1, ש"נ, מ"ר קְצִיעוֹת, — כמו א. קִדָּה, קלפת הצמח cinnamonum cassia, laurus cassia, המשמשת בשׂם ותבלין:  מר ואהלות קְצִיעוֹת כל בגדתיך מן היכלי שן מני שמחוך (תהל' מה ט). —  ובתו"מ: פיטום הקטורת הצרי והצפון החלבנה והלבונה וכו' מור וקציעה שיבולת נרד וכרכום (ירוש' יומ' ד ה; ת"ר, בבלי כרית' ו.). קציעה (בת איוב) שהיה ריחה נודף כקציעה (ר' יוחנן, ב"ב טז:). — ובסהמ"א: מפשח ויהיב לן אלוותא פשחי פשחי וכו', פי' עצי קציעות שמעשנין בהן (ערוך ערך אלותא).