* 1, — א) שה"פ מן קָצַע, קלף והסיר פטוטרת וקלפה: השוכר את הפועל לקצות עמו תאנים וכו' על מנת שאוכל בשעת הקציעה ולאחר הקציעה, בשעת הקציעה אוכל ופטור (ממעשר), ולאחר הקציעה אוכל וחייב (מעשר' ב יז). — ב) תאנה שהקציעו אותה: ובזו ר' אליעזר מיקל ור' יהושע מחמיר, בדורס ליטרא קציעות על פי הכד ואינו יודע איזו היא (תרומ' ד י). בחמישה עשר בו (באב) בני זתוא בן יהודה ועמהן כהנים ולוים וכל מי שטעה בשבטו ובני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות (תענ' ד ה). מחפין את הקציעות בקש (מו"ק ב ה). המעלה את האגודות ואת הקציעות ואת השום לגג בשביל שימתינו אינן בכי יותן (מכשיר' ו ב). ליטרא קציעות שדרסה על פי חבית ואינו יודע באיזה חבית דרס וכו' רואין אותן כאלו פרודות (תוספת' תרומ' ה יא). היה מביא את הביכורים ועושן כמין סלין ומחפן בקציעות ונוטל את הסל ואת העלי על כתפו ועולה, כיון שעולה לאותו משמר (שהושיבו היונים שלא יעלו יהודים לירושלם) אמ' לו להיכן אתה הולך, אמ' להן לעשות קציעות הללו שתי כפין של דבילה במכתש הלז שלפני בעלי זה שבידי (שם תענ' ד ז). עיגולי דבילה שנפלו משקין על מקצתו הרי הוא נוטל עובי שלש אצבעות על רוחב מלא קציעה (שם טבו"י ב יב). צא והבא לי קציעות מן החבית (ר' יהודה, ספרי דבר' שטז). ושוב מעשה בר' טרפון שהיה אוכל קציעות מפרדס שלו (כלה רבתי ב)2. ועי' א. קְצִיצָה.
1 [כדי לעשות עגולי דבלים יש צורך להקציע או לקצות (ז"א לקלף ולהסיר) את פטוטרותיהן (עי' פְּטוֹטֶרֶת והדגמאות שם) וקלפתן, וכנראה פעלה זו היא הנקראת קְצִיעָה, וכן נקראה אף התאנה עצמה, אחרי שהֻקצ(ע)ו הפטוטרות והקלפה. ולפי זה ב. קְצִיעָה זו וא. קְצִיעָה שבמקרא במשמ' קלפה (של צמח בעקר אך התפתחויות של מלה אחת הן. ועי' קצע, הערות.]
2 [ב(ירוש' תרומ' ח ד ), על המשנה "היה אוכל באשכול ונכנס מן הגינה לחצר, רבי אליעזר אומר יגמור וכו' נאמר: תמן תנינן גפן שהיא נטיעה בחצר נוטל את כל האשכול וכן ברימון וכן באבטיח דברי ר' טרפון, ר' זעירא ר' חייא בשם ר' יוחנן או (כך נכון בדפו' ויניציאה, ולא:אומר) ר' טרפון כר"א או רבי טרפון עושה קציעות האוכל כתחילתו, ר' אילא רבי יסא בשם ר' יוחנן או ר' טרפון כר"א או רבי טרפון עושה אכילה אחת שיש בה שתים ושלש אכילות כאכילה אחת, ע"כ. אך בירוש' מעשרות באים הדברים בנוסח אחר:רבי זעירא רבי חייא בשם רבי יוחנן או דרבי טרפון כרבי ליעזר או רבי טרפון עבד עוקצת האוכל מתחילתו, ר' אילא ר' איסי בשם ר' יוחנן או ר' טרפון כר' ליעזר או רבי טרפון עבד אכילה שתים ושלש אכילות כאכילה אחת (ירוש' מעשר' ג ח). ואין להפריד מענין זה אף את הנאמר בירוש' דמאי ה ב וז"ל: אמר רבי בין בר כהנא (החושש לכל יתרם תרומת מעשר מן החֻלין) מתנה ואומר מעשר הזה שהפרות הללו חייבות הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ וכו' אמר רבי אבא קרתיגנייא מתנה ואומר המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הרי הוא קבוע בתחלת העוקץ, ע"כ.
ומכאן שבאה קציעת האכל במקומה או במשמעותה של עוקצת האוכל, ואמנם אפשר שהשרשים עקץ, קצע, בעקר אחד הם בהפוך ההגאים, וכי יש לקים גם את הגרסה קציעת במשמ' מקצוע ועֹקץ.]