1, ש"נ, — שם צמח בֹּשֶׂם, קציעה,  Mutter) zimmt, Laurus cassia; cannelle; cinnamon: ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים וקנה בשם חמשים ומאתים וקִדָּה חמש מאות בשקל הקדש ושמן זית הין ועשית אתו שמן משחת קדש רקח מרקחת מעשה רוקח (שמות ל כג-כה). ודן ויון באוזל בעזבוניך נתנו ברזל עשות קִדָּה וקנה במערבך היה (יחזק' כז יט). — ובתו"מ2: אין מרכיבין פיגם על גבי  קדה לבנה מפני שהוא ירק באילן (כלא' א ח). — ובסהמ"א: וככה עשהו משה רבינו במדבר, לקח מן המור והקנמון והקדה מכל אחד משלשתן חמש מאות שקל בשקל הקודש וכו' (רמב"ם, כלי המקדש א ב). והקדה היא הקושט (שם שם א ג). עץ קידה הנקרא בלשון ארם קיסא דבסמא, ובלשון יון קסילו אלוין, ובלשון ערב עוד (אסף, 54). עץ קידה נקרא בלשון ארם קייסא דבסמא, ובלשון יון קסילו אלויין, ובלשון רומיים אלווא ובלשון הספרדים איילוכו (שם, 67). ועי' קִדָּן. — ואמר המשורר: הריחותי ימינה יום לאחז בו אשלח כף, כאלו מקנה בשם ומקדה בידה כף (רמב"ע, תרשיש ד, 44). — ומ"ר °קִדּוֹת, ואמר המשורר: מאמרי מפז נחמדים, ועריבים ממור וקדות (יחיאל הרופא, מעלות המדות, חרוז, בשער הספר).