א. קָדַד

1, פ"ע, אָקֹּד, יִקֹּד, תִּקֹּד, יִקְּדוּ,2 — נפל אַפַּיִם ארצה, הרכין והוריד ראשו עד לארץ בהשתחויה, שהיא השתטחות על האדמה sich verbeugen, s. niederwerfen; s'incliner, se jeter aux pieds; to bow, prostrate oneself: וַיִּקֹּד האיש וישתחו ליי' (בראש' כד כו). וָאָקֹּד ואשתחוה ליי' ואברך את יי' אלהי אדני אברהם (שם שם מח). ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי וַיִקְּדוּ וישתחו (שם מג כא). ויאמן העם וישמעו כי פקד יי' את בני ישראל וכו' וַיִקְּדוּ וישתחוו (שמות ד לא). וַיִּקֹּד העם וישתחוו (שם לד ח). וירא את מלאך יי' נצב בדרך וחרבו שלפה בידו וַיִּקֹּד וישתחו לאפיו (במד' כב לא). וַיִּקֹּד דוד אפים ארצה וישתחו (ש"א כד ט). וַתִּקֹּד בת שבע אפים ארץ ותשתחו למלך (מ"א א לא). ויענו כל העם אמן אמן במעל ידיהם וַיִקְּדוּ וישתחוו ליי' אפים ארצה (נחמ' ח ו). ויברכו כל הקהל ליי' אלהי אבתיהם וַיִקְּדוּ וישתחוו ליי' ולמלך (דהי"א כט כ). — ובלי השתחוה: וַיִּקֹּד יהושפט אפים ארצה וכל יהודה וישבי ירושלם נפלו לפני יי' להשתחוות ליי' (דהי"ב כ יח). — ואמר הפיטן: ילד קם וקד, טרם ניכפף ונעקד, חשמלים חוצה חוסה זעקו (ינאי, תמוך מידורות, קרוב' ימים נוראים, זולאי, שכט). גשים בו (בראש השנה) ברך ליקודה (ר"א קליר, את חיל, קרוב' א ר"ה). אֹמן שפך והפיל תחנון והרבה שיח עטיפה ורנון, אפים קד לפני חנון ופץ בקשה כעני בשנון (אמן שפך, קרובה, קבץ על יד יא, יב). אשרו בדרך בינות שבים, קְדוּ3 על ברך ליושב כרובים, צאו מפרך עון שובבים (שלום שלום, סליח' שבת שובה, סדור ארם צובה, תקנא). — ובינ' מ"ר °קוֹדִים4: ראוי זה ליטול הברכות של הגוים קודים ומשתחוים לו שנהג נזירות בעצמו (בראשית רבתי, אלבק, 252). — ואמר הפיטן: לשמור פקודים ונפקדים ושוקדים להיות משקדים ולך קודים (ר"א קליר, מי יוכל לשער, קרוב' שקלים). גמוליו חבל בעל המסבל, וענו בסבל קודי נסבל 5 (הוא, אזרח בט, קרוב' פורים). ושם מודים וגם קודים מאורי אור ולהבה (כבודו אות, אופן שבת אחר שבועות). אופני הוד וכו' בורכים וקודים ומעריצים אהבה (אופני הוד, אופן, קונטר' הפיוט' כט, 17). חיים מספר ימחו גבל ומואב הגבוהים, לבול עץ סוגדים וקודים ומאליהים (חיים ארוכים, סליח' ער"ה).6



1 [כנראה מן הארמ', וכן בסור' קַד, בערב' קַדַּ قّد, וקרוב אליו בעבר' שבמקרא קצץ, ואולי גם נקד.]

2 במקרא באו גם צורות העבר קָדַד (לארץ), קָדַדְתִּי, קָדְדוּ, והבינ' קֹדֵד, קֹדְדִים, אלא שבכל מקום שבאה בפעל ד כפולה כתבו המעתיקים קדר במקום קדד. ועי' קָדַר, קְדֹרַנִּית, הערות.]

3 [כך מנֻק' ע"ד וַיִּקְּדוּ.]

4 [במקום קוֹדְדִים, ובמדרש נמצא אף פעל קָדָה במשמ' זו, עי' שם ערך זה.]

5 [המצרים הקודים לאליל אשר על כתף יסכלוהו (עפ"י ישע' מו ז).]

6 [ויצרו הפיטנים אף צורה של פִע' מן יקד במשמ' קדד: עליו נהרג ונשקד, יחודו ניחד לו לבד ראש לְיַקֵּד (אלהים אל דמי, סליח' מוס' יוה"כ).]

חיפוש במילון: