ש"נ, מ"ר קְדֵשׁוֹת, — אשה זונה, ובפרט זונה צבורית שבשרות המקדש של אלהי כנען1, Weihbuhle, Hierodule; hiérodule, harlot: וישאל את אנשי מקמה לאמר איה הַקְּדֵשָׁה הוא בעינים על הדרך ויאמרו לא היתה בזה קְדֵשָׁה וישב אל יהודה ויאמר לא מצאתיה וגם אנשי המקום אמרו לא היה בזה קְדֵשָׁה (בראש' לח כא-כב). לא תהיה קְדֵשָׁה מבנות ישראל ולא יהיה קדש מבני ישראל (דבר' כג יח). לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם עם הזנות יפרדו ועם הַקְּדֵשׁוֹת יזבחו ועם לא יבין ילבט (הוש' ד יד). — ובתו"מ: לא תהיה קדשה מבנות ישראל וגו' לא תהיה מוזהר עליהם באומות, שהיה בדין ומה קדשה קלה אתה מוזהר עליה בישראל, קדש חמור אינו דין שיהא מוזהר עליו בישראל וכו' ת"ל לא תהיה קדשה מבנות ישראל ולא יהיה קדש מבני ישראל, אי אתה מוזהר עליו באומות (ספרי דבר' רס). — ובסהמ"א: ויחשבה לזונה, ארז"ל בשעה שיצא יהודה מכזיב ללכת תמנתה אכל ושתה ונשתכר וכו' וכיון שראה המעלה וראה לתמר ערבבו היין וחשב בלבו שהיא אשה קדשה יושבת לזנות שכך היה המנהג בארץ אמוריים כשהיתה אשה מקדשת עצמה לזנות היתה יושבת על אם הדרך ימים שבעה וכו' (בראשית רבתי, אלבק, 180).  ושם הבמה הגדולה לישמעאלים ששם קבור עלי בן אבו טאלב חתנו של מחמד ובאים שם הישמעאלים לקדשות (מסעות ר' בנימין, גרינהוט, 64). ולכן מה שלמדתנו התורה בענין יהודה עם הקדשה באומרו הנה שלחתי הגדי הזה וגו' וזה המעשה היה מותר אצלם קודם נתינת התורה, כי שכר הקדשה באותו זמן היה אצלם כדין המאוחר של האשה בזמננו זה (תשו' הרמב"ם, א"ח פרימן, 175). עונש האוכל גיד הנשה ולא עשה תשובה להתגלגל בקדישה הנקראת זונה נשכחה וכו' (הריקנטי וישלח, לבוב הר"מ, לא:). הבא על הגוייה יתגלגל בקדשה יהודית (דרך ישרה, ש' התשובה נג.). גדר כל קדש וקדשה לגרשם מן הקהל (תקנות קנדיאה, הרטום-קאסוטו, 53).