ומראייתי בשביל חבורו של זה המחבר (השגת הראב"ד להקד' משנה תורה לרמב"ם). זו היא סברתי הראשונה שדנתי עליה, ואחר זמן מרובה נזכרתי קבלת למודי וידעתי שלא דנתי יפה (ר' פינחס הדין בשאלה לרמב"ם, תשו' הרמב"ם, א. ח. פריימן, 181). ולא כל דבר שלא חייבו בו חכמים אסור, כי הם העתיקו בקבלתם ודרשו ולמדו ששלש תפלות חייבים ישראל להתפלל בכל יום והם אמרו ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו (ר' אברהם בן הרמב"ם, תשובות מקיצי נרדמים, 65). וזה (התר נדרים) לא יעשנו זולתי חכם מומחה או שלשה הדיוטות כמו שזכרנו לפי מה שבאה לנו בקבלה לא יחל דברו הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו, וזה הענין אין לו ראיה בתורה וכן אמרו החכמים עליהם השלום שזה הענין אין לו עיקר זולתי הקבלה (פי' המשנ' לרמב"ם, נדר' י ח). ואלו לא נתן לנו דעת על צד הקבלה בשום פנים וכו' היה מביא זה למות רוב האנשים והם לא ידעו היש אלוה בעולם או אין אלוה (ר"ש א"ת, מו"נ א לד) .כן צריך שימסר להם על דרך קבלה שהשם אינו גוף ואין דמיון בינו ובין ברואיו כלל בדבר מן הדברים (שם א לה). וביאור זה לפי מה שכתבו בספרי הנביאים ובא בקבלה הוא שכל מי שקדם למרע"ה מן הנביאים כאבות ושם ועבר ונח מתושלח וחנוך לא אמר אחד מהם כלל לכת מבני האדם שהשם שלחני אליכם וצוני שאומר לכם כך וכך (שם ב לט). החכמה ההיא הגמורה היא אשר התבאר בה במופת מה שלמדנוהו מן התורה ע"ד הקבלה5 מן השכליות ההם (שם ג נד). וכן ראוי שיהיה הסדר שיודעו הדעות ההם תחלה ע"ד קבלה6 ואח"כ יתבארו במופת (שם שם). המרגיל נפשו לזכור השירים והמליצות כלומר לדעת אותם על פה ומרבה בקבלותיהם לא יצטרך לדעת תיקון הלשון (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה ה ב, 33). מכל מקום לאלה הגאונים ז"ל שהבאתי שומעין שיש לדבריהם ראיות חזקות, ועוד שקבלת הגאונים ז"ל הוראה היא (שו"ת הרשב"א א סי' אלף קס"ח). לא שהגיעו ימיו של רבי דוסא לימיו של חגי הנביא (אלא) שקבלה מומחית היתה בידו על כך (ר"מ המאירי, בית הבחירה יבמ', אלבק, 74). ולהשיג המעלה העליונה הזאת באה על דרך הערה, מצות תפלין בראש בין העינים וביד שבארה הקבלה לתת אותם בשל שמאל וכו' (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, בהעלותך קל.). כמו שאמרו בקבלה האמתית שיש לנו לסמוך עליה שאין בשכלנו כח להגיע אל אמתת עדן הנפש וענשה וכו' (שם שם, קלא:). כשם שהצורך לסחורות להביא אותן ממקום למקום להמציא המזון לכל, כן דברי תורה צריכים למקום אחר והוא הקבלה והוצאת דבר מתוך דבר (שם ואתחנן, קנט.). וכבר התאמת אצלנו מצד הקבלה שמצות ק"ש שלש פרשיות וכו' (שם שם). וביארה הקבלה שזמן השכיבה הוא כל הלילה שרוב בני האדם שוכבין בו על מטותיהם וכו' וכן ביארה הקבלה שזמן קימה הוא עד סוף שלש שעות וכו' והקבלה בארה שמלת טוטפות רומזת על ארבעה בתים וכו' (שם שם, קסג.). אבל אמונתנו התמימה היא כי התורה וכל עניניה וספוריה מתחלתה עד סופה הם ענינים לא יורה עליהם שכל ולא טבע כלל, כי כן הגיע עדינו בקבלות איש מפי איש ועד משה מסיני (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה א). וצריך כל בעל שכל ללטוש רעיוניו לדעת עניני יחוד הבו"י ויתעלה מצד קבלת תורתנו התמימה מאחר שנתברר לנו מצד השכל באר היטב וענינים אלו האדם יכול להגיע להם מצד הקבלה אם יעיין בעיון נמרץ בתורתנו הקדושה הנמסרת לנו וכו' (שם שם). ואם נאמר שמונה עקרים בלבד ולא אמונות אמתיות למה לא ימנה הקבלה שראוי שימשך האדם אחר קבלת האבות שהוא עקר כולל לכל הדתות האלהיות (ר"י אלבו, עקרים א ג). ולזה לא נמנית הקבלה עקר או שורש לתורה מן השמים כלומר שראוי שימשך האדם אחר קבלת האבות וחכמי הדת (שם א יד). ראוי שנשאל ונאמר אחר שאנחנו נמצא דתות הרבה נקראות אלהיות והקבלה נמשכת בכל אחת מהן לבעלי הדת ההיא, במה יודע איפה הבדל בין הדת האלהית האמתית ובין המזוייפת (שם א יח). שיראה מכל זה שהקבלה שהיא נמשכת מאב לבן ראויה להתקבל, ולפי שאי אפשר לדת האלהית להתקיים זולתה צוה עליה הכתוב ואמר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך וחייבה מיתה לעובר על דברי קבלת החכמים (שם א יט). כי הדבר המצטווה לנביא בינו ובין השם יש חשש או ספק לזולתו בקבלה ההיא (שם א כ). והם (הגויים) ישיבו ויאמרו לפניו כי כמו שישראל יש להם לקבל שכר על קיום תורתם שקיימו מצד קבלתם, כן ראוי להם לקבל שכר על קיום תורתם שקיימו מצד קבלתם, והשב ישיב להם וכו' כי העכו"ם האומרות שסמכו על קבלתם ראשונות ישמיעונו כלומר ראוי להם שיודיעונו התחלות דתם שקבלו וסמכו עליהם וכו' (שם שם). ומצד השליח או מי שהביא הכתב ג"כ שהיא הקבלה הנמשכת בידינו היום אי אפשר שיפול הכזב כדברי הנביא, וזה כי הקבלה הנמשכת מן האב לבן אי אפשר  שתכזב בשום פנים (שם ד מד). וזאת היא הנקראת קבלה אשר מפי עליון נשתלשלה ובאה עד תכלית התנאים והאמוראים וכו' והיא הנקרא' תורה שבעל פה (מנחת קנאות לר"י מפיסא, 12). ונראה שזה רבינו החסיד הוא רבי חנוניא איש ירושלים שאמרו עליו הגאונים שקבלו שרוב הקבלות ערוכות לו מימי התנאים ז"ל (שו"ת מהר"ם אלשקר יח). ובדתות המפורסמות יתחברו הלבבות החלוקות וכו' עד שהיה במדינה אחת קהלות מאנשים דתותיהם רבים ואמונותיהם בקבלותיהם סותרות וקצתם מזלזל בקבלת קצת וכו' והמפורסמות יקבצום וכו' (אמו"ר לראב"ד, עה). וכן על הקבלה הנמשכת מהאבות לבנים שזה עקר כולל על הקבלה להמשך האדם אחר קבלת האבות (רפאל מנורצי, מרפא לנפש, יח:). — °אַנְשֵׁי הַקַּבָּלָה: וסמוך על אנשי הקבלה במה שתוכל לעמוד על בירורו כאשר תסמוך עליהם במה שהוא נמנע ממך (ר"י א"ת, חו"ה, יחוד המעשה ה). ולא יתכן להחזיק בסכלים אנשי הקבלה או אנשי הסברא בזה (הוא, כוזרי ג מט). — °חַכְמֵי הַקַּבָּלָה: ואין מה שזכרתיו שלא פגעתי מחכמי הקבלה מי שאבטח בקבלתו מקצורי ועצלתי לדרוש ולחקור (הוא, הרקמה כב).  הפרק הה' בזכרון הדרך והוא ג"כ בפי הקדמות חכמי הקבלה וכו' (ר"י אברבנאל, מפעלות אלהים ג ה). — °בַּעֲלֵי הַקַּבָּלָה: ראיתי לכתוב הנה מאמר בעלי הקבלה שאמרו בפרק אלו טרפות וז"ל אמר ירח לפני הקב"ה אפשר לשני המלכים להשתמש בכתר אחד וכו' (ר"א הקראי, גן עדן, קדה"ח ג ד:). — °ובשם ספר: שלשלת הקבלה, לר' גדליה אבן יחייא, הכתב והקבלה, לר' יעקב צבי מקלנבורג וכו'.