1, קָדשׁ, ת"ז, סמי' קְדוֹשׁ, קְדשׁ, כנ' קְדשִׁי, קְדוֹשׁוֹ, קְדוֹשְׁכֶם, מ"ר קְדוֹשִׁים, קְדשִׁים, כנ' קְדשָׁיו, — שיך לאלהות, מטֶבע אלהי, מרֻחק משמוש של חֻלִּין, נשגב ממדרגת בשר ודם, heilig; sacré; holy,  א) תאר לאלהים: והייתם קדשים כי קָדוֹשׁ אני (ויקר' יא מד; שם שם מה). כי קָדוֹשׁ אני יי' אלהיכם (שם יט ב). כי קָדוֹשׁ אני יי' מקדשכם (שם כא ח). לא תוכלו לעבד את יי' כי אלהים  קְדשִׁים הוא אל קנוא הוא לא ישא לפשעכם ולחטאותיכם (יהוש' כד יט). אין קָדוֹשׁ כיי' כי אין בלתך ואין צור כאלהינו (ש"א ב ב). מי יוכל לעמוד לפני יי' האלהים הַקָּדוֹשׁ הזה (שם ו כ). ויגבה יי' צבאות במשפט והאל הַקָּדוֹשׁ נקדש בצדקה (ישע' ה יו). וקרא זה אל זה ואמר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יי' צבאות מלא כל הארץ כבודו (שם ו ג). כי כה אמר רם ונשא שכן עד וקדוש שמו מרום וְקָדוֹשׁ אשכון (שם נז יה). וידעו הגוים כי אני יי' קָדוֹשׁ בישראל (יחזק' לט ז). כי אל אנכי ולא איש בקרבך קָדוֹשׁ ולא אבוא בעיר2 (הוש' יא ט). ואתה קָדוֹשׁ יושב תהלות ישראל3 (תהל' כב ד)).  יודו שמך גדול ונורא קָדוֹשׁ הוא (שם צט ג). רוממו יי' אלהינו והשתחוו להדם רגליו קָדוֹשׁ הוא (שם שם ה). כי קָדוֹשׁ יי' אלהינו (שם שם ט). — ותאר לשמו של אלהים4: שכן עד וְקָדוֹשׁ שמו (ישע' נז יה). צוה לעולם בריתו קָדוֹשׁ ונורא שמו (תהל' קיא ט). — ובסמי' אל יִשְׁרָאֵל, או יעקב5, קְדוֹשׁ ישראל כתאר ליי', בעקר בס' ישעיהו: את מי חרפת וגדפת ועל מי הרימות קול ותשא מרום עיניך על קְדוֹשׁ ישראל (מ"ב יט כב; ישע' לז כג). עזבו את יי' נאצו את קְדוֹשׁ ישראל נזרו אחור (ישע' א ד). ותקרב ותבואה עצת קְדוֹשׁ ישראל ונדעה (שם ה יט). כי מאסו את תורת יי' צבאות ואת אמרת קְדוֹשׁ ישראל נאצו (שם שם כד). צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך קְדוֹשׁ ישראל (שם יב ו). ישעה האדם על עשהו ועיניו אל קְדוֹשׁ ישראל תראינה (שם יז ז). והקדישו את קְדוֹשׁ יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו (שם כט כג). אני עזרתיך נאם יי' וגאלך קְדוֹשׁ ישראל (שם מא יד). ואתה תגיל ביי' בִּקְדוֹשׁ ישראל תתהלל (שם שם יו). כי יד יי' עשתה זאת וּקְדוֹשׁ ישראל בראה (שם שם כ). כי אני יי' אלהיך קְדוֹשׁ ישראל מושיעך (שם מג ג). גם אני אודך בכלי נבל אמתך אלהי אזמרה לך בכנור קְדוֹשׁ ישראל (תהל' עא כב). וישובו וינסו אל וּקְדוֹשׁ ישראל התוו (שם עח מא). כי ליי' מגננו וְלִקְדוֹשׁ ישראל מלכנו (שם פט יט). — ובסמי' של כנוי: והיה אור ישראל לאש וּקְדוֹשׁוֹ ללהבה (ישע' י יז). אני יי' קְדוֹשְׁכֶם בורא ישראל מלככם (שם מג יה). כה אמר יי' גאל ישראל קְדוֹשׁוֹ (שם מט ז). הלא אתה מקדם יי' אלהי קְדשִׁי לא נמות (חבק' א יב). — ובלי תוספת, קָדוֹשׁ כשם לאלהי ישראל: ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קָדוֹשׁ (ישע' מ כה). אלוה מתימן יבוא וְקָדוֹשׁ מהר פארן סלה (חבק' ג ג). — ואמר בן סירא: כל בשר יחדיו נמהרו ויפלו על פניהם ארצה להשתחות לפני עליון לפני קדוש ישראל (ב"ס גני' נ יז). — ובתו"מ, הַקָּדוֹשׁ ברוך הוא6, כתאר לאלהים ובר"ת הקב"ה, הב"ה: לא עבד איוב את הקדוש ברוך הוא אלא מאהבה (ר' יהושע בן הורקנוס, סוט' ה ה). ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהם דומה לחבירו (סנה' ד ה). ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא (עקביא בן מהללאל, אבו' ג א). חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו (שם ו י). כל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו (שם שם יא). רצה הקב"ה  לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות (ר' חנניה בן עקשיה, סוף מכו'). לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום (ר' שמעון בן חלפתא, סוף עוקצ'). אין לך בכל העממין מתון יותר מן האמורי שכן מצינו שהאמינו בהקב"ה וגלו לאפריקי ונתן להם המקום ארץ יפה כארצם והיתה ארץ ישראל נקראת על שמם (רשב"ג, תוספת' שבת ז כה). אמר להן הקב"ה  לענני כבוד רבצו טל לפני בני (שם ערכ' א י). אלו דרכי הקב"ה שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון וכו מה הקב"ה נקרא צדיק וכו' אף אתה הוי צדיק, מה הקב"ה נקרא חסיד וכו' אף אתה הוי חסיד (ספרי דבר' מט). כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום אחד הקב"ה משאיל בו (רבין בר רב אדא בשם ר' יצחק, ברכ' ו:). בשעה שהקב"ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס (ר' יוחנן, שם שם). וכי מה איכפת ליה להקדוש ברוך הוא למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן העורף (מד"ר בראש' מד). ובשלשת ימי אפלה נתן הב"ה חן העם בעניני מצרים והשיאלום (שם שמות יד). שהכין ה' ק' ב' ה' וערך וסדר סיפוק לכל יצוריו עד שלא נוצרו (מדרש ויקר', גנזי שכטר א, 82). צריך אתה לשאל מה' ק' ב' ה' שימסור את השטן (שם שם, 83). אילו לא מסרנו הקב"ה בידכם אין אתם יכולים לנו (פסיק' רב', נחמו נחמו, קמב.). — ובקצור הק', הקדוש, כמו הקב"ה: אף אתה עבר לפנינו תחלה ואחר כך נעבור אחריך שנ' כי כל העמים ילכו איש וג' והק' עובר לפניהם תחלה (מדרש בהר בחקותי, גנזי שכטר א 87). וכיון שהוא פותח ואומר יהי שם ייי הגדול מבורך רשיעי ישראל עונים אמן מגהינם והק' שומע ואומ' מי הן הללו שנשתיירו בגהינם במקור נדפס 'בגהינף ' וכו' הק' מעלה אותם מגהינם (שם שם, 87). — ובתפלה: אתה קדוש ושמך קדוש וכו' כי אל מלך גדול וקדוש אתה, ברוך אתה יי' האל הקדוש (תפלת י"ח). קדוש אתה ונורא שמך ואין אלוה מבלעדיך (תפלת ר"ה). ומברכים ומשבחים וכו' את שם האל הגדול הגבור והנורא קדוש  הוא (ברכת יוצר, תפלת שחרית). יוצרנו קדושנו קדוש יעקב רוענו רועה ישראל וכו' (ברכת המזון). אחד אלהינו גדול אדוננו קדוש שמו (סדר הוצאת ספר תורה). — ובסהמ"א: וזה הודאת איוב להקב"ה על רוב חסדיו (דונש, תשו' על רסע"ג 2). בעשותכם רצון הקב"ה אין אתם צריכים לדאג מן הפורענות (רש"י, בראש' א יד). ויכונה בקדוש הרוחני אשר לא יתגשם ולא יתלה בו דבר ממה שיתלה בגשמים, ויאמר קדוש ישראל כנוי לענין האלהי הדבק בו ואחריו בהמון זרעו (ר"י א"ת, כוזרי ד ג). הרי מפורש בתורה ובנביאים שאין הקב"ה גוף וגוייה (רמב"ם, יסודי התורה א ח). פי' קדוש קדוש קדוש, קדוש בחסד קדוש בדין קדוש ברחמים (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ב, 147). — ואמר הפיטן: באכם לשלום מלאכי השלום מלאכי עליון ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא (שלום עליכם, זמירות ליל שבת). נאה לקדוש פאר מקדושים (חמול על מעשיך, מוס' ר"ה). כי כל רואה צרה יראה ברוחה כהבטחתה קדוש (ינאי, מוציא אסירים, קרוב' בראש', זולאי, ג). מלך ממלט מרעה ליודעי תרועה, האל קדוש (ר"א קליר, קרוב' א ר"ה). אנא סלח נא, פשע ועון שא נא, וכחך יגדל נא קדוש (ר' משלם בר קלונימוס, קרוב' שחר' יוה"כ). ליושב תהלות לרוכב ערבות קדוש וברוך, אילי שחק חצובי להבים אומרים קדוש וכו' (הוא, אילי שחק, שם). — ב) תאר לבריות אלהיות בכלל, בני אלהים, מלאכים וכדו': אף חבב עמים כל קְדשָׁיו בידך והם תכו לרגלך ישא מדברתיך (דבר' לג ג). סבבני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עד רד עם אל ועם קְדוֹשִׁים נאמן (הוש' יב א). ובא יי' אלהי כל קְדשִׁים עמך (זכר' יד ה). לִקְדוֹשִׁים אשר בארץ המה ואדירי כל7 חפצי בם (תהל' יו ג). ויודו שמים פלאך יי' אף אמונתך בקהל קְדשִׁים (שם פט ו). אל נערץ בסוד קְדשִׁים רבה ונורא הוא על כל סביביו (שם שם ח). תחלת חכמה יראת יי' ודעת קְדשִׁים בינה (משלי ט י). ולא למדתי חכמה ודעת קְדשִׁים אדע (שם נ ג). קרא נא היש עונך ואל מי מִקְּדשִׁים תפנה (איו' ה א). כי לא כחדתי אמרי קָדוֹשׁ8 (שם ו י). הן בִּקְדשָׁו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו (שם יה יה). ואשמעה אחד קָדוֹשׁ מדבר ויאמר אחד קָדוֹשׁ לפלמוני המדבר וכו' (דני' ח יג). — ובתפלה: פנות צבאיו קדושים רוממי שדי (ברכת יוצר, תפלת שחרית). כלם אהובים כלם ברורים כלם גבורים וכלם קדושים (שם שם, ספרד'). — ואמר הפיטן: קדושיו להב, קורא מי רהב, קרוב לקוראיו באהב (ר"א קליר, אל דר במרום מוס' א ר"ה). אשר אומץ תהלתך כפליאי שמות, בצבאות עירין, בקדושי קדם, ברכב רבותים, וקדשתך בפיהם (ר' משלם בר קלונימוס, אשר אומץ, קרוב' שחר' יוה"כ). — ג) תאר לבן אדם או לעדה או לעם שלם ההולכים בדרכי האל הקדוש: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קָדוֹשׁ (שמות יט ו). והתקדשתם והייתם קְדשִׁים כי קדוש אני (ויקר' יא מד). קְדשִׁים תהיו כי קדוש אני יי' אלהיכם (שם יט ב). עד מלאת הימים אשר יזיר ליי' קָדוֹשׁ יהיה גדל פרע שער ראשו (במד' ו ה). כי כל העדה כלם קְדשִׁים ובתוכם יי' (שם יו ג). בקר וידע יי את אשר לו ואת הַקָּדוֹשׁ והקריב אליו (שם שם ה). והיה האיש אשר יבחר יי' הוא הַקָּדוֹשׁ (שם שם ז). הנה נא ידעתי כי איש אלהים קָדוֹשׁ הוא עבר עלינו תמיד (מ"ב ד ה). והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קָדוֹשׁ יאמר לו (ישע' ד ג). — וביחוד בצרוף אל שם האל, קָדוֹשׁ ליי' וכדו': והייתם לי קְדשִׁים כי קדוש אני יי' ואבדל אתכם מן העמים להיות לי (ויקר' כ כו). קְדשִׁים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם וכו' אשה זנה וחללה לא יקחו וכו' כי קָדוֹשׁ הוא לאלהיו וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב קָדשׁ יהיה לך כי קדוש אני יי' מקדשכם (שם כא ו-ח). ועשיתם את כל מצותי והייתם קְדשִׁים לאלהיכם (במד' יה מ). כי עם קָדוֹשׁ אתה ליי' אלהיך בך בחר יי' אלהיך להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על פני האדמה (דבר' ז ו). לא תאכלו כל נבלה וכו' כי עם קָדוֹשׁ אתה ליי' אלהיך (שם יד כא). ויי' האמירך היום להיות לו לעם סגלה וכו' ולהיתך עם קָדשׁ ליי' אלהיך (שם כו יח-יט). יקימך יי' לו לעם קָדוֹשׁ (שם כח ט). ויקנאו למשה במחנה לאהרן קְדוֹשׁ יי' (תהל' קו יו). ויאמר ללוים המבונים לכל ישראל הַקְּדוֹשִׁים ליי' וכו' (דהי"ב לה ג). — עַם קְדשִׁים כתאר לישראל: ועצם כחו ולא בכחו ונפלאות ישחית והצליח ועשה והשחית עצומים ועם קְדשִׁים (דני' ח כד). — ובכנ' קְדשָׁיו במשמ' זו: יראו את יי קְדשָׁיו כי אין מחסר ליראיו (תהל' לד י). — ואמר בן סירא: לא הספיקו קדושי אל לספר נפלאות גבורותיו (ב"ס גני' מב יז). — ובתו"מ: אנא השם עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך (ודוי כהן גדול, יומא ד ב). אלו הן הדנין בן עזאי ובן זומא, אלו הן התלמידים חנינה בן חכיניה ור' אלעזר בן מתיה, עדה קדושה ר' יוסי בן המשולם ור"ש בן מנסיא (ירוש' מע"ש ב י). הללויה הללו אל בקדשו, לאהרן קדושו לאהרן קדוש ה' (שם שבת טז א). קדוש הוא (אלישע) וכו' הוא קדוש ומשרתו אינו קדוש (ר' יוסי בר' חנינא, ברכ' י:). ישראל קדושים הן ואין משמשים מטותיהם ביום (רב הונא, שבת פו.). מימי לא עשיתי קפנדריא לב"ה ולא פסעתי על ראשי עם קדוש9 (ר"א בן שמוע, מגי' כז:). כל המקיים דברי חכמים נקרא קדוש (אביי, יבמ' כ.). מי הוא זה שמפסע על ראשי עם קדוש9 (אבדן לר' ישמעאל בר' יוסי, שם קה:). מי שצריך לו עם קדוש יפסע על ראשי עם קדוש , מי שאין צריך לו עם קדוש היאך יפסע על ראשי עם קדוש (ר' ישמעאל בר' יוסי, שם שם). כשם שאני (הקב"ה)  קדוש כך תהיו קדושים (מד"ר ויקר' כד). — *רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, כנוי לר' יהודה הנשיא10: ולמה נקרא שמו רבינו הקדוש, שלא הביט במילתו מימיו (ירוש' מגי' ג ב). — *בְּנָם של קְדוֹשִׁים, בן לאבות צדיקים וטהורים11: בנן של קדושים אומר אחת ונהגו כל העם לומר שלש (ר' יוחנן, פסח' קד.). מאן ניהו בנן של קדושים , ר' מנחם בר סימאי, ואמאי קרו ליה בנן של קדושים דלא איסתכל בצורתא דזוזא (שם שם). בנן של קדושים מהלך עליהן (על אבני בית מרקוליס) ואנו נפרוש מהן (ר' יוחנן, ע"ז נ.). — *פֶּה קָדוֹשׁ, פיו של אדם גדול וקדוש: פה  קדוש יאמר דבר זה (ריש לקיש, סנה' כג.). — *פָּרָשַׁת קְדוֹשִׁים, שם לפרשה בספר ויקרא, הבאה אחרי פרשת אחרי-מות12: מפני מה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים אלא ללמדך שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה (ר' יהושע בן לוי, מד"ר ויקר' כד). — ובתפלה: וקדושים בכל יום יהללוך סלה (אתה קדוש, תפלת י"ח). ברכנו בברכה המשלשת בתורה הכתובה על ידי משה עבדך האמורה מפי אהרן ובניו עם קדושיך (ברכת כהנים, תפלה י"ח)).  מי שברך אבותינו וכו' הוא יברך את כל הקהל הקדוש הזה עם כל קהלות הקדש (מי שברך, שחרית שבת). — ואמר הפיטן: נוצר חסד אקדישה סלסל בדת חדשה מרשות עדה הקדושה (ר' יוסף טוב עלם, אבא בחיל, סדר שבת הגדול). — ומצוי בכתבות שעל גבי מצבות: ולגוי קדוש ממלכת כהנים היה שר וגדול מבני הסגנים (מצבה משנת שי"ב, Wachstein, Inschriften I, עמ' 2). גדול בקרבנו קדוש ישראל, לשבת בארץ החיים הואל וכו' אל מי יפנה לקדושים ויאמר צאו וכו' (משנת שס"א, שם שם, 20). ינוח על קברו בשלו, חסיד ועניו עד קץ הימין כי קרן עור פניו קדוש תמים צדקו הולך לפניו (מאותה שנה, שם שם, 46). חסידה נעימ' קדוש' ותמימה כקציעה וימימה (משנת שע"ג, שם שם, 51). בפילפולו ירד ועלה השמי' בין קדושי' מבני עליה גבר בגוברין (משנת שפ"ג, שם שם, 93). בת קדושים וענבה לא באשי' (משנת שפ"ו, שם שם 102). — °וקהלה קְדוֹשָׁה, ור"ת ק"ק: פה ק"ק ווינא (משנת שס"ח, שם שם, 33). — °ומי שמת על קדוש השם: והנכסי' של הקדוש שהיו בעיר תחת יד ממשלת השר שאם לא היתה היא מצילתו ע"י שפישרה היו אבודי' שהשר היה לוקח אותם (שערי תשו' מהר"מ מרוטנבורג, ג יט). כאשר עשו לבעלה הקדוש (שם שם). כתב מהקדושים אשר נשרפו באנקונא (REJ 1895 Oct., עמ' 224). ביום עש"ק שופטים תקע"א לפ"ק הביאו לכאן איש קדוש הנהרג בידי עכו"ם (שו"ת חת"ם יו"ד שלג). — והנפטר בכלל: המצא מנוחה נכונה על כנפי השכינה במעלות קדושים וטהורים כזוהר הרקיע מזהירים (תפלת אל מלא רחמים, הזכרת נשמות). — ד) ומקום קָדוֹשׁ שהאל בחר אותו לשכון שם, שקדש אותו וכדו'13: ואת אל המלואים תקח ובשלת את בשרו במקם קָדשׁ (שמות כט לא). מצות תאכל (המנחה) במקום קָדשׁ בחצר אהל מועד יאכלוה (ויקר' ו ט). כל זכר בכהנים יאכלנו במקום קָדוֹשׁ יאכל קדש קדשים הוא (שם ז ו). ואכלתם אתה במקום קָדוֹשׁ כי חקך וחק בניך הוא מאשי יי' (שם י יג). ורחץ את בשרו במים במקום קָדוֹשׁ ולבש את בגדיו (שם יו כד). והיתה לאהרן ולבניו ואכלהו במקום קָדשׁ (שם כד ט). כי המקום קָדשׁ (יחזק' מב יג). נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים קָדשׁ משכני עליון14 (תהל' מו ה). אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך נשבעה בטוב ביתך קָדשׁ היכלך (שם סה ה). — והמחנה: כי יי' אלהיך מתהלך בקרב מחנך וכו' והיה מחניך קָדוֹשׁ ולא יראה בך ערות דבר (דבר' כג יה). — וזמן קָדוֹשׁ, יום קָדוֹשׁ: כי קָדוֹשׁ היום לאדנינו (נחמ' ח י). הסו כי היום קָדשׁ ואל תעצבו (שם שם יא). — קְדשׁ יי' יום השבת הַקָּדוֹשׁ לה': וקראת לשבת ענג לִקְדוֹשׁ יי' מכבד (ישע' נח יג). — ודבר קָדוֹשׁ, מים קְדשִׁים: ולקח הכהן מים קְדשִׁים בכלי חרש (במד' ס יז). — ובתו"מ: אחד הבגד ואחד השק ואחד העור טעונין כבוס במקום קדוש ושבירת כלי חרס במקום קדוש ומריקה ושטיפה בכלי נחשת במקום קדוש (זבח' יא ד). בגד שיצא חוץ לקלעים נכנס ומכבסו במקום קדוש, נטמא חוץ לקלעים קורעו ונכנס ומכבסו במקום קדוש וכו' (שם שם ה). — °ארץ קְדוֹשָׁה: וראה היאך שב הענין האלהי הדבק באברהם ואחר כן בהמון סגולתו ובארץ הקדושה מביא האומה מדרגה אחר מדרגה (ר"י א"ת, כוזרי ב נ). — °תורה קְדוֹשָׁה: וזה כנגד התורה הקדושה אשר בארה וכו' (מנחה קנאות, קופמן, 18). — °שם קָדוֹשׁ, שם משמותיו של האל, ביחוד כשהוא כתוב בספר: כל המאבד שם מן השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהם הקב"ה לוקה מן התורה (רמב"ם, יסודי התורה ו א). או נשבעתי בשמות הקדושים שאינם נמחקים ובשם הוי"ה ברוך הוא (סדר התרת נדרים). — °הדרתו הַקְּדוֹשָׁה וכדו': ורבים סומכים על הדרתו הקדושה שהנהיג כן בביתו עם הנשים אשר אצלו, תורנו הדרתו הקדושה מה דעתו בזה וכיצד הוא נוהג (ר' סעדיה ב"ר ברכות אל הרמב"ם, תשו' רמב"ם, פריימן, 95). תורנו הדרת אדוננו הקדושה ירום הודה (שם, 197). — ה) *אדם או בהמה השיך למקדש, למזבח וכדו': ואדם מי קדוש, א"ר אבהו באומר דמי עלי (סנה' טו.). כל הקרב ביום אינו קדוש אלא ביום וכל הקרב בלילה קדוש בלילה (תמור' יד:). — ו) *וקָדוֹשׁ במשמ' פסוקים הנאמרים בברכה השלישית שבתפלה וגם בברכת יוצר: וקטן שאינו פורס את שמע אין יכול לומר קדוש ביוצר15 ביחיד אבל בצבור עונה עמהן, וגדול פורס את שמע יכול לומר קדוש וכו' אבל קדוש של עמידה כיון שצריך לומר נעריצך ונקדישך אינו הדין לאומרו פחות מי' (סופר' טז יב). — ובסהמ"א: והיו אומרים בשחרית בשבת מעמד וקדוש ושמע במוסף וכו' (תשו' הגאו' מן הגניזה, גינצבורג, 51).