פ"ע, קְדַשְׁתִיךָ, קָדֵשׁוּ, יִקְדַּשׁ, יִקְדָּשׁ, תִּקְדַּשׁ,

יִקְדָּשׁוּ,  — א) היה קָדוֹשׁ, נעשה קדוש, geheiligt sein, werden; être, devenir sacré; to be hallowed: ולקח מן הדם אשר על המזבח ומשמן המשחה והזית על אהרן ועל בגדיו וכו' וְקָדַשׁ הוא ובגדיו

ובניו ובגדי בניו אתו (שמות כט כא). כי אם אשה עצרת לנו כתמל שלשם בצאתי ויהיו כלי הנערים קדש והוא דרך חל ואף כי היום יִקְדַּשׁ בכלי (ש"א כא ו). הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל השמן ואל כל מאכל הֲיִקְדָּשׁ (חגי ב יב). — וביחוד במשמ' הפך לרשות המקדש: והיה המזבח קדש קדשים כל הנגע במזבח יִקְדָּשׁ1 (שמות כט לז). כל הנגע בהם (במזבח, בכיור ובכנו) יִקְדָּשׁ (שם ל כט). כל אשר יגע בהם יִקְדָּשׁ2 (ויקר' ו יא). כל אשר יגע בבשרה (של החטאת) יִקְדָּשׁ (שם שם כ). וירם את המחתת מבין השרפה ואת האש זרה הלאה כי קָדֵשׁוּ את מחתות החטאים האלה בנפשתם ועשו אתם רקעי פחים צפוי למזבח כי הקריבם לפני יי' וַיִּקְדָּשׁוּ (במד' יז ב-ג). — והזרע וכדו': לא תזרע כרמך כלאים פן תִּקְדַּשׁ3 המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם (דבר' כב ט). — ב) במשמ' פ"י, כמו פע': האמרים קרב אליך אל הגש בי כי קְדַשְׁתִּיךָ4 (ישע' סה ה). — ובתו"מ: נטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותפדה ואם משקדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותשרף (סוט' ג ו). הזבח מפגל את הנסכין משקדשו בכלי (ר' מאיר, מנח' ב ד). נסכין שקדשו בכלי ונמצא הזבח פסול (שם ז ד). המנחות והנסכים שנטמאו עד שלא קדשו בכלי יש הן פדיון

משקדשו בכלי אין להם פדיון (שם יב א). המנחות מועלין בהן משהוקדשו, קדשו בכלים הוכשרו ליפסל בטבול יום וכו' (מעיל' ב ח). וכל שאין לו מתירין כיון שקדש בכלי חייבין עליו (שם שם ט). קדשו בכורות במדבר (ר' יוחנן, בכורות ד:). לא קדשו בכורות במדבר (ריש לקיש, שם שם). — ובינ' *קָדֵשׁ, מ"ר קְדֵשִׁים, נעשֶׂה קדוש: הכלאים והטריפה ויוצא דופן טומטום ואנדרוגינוס לא קדשים5 ולא מקדישים (ר' אלעזר, תמור' ב ג). — *קָדַשׁ היום בערב שבת, ערב היום ונכנס יום השבת הקדוש: מעשה ברבן שמעון בן גמליאל ור' יהודה ור' יוסי שהיו מסובין בעכו וקדש עליהם היום (תוספת' ברכ' ה ב). ב"ש אומרים מברך על היום ואח"כ מברך על היין שהיום גורם ליין שיבוא וכבר קדש6 היום ועדיין יין לא בא (]שם שם ו א]). השוכח פת בתנור וקדש עליה היום מצילין הימינה מזון שלש סעודות ([[מקור: שם שבת יג ח). נתגלה מבעוד יום וקדש עליו היום (ירוש' שבת ד ג).  מאימתי מתחילין לקרות שמע בערבין, משעה שקדש היום בערבי שבתות (ר' אליעזר, ברכ'ב:).  בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום מביאין לו כוס של יין ואומר עליו קדושת היום (פסח' קב.). — ואמר הפיטן: התקדש וקדוש ופייס לשכר יומם דופקים (אזהרות ר' אליהו הזקן, קבץ מע"י גאו' ב, 58). 

— נִפע', נִקְדַּשׁ, נִקְדַּשְׁתִּי, הִקָּדְשִׁי, אֶקָּדֵשׁ, יִקָּדֵשׁ, — א) כמו קל, נעשה קדוש: ונעדתי שמה לבני ישראל וְנִקְדַּשׁ7 בכבדי (שמות כט מג). — ב) חֻבַּראולי צ"ל הֻכַּר? כְּקָדוֹשׁ: ולא תחללו את שם קדשי וְנִקְדַּשְׁתִּי  בתוך בני ישראל (ויקר' כב לב). — ג) נִקְדַּשׁ בְּדָבָר, במעשה וכדו', פעל חוזר, קִדֵּשׁ את עצמו, הוכיח את קְדֻשָּׁתוֹ במעשה וכדו': בקרבי אֶקָּדֵשׁ ועל פני כל העם אכבד (שם י ג). המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את יי' וַיִּקָּדֵשׁ בם (במד' כ יג).  ויגבה יי' צבאות במשפט והאל הקדוש נִקְדַּשׁ בצדקה (ישע' ה יו). בריח ניחח ארצה אתכם בהוציאי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות

אשר נפצתם שם וְנִקְדַּשְׁתִּי  בכם לעיני הגוים (יחזק' כ מא). הנני עליך צידון ונכבדתי בתוכך וידעו כי אני יי' בעשותי בה שפטים וְנִקְדַּשְׁתִּי בם (שם כח כב). בקבצי את בית ישראל מן העמים אשר נפצו בם וְנִקְדַּשְׁתִּי בם לעיני הגוים (שם שם כה). וקדשתי את שמי הגדול המחלל בגוים וכו' וידעי הגוים כי אני יי' וכו' בְּהִקָּדְשִׁי בכם לעיניהם (שם לו כג).  והבאותיך על ארצי למען דעת הגוים אתי בְּהִקָּדְשִׁי בך לעיניהם גוג (שם לח יו). בשובבי אותם מן העמים וקבצתי אתם מארצות איביהם וְנִקְדַּשְׁתִּי בם לעיני הגוים רבים (שם לט כז). — ואמר בן סירא: הניף יד על עם נכר ויראו את גבורותיך כאשר נקדשת לעיניהם בנו כן לעינינו הכבד בם (ב"ס גני' לג ג-ד). — ובתו"מ, נִקְדַּשׁ שם שמים בפלוני: ואדם שנקדש בו שם שמים כגון חנניה מישאל ועזרכיה וכו' (ירוש' ברכ' ט א). — ד) *נעשה קנינו של המִקְדָּשׁ:  בשלשה מקומות הוזהרו על הבכורות ליקדש ולא קדשו (רב נחמן בר יצחק, בכורות ד:). כאן ליקדש כאן ליקרב (רמי בר חמא, תמור' יד.). — ה) *נִקְדְּשָׁה האשה, נִתְקַדְּשָׁה, נִשְּׂאָה: עשה לי שירים נזמים וטבעות ואקדש אני לך ,כיון שעשאן מקודשת (ר' מאיר, קידוש' מח.). — ובסהמ"א: וקדוש כגוי שהוא נקדש ומרומם מהשתוות לו מדה ממדות הברואים וכו' שהוא נקדש ומרומם משתשיגהו מאומה מטומאות העם אשר ישכון כבודו ביניהם (ר"י א"ת, כוזרי ד ג). — ואמר המשורר: וחרפה ובשת לנפש נקדשת אשר לבב תשת לאחד הרקים (ראב"ע, נדוד הסיר, כהנא א, 25). מוחל עונות, נקדש בשבעים לשונות, עליון עלי כל שבחך (ר"ש שבזי, יא טאיר, שירי תימן, 162). 

— פִע', קִדֵּשׁ, קִדְּשׁוֹ, קִדַּשְׁתָּ, קִדַּשְׁתּוֹ, קִדַּשְׁתָּם, קִדַּשְׁתִּי,

קִדְּשׁוּ, קִדְּשׁוּהוּ, קִדַּשְׁתֶּם, מְקַדֵּשׁ, מְקַדְּשְׁכֶם, מְקַדְּשׁוֹ,

מְקַדְּשָׁם, מְקַדְשֵׁיהֶם8, קַדֵּשׁ, קַדְּשׁוֹ, קַדְּשָׁם, קַדֵּשׁ,

קַדֶּשׁ־, קַדְּשׁוּ, קַדֵּשׁוּ, אֲקַדֵּשׁ, יְקַדֵּשׁ, יְקַדְּשֵׁהוּ, יְקַדְּשֵׁם,

 יְקַדְּשׁוּ, יְקַדֵּשׁוּ, — א) קִדֵּשׁ האלהים מקום, שם, יום, בני אדם, נתן להם קְדֻשָּׁה, עשה ואתם קדושים: heiligen; sanetifier, consacrer; to hallow, sanctify: ויברך אלהים את יום השביעי וַיְקַדֵּשׁ אותו (בראש' ב ג). הגבל את ההר וְקִדַּשְׁתּוֹ (שמות יט כג). על כן ברך יי' את יום השבת וַיְקַדְּשֵׁהוּ (שם כ יא). וְקִדַּשְׁתִּי את אהל מועד ואת המזבח ואת אהרן ואת בניו אֲקַדֵּשׁ לכהן לי (שם כט מד). כי אני יי' מְקַדִּשְׁכֶם (שם לא יג; ויקר' כ ח; שם כא ח, שם כב לב). אני יי' מְקַדְּשׁוֹ (את הכהן הגדול) (שם כא יה). אני יי' מְקַדְּשָׁם (את הכהנים) (שם כב ט, שם שם יו).  לדעת כי אני יי' מְקַדְּשָׁם (את ישראל) (יחזק' כ יב). וְקִדַּשְׁתִּי את שמי הגדול המחלל בגוים (שם לו כג). כי אני יי' מְקַדֵּשׁ את ישראל (שם לז כח). — וְקִדֵּשׁ האדם מקום, בית, או כלי או אדם אחר, עשאו קדוש לאלהים, לרשות הֶקְדֵּשׁ: ועשו את בגדי אהרן לְקַדְּשׁוֹ לכהנו לי (שמות כח ג). ומשחת אתם ומלאת את ידם וְקִדַּשְׁתָּ אתם וכהנו לי (שם שם מא). ופר חטאת תעשה ליום על הכפרים וחטאת על המזבח בכפרך עליו ומשחת אתו לְקַדְּשׁוֹ (שם כט לו). שבעת ימים תכפר על המזבח וְקִדַּשְׁתָּ אתו והיה המזבח קדש קדשים כל הנגע במזבח יקדש (שם שם לז). וְקִדַּשְׁתָּ אתם (את אהל מועד ואת ארון העדת ואת השלחן וכו') והיו קדש קדשים וכו' ואת אהרן ואת בניו תמשח וְקִדַּשְׁתָּ אתם לכהן לי (שם ל כט-ל). ולקחת את שמן המשחה ומשחת את המשכן ואת כל אשר בו וְקִדַּשְׁתָּ אתו ואת כל כליו והיה קדש ומשחת את מזבח העלה ואת כל כליו וְקִדַּשְׁתָּ את המזבח והיה המזבח קדש קדשים ומשחת את הכיר ואת כנו וְקִדַּשְׁתָּ  אתו וכו' והלבשת את אהרן את בגדי הקדש ומשחת אתו וְקִדַּשְׁתָּ אתו וכהן לי (שם מ ט-יג). ויקח משה את שמן המשחה וימשח את המשכן ואת כל אשר בו וַיְקַדֵּשׁ אותם וכו' וימשח את המזבח וכו' ואת הכיר ואת כנו לְקַדְּשָׁם ויצק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אתו לְקַדְּשׁוֹ (ויקר' ח י-יב). ואת הדם יצק אל יסוד המזבח וַיְקַדְּשֵׁהוּ לכפר עליו (שם שם יה). וַיְקַדֵּשׁ (משה) את אהרן את בגדיו ואת בניו ואת בגדי בניו אתו (שם שם ל). ויהי ביום כלות משה להקים את המשב וישמח אתו וַיְקַדֵּשׁ אתו ואת כליו ואת המזבח ואת כל כליו וימשחם וַיְקַדֵּשׁ אתם (במד' ז א). ואת אלעזר בנו קִדְּשׁוּ לשמר את ארון יי' (ש"א ז א). היום ההוא קִדַּשׁ המלך את תוך החצר אשר לפני

בית יי' כי עשה שם את העלה ואת המחנה ואת חלבי השלמים (מ"א ח סד). ויבנו את שער הצאן המה קִדְּשׁוּהוּ9 ויעמידו דלתתיו ועד מגדל המאה קִדְּשׁוּהוּ עד מגדל חננאל (נחמ' ג א).  וַיְקַדֵּשׁ שלמה את תוך החצר אשר לפני בית יי' (דהי"ב ז ז). עתה התקדשו וְקַדְּשׁוּ את בית יי' אלהי אבותיכם והוציאו את הנדה מן הקדש (שם כט ה). וביום שמונה לחדש באו לאולם יי' וַיְקַדְּשׁוּ את בית יי'לימים שמונה (שם שם יז). — וְקִדֵּשׁ את האדם, על ידי נגיעה בו: יפשטו (הכהנים) את בגדיהם אשר המה משרתם בם וכו' ולבשו בגדים אחרים ולא יְקַדְּשׁוּ את העם בבגדיהם (יחזק' מד יט). זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם ואת החטאת אשר יאפו את המנחה לבלתי הוציא אל החצר החיצונה לְקַדֵּשׁ את העם (שם מו כו).  — וְקִדֵּשׁ את הדבר מן הטמאה, טהר אותו: והזה עליו (על המזבח) מן הדם באצבעו שבע פעמים וטהרו וְקִדְּשׁוֹ מטמאת בני ישראל (ויקר' יו יט). — ואת ראשו של הנזיר: וכפר (הכהן) עליו (על הנזיר) מאשר חטא על הנפש וְקִדַּשׁ את ראשו ביום ההוא (במד' ו יא). — ב) במשמעות מטֻשטשת, טהר אדם לשם השתתפות בדבר שבקדשה, מבלי שיהיה זה קדוֹש ממש: לך אל העם וְקִדַּשְׁתָּם היום ומחר וכבסו שמלתם (שמות יט י).  וַיְקַדֵּשׁ את העם ויכבסו שמלתם (שם שם יד). קם קַדֵּשׁ את העם ואמרת התקדשו למחר וכו' ונקרבתם בבקר לשבטיכם (יהוש' ז יג-גד).  ויאמר שלום לזבח ליי' באתי התקדשו ובאתם אתי בזבח וַיְקַדֵּשׁ את ישי ואת בניו ויקרא להם לזבח (ש"א יו ה). ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב וַיְקֲדְּשֵׁם10 (את בניו) והשכים בבקר והעלה עלות מספר כלם (איוב א ה). — וְקִדֵּשׁ עֲצָרָה: ויאמר יהוא קַדְּשׁוּ עצרה לבעל ויקראו (מ"ב י כ). — וצוֹם: קַדְּשׁוּ צום קראו עצרה אספו זקנים כל ישבי הארץ בית יי' אלהיכם (יואל א יד). תקעו שופר בציון קַדְּשׁוּ צום קראו עצרה (שם ב יה). — 

ובהשאלה, קִדֵּשׁ כל אספת עם, ואף שאינה באה לשם עבודת אלהים, וביחוד אספה שנפתחה בתפלה וכדו', einberufen; convoquer; to call: אספו עם קַדְּשׁוּ קהל קבצו זקנים אספו עוללים ויונקי שדים יצא חתן מחדרו וכלה מחפתה (שם שם יו). — וצבא למלחמה וכדו': וְקִדַּשְׁתִּי עליך משחתים איש וכליו וכרתו מבחר ארזיך וכו' (ירמ' כב ז). תקעו שופר בגוים קַדְּשׁוּ עליה גוים השמיעו עליה ממלכות אררט מני ואשכנז וכו' קַדְּשׁוּ עליה גוים את מלכי מדי וכו' (שם נא כז-כח). — וְקִדֵּשׁ מלחמה: קַדְּשׁוּ עליה מלחמה קומו ונעלה בצהרים (שם ו ד). קראו זאת בגוים קַדְּשׁוּ מלחמה העירו הגבורים יגשו יעלו כל אנשי המלחמה (יואל ד ט). הנשכים בשניהם וקראו שלום ואשר לא יתן על פיהם וְקִדְּשׁוּ עליו מלחמה (מיכ' ג ה). — וְקִדֵּשׁ את היובל, פתח את שנת היובל במעשה דתי: ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם וְקִדַּשְׁתֶּם את שנת החמשים שנה (ויקר' כה ט-י). — ג) קִדֵּשׁ האדם את האלהים, את השבת, וכדו', נהג בהם קדֻשה, שמר על קדֻשתם, heilig halten; respecter comme sacre; to hold sacred: זכור את יום השבת לְקַדְּשׁוֹ (דבר' ה יב). וְקִדַּשְׁתֶּם את יום השבת כאשר צויתי את אבותיכם וכו' והיה אם שמע תשמעון אלי וכו' וּלְקַדֵּשׁ את יום השבת לבלתי עשות בה כל מלאכה וכו' (ירמ' יז כב-כד). ואת תורתי ואת חקתי בכל מועדי ישמרו ואת שבתתי יְקַדֵּשׁוּ (יחזק' מד כד). ואמרה ללוים אשר יהיו מטהרים ובאים שמרים השערים לְקַדֵּשׁ את יום השבת (נחמ' יג כב). — ואת האל11: על אשר לא קִדַּשְׁתֶּם אותי בתוך בני ישראל (דבר' לב נא). — ואת האדם: וְקִדַּשְׁתּוֹ (את הכהן) כי את לחם אלהיך הוא מקריב (ויקר' כא ח). — ואת הדברים המקֻדשים: וְקִדַּשְׁתָּ את חזה התנופה ואת שוק התרמה אשר הונף ואשר הורם וכו' והיה לאהרן ולבניו לחק עולם וכו' כי תרומה הוא (שמות כט כז-כח). — ובתו"מ: אמרו להן ב"ש אי אתם מודים במי שטעה וקרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שהוא מקודש, אמרו להם ב"ה לא השבט קדשו

וכו' אלא כתוב שקדש את העשירי הוא קדש התשיעי ואת אחד עשר (נזיר ה ד). המזבח מקדש את הראוי לו (זבחי' ט א).כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו כך הכבש מקדש, כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי להן כך הכלים מקדשין, כלי הלח מקדשין את הלח ומדות היבש מקדשות את היבש, אין כלי הלח מקדשין את היבש ולא מדות היבש מקדשות את הלח, כלי הקדש שנקבו אם עושים הן מעין מלאכתן שהיו עושין והם שלמים מקדשין, ואם לאו אין מקדשים, וכולן אין מקדשים אלא בקדש (שם שם ז). כי קדוש אני ה' אלהיכם, אם מקדשים אתם עצמכם מעלה אני עליכם כאלו קדשתם אותי (ספרא ויס, קדושים פרשה א). טהר וקדש עצמך מכל אשמה ועון ואני אהיה עמך בכל מקום (ר' מאיר, ברכ' יז.). ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת (רב ושמואל, ותודיענו, שם לג:). הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן (יומא יב:). אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה, מלמטה מקדשין אותו מלמעלה, בעולם הזה מקדשין אותו לעולם הבא (ת"ר, שם לט.). שבקדושה ראשונה קדשה (את המקומות בא"י) לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא (חגי' ג:). קדש עצמך במותר לך (רבא, יבמ' כ.). כל המקדש עצמו בשעת תשמיש הויין לו בנים זכרים (ר' אלעזר, שבוע' יח:). דלמא עשרון לא מקדש, תנור מקדש (מנח' צה:). כלי שרת מקדשין שלא בזמנן (שם ק.). — *ובנוסח ברכות שונות: (ברוך אתה ה') מקדש השבת וכו' מקדש ישראל והזמנים (פסח' קיז:). — *וביחוד קִדֵּשׁ (את עם ישראל) במצותיו: ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית וכו' ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים (ברכ' ס:). — וקִדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה: הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך (רב ושמואל, ותודיענו, שם לג:). אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה (ברכת כהנים, רב חסדא, סוט' לט.). ואל תתמה על זה שהקב"ה קדש את ישראל וכו' ולפי שהם מקודשים לשמים לכך מה שהם מקדשים הוא מקודש, רצונך לידע צא ולמוד מכלי השרת משה קדש את המשכן ואת כל כליו 

מי היה מקדשם, יכול היה משה לבא ולקדשן וכו' (מד"ר שמות טו). — ובתפלה: אתה קדשת את יום השביעי לשמך (ערבית של שבת). רצה במנוחתנו קדשנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך (שם, אלהינו ואלהי אבותינו). עם מקדשי שביעי כלם ישבעו ויתענגו מטובך (ישמחו, מוסף שבת). — ובסהמ"א: כל המקדש עצמו בדברי תורה וחוזר עליהן זוכה לפענח דברי תורה הנתונה בעשן (ערוך ערך קדש). ולא יעמוד אדם עם הנשים ויתפלל מפני דעת הנשים, אלא יקדש אדם מחנהו ה' אמות מן המזרח וה' מן הדרום וכו' ואם היה בתוך מחנהו יקדש את כלו אפילו היה ק' אמה (בראש' רבתי, אלבק, 206). — ואמר המשורר: ברוך מקדש יום הפסח (סעדיה, אגיל ואשמח, שירי תימן, 32). שכינה תלבשה בעת כי תדרשה, וגופה קדשה ומליו  ירהבו (ר"ש שבזי, אהוב לבי, שם, 149). — *וְקִדֵּשׁ את שם האל, הכריז שהאל קדוש: כבר יש לי לפני ד' מאות ותשעים וששה אלפים של מלאכי השרת שהם עומדים ומקדשים שמי הגדול בכל יום תמיד (מד"ר ויקר' ב). — ובתפלה: וינוחו בה (בשבת) ישראל מקדשי שמך (אלהינו ואלהי אבותינו, תפלת שבת). נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום (קדשה, נוס' אשכנז). קדש את שמך על מקדישי שמך וקדש את שמך בעולמך וכו' ברוך המקדש שמו ברבים (אתה הוא עד שלא נברא העולם, בתפלת שחר' עפ"י ירוש' ברכ' ט). ועי' הִפע'. —  *וְקִדֵּשׁ את השם, הוכיח במעשיו את אמונתו בקדשת ה': יוסף שקדש שם שמים בסתר זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה וכו' יהודה שקדש שם שמים בפרהסיא זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה (ר' שמעום חסידא, סוטה י:). — ובסהמ"א: אבידת עכו"ם מותרת וכו' ואם החזירה לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה הרי זה משובח (רמב"ם, גזל ואבדה יא ג). — ואמר הפיטן: קידשתה שמך בדין ובו ניתקדשתה ברחמים (ינאי, שכרך, קרוב' בראשית, זולאי, כח). — ד) *קִדֵּשׁ את הכרם וכדו' קבע אותו כאסור12:

הזורע ארבע אמות שבכרם, בית שמאי אומרים קידש שורה אחת ובית הלל אומרים קידש שתי שורות (כלא' ד ה). הנוטע ירק בכרם או מקיים הרי זה מקדש ארבעים וחמש גפנים (שם ה ה).  היו נטועות על שש שש או על שבע שבע הרי זה מקדש שש עשרה אמה לכל רוח (שם שם). המקיים קוצים