ש"ז, סמי' קְהַל, כנ' קְהָלֶךָ, קְהָלֵךְ, קְהַלְכֶם, קְהָלָהּ, קְהָלָם, —  קבצת בני אדם שנקהלו, ז"א שנזעקו יחד, Volksmenge; foule; multitude: את הדברים האלה דבר יי' אל כל קְהַלְכֶם בהר מתוך האש הענן והערפל (דבר' ה יט). וידעו כל הַקָּהָל הזה כי לא בחרב ובחנית יהושיע יי' (ש"א יז מז). ויסב המלך את פניו ויברך את כל קְהַל ישראל וכל קְהַל ישראל עמד (מ"א ח יד). וישלחו ויקראו לו ויבאו ירבעם וכל קְהַל ישראל וידברו אל רחבעם לאמר (שם יב ג). ויקמו אנשים מזקני הארץ ויאמרו אל כל קְהַל העם לאמר (ירמ' כו יז). — ושל אנשי צבא: כי הנה אנכי מעיר ומעלה על בבל קְהַל גוים גדלים מארץ צפון וערכו לה (ירמ' נ ט). והעלו עליך קָהָל ורגמו אותך באבן ובתקוך בחרבותם (יחזק' יו מ). העלה עליהם קָהָל ונתן אתהן לזעוה ולבז ורגמו עליהן אבן קָהָל1 וברא אותהן בחרבותם (שם כג מו-מז). הנני מביא אל צר נבוכדראצר מלך בבל מצפון מלך מלכים בסוס וברכב ובפרשים וְקָהָל ועם רב (שם כו ז). שם אשור וכל  קְהָלָהּ סביבותיו קברתיו כלם חללים הנפלים בחרב אשר נתנו קברתיה בירכתי בור ויהי קְהָלָהּ סביבות קברתה (שם לב כב-כג). הכן והכן לך אתה וכל קְהָלֶךָ2 הנקהלים עליך והיית להם למשמר (שם לח ז). הלבז בז הקהלת קְהָלֶךָ (שם שם יג). — וביחוד בהדגשה קָהָל גָּדוֹל (מְאֹד) : ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קָהָל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים (מ"א ח סה). הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ בם עור ופסח הרה וילדת יחדו קָהָל גדול ישובו הנה (ירמ' לא ז). ובאת ממקומך מירכתי צפון אתה ועמים רבים אתך רכבי סוסים כלם קָהָל גדול וחיל רב (יחזק' לח יה). ויעש שלמה את החג בעת ההיא שבעת ימים וכל ישראל עמו קָהָל גדול מאד מלבוא חמת עד נחל מצרים (דהי"ב ז ח). — וקָהָל רב (מאד) : והוצאתי אותך ואת כל חילך סוסים ופרשים לבשי מכלול כלם קָהָל רב צנה ומגן תפשי חרבות כללם (יחזק' לח ד). — וקָהָל לָרֹב מאד: ויאספו ירושלם עם רב לעשות את חג המצות בחדש השני קָהָל לרב מאד (דהי"ב ל יג). — וקְהַל אנשים ונשים וילדים: ויענו את ירמיהו כל האנשים הידעים כי מקטרות נשיהם לאלהים אחרים וכל הנשים העמדות קָהָל גדול (ירמ' מד יה). ובהתפלל עזרא ובהתודתו בכה ומתנפל לפני בית האלהים נקבצו אליו מישראל קָהָל רב מאד אנשים ונשים וילדים (עזר' י א). ויביא עזרא הכהן את התורה לפני הַקָּהָל מאיש ועד אשה וכל מבין לשמע (נחמ' ב ח). ואת התיחש הכהנים לבית אבותיהם והלוים מבן עשרים שנה ולמעלה במשמרותיהם במחלקותיהם ולהתיחשם בכל טפם נשיהם ובניהם ובנותיהם לכל קהל (דהי"ב לא יז-יח). — וקְהַל עַמִּים, במשמ' עמים רבים: ואל שדי יברך אתך ויפרך וירבך והיית לִקְהַל עמים (בראש' כח ג). גוי וּקְהַל גוים יהיה ממך (שם לה יא). הנני מפרך והרביתך ונתתיך לִקְהַל עמים (שם מח ד). — והַקָּהָל, הַקָּהָל הַזֶּה, ככנוי לעם ישראל שיצאו ממצרים: ויאמרו אלהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד יי' בארץ מצרים וכו' כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הַקָּהָל הזה ברעב (שמות יו ב-ג). ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם הדבר מעיני הַקָּהָל וכו' והקריבו הַקָּהָל פר בן בקר לחטאת וכו' חטאת הַקָּהָל הוא (ויקר' ד יג-כא). ובהקהיל את הַקָּהָל תתקעו ולא תריעו (במד' י ז). הַקָּהָל חקה אחת לכם ולגר הגר (שם יה יה). ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הַקָּהָל והנה החל הנגף בעם (שם יז יב). ויבא משה ואהרן מפני הַקָּהָל אל פתח אהל מועד וכו' ויקהלו משה ואהרן את הַקָּהָל אל פני הסלע וכו' ויאמר יי' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם כי להקדישני לעיני בני ישראל לא תביאו את הַקָּהָל הזה אל הארץ אשר נתתי להם (שם כ ו-יב). ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הַקָּהָל את כל סביבתינו כלחך השור את ירק השדה (שם כב ד). — וקְהַל ישראל, קְהַל עדת ישראל, קְהַל יי', במשמ' זו: ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם יי' ומדוע תתנשאו על קְהַל יי' (שם יו ג). וירב העם עם משה ויאמרו לאמר וכו' ולמה הבאתם את קְהַל יי' אל המדבר הזה וכו' (שם כ ג-ד). וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קְהַל ישראל (ויקר' יו יז). וידבר משה באזני כל קְהַל ישראל את דברי השירה הזאת עד תמם (דבר' לא ל). לא היה דבר מכל אשר צוה משה אשר לא קרא יהושע נגד כל קְהַל ישראל והנשים והטף והגר ההלך בקרבם (יהוש' ח לה). ושחטו אתו כל קְהַל עדת ישראל בין הערבים (שמות יב ו). ויפל משה ואהרן על פניהם לפני כל קְהַל עדת בני ישראל (במד' יד ה). — ועַם הַקָּהָל, ההדיוטות, בנגוד לכהנים: וכפר את מקדש הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר ועל כל עם  הַקָּהָל יכפר (ויקר' יו לג). — בָּא בַקָּהָל, בִקְהַל יי', התקבל כחָבֵר בחֶבֶר בני ישראל:  לא יבא פצוע דכה וכרות שפכה בִּקְהַל יי' לא יבא ממזר בִּקְהַל יי' גם דור עשירי לא יבא לו בִּקְהַל יי' לא יבא עמוני ומואבי בִּקְהַל יי' גם דור עשירי לא יבא להם בִּקְהַל יי' עד עולם (דבר' כג ב-ד). ידו פרש צר על כל מחמדיה כי ראתה גוים באו מקדשה אשר צוית לא יבאו בַקָּהָל לך (איכה א י). ביום ההוא נקרא בספר משה באזני העם ונמצא כתוב בו אשר לא יבא עמני ומאבי בִּקְהַל האלהים עד עולם (נחמ' יג א). — ונכרת מתוך הַקָּהָל, אם בידי אדם או בידי שמים: ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההוא מתוך הַקָּהָל (שם יט כ). — ואבד מתוך הַקָּהָל: וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הַקָּהָל (במד' יו לג). — וקָהָל, כשם לאספת עובדי ה' בארצם: אספרה שמך לאחי בתוך קָהָל אהללך וכו' מאתך תהלתי בְּקָהָל רב נדרי אשלם נגד יראיו (תהל' כב כג-כו). אודך בְּקָהָל רב בעם עצום אהללך (שם לה יח). — קְהַל חֲסִידִים: הללויה שירו ליי' שיר חדש תהלתו בִּקְהַל חסידים (תהל' קמט א). — ובנגוד, קְהַל מְרֵעִים: שנאתי קְהַל מרעים ועם רשעים לא אשב (שם כו ה). — קְהַל קְדשִׁים, של בני אלהים:  ויודו שמים פלאך יי' אף אמונתך בִּקְהַל קדשים (שם פט ו). — קְהַל רְפָאִים, של המתים: אדם תועה מדרך השכל בִּקְהַל רפאים ינוח  (משלי כא יו). — וקָהָל, במשמ' אספת הקהל, Volksversammlung; assemblée; assembly: ויתן יי' אלי את שני לוחת האבנים כתובים באצבע אלהים ועליהם ככל הדברים אשר דבר יי' עמכם בהר מתוך האש ביום הַקָּהָל (דבר' ט י). ויכתב על הלחת כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דבר יי' אליכם בהר מתוך האש ביום הַקָּהָל (שם י ד). — וקִדֵּשׁ קָהָל, קרא לאספה: אספו עם קדשו קָהָל קבצו זקנים (יוא' ב יו). — וקָהָל, קָהָל וְעֵדָה, במשמ' צבור,  Publikum; publique; public: כמעט הייתי בכל רע בתוך קָהָל ועדה (משלי ה יד). תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בְקָהָל (שם כו כו). קדר הלכתי בלא חמה קמתי בַקָּהָל3 אשוע (איוב ל כח). — ואמר בן סירא: ורוממתהו מרעהו ובתוך קהל תפתח פיו (ב"ס גני' יה ה). חכמתם תשנה עדה ותהלתם יספר קהל (שם מד יה). ובימי משה עשה חסד הוא וכלב בן יפנה להתיצב בפרע קהל להשיב חרון מעדה (שם מו ז). ויקיפוהו כערבי נחל כל בני אהרן בכבודם ואשי יי' בידם נגד כל קהל ישראל (שם נ יב-יג). אז ירד ונשא ידיו על כל קהל ישראל (שם שם כ). — ובתו"מ: לפי רוב הקהל הן מברכין, שנאמר, במקהלות ברכו אלהים אדני ממקור ישראל (ר' יוסי הגלילי, ברכ' ז ג). הפסח נשחט בשלש כתות, שנאמר, ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל, קהל ועדה וישראל (פסח' ה ה). נטמא קהל או רבו או שהיו הכהנים טמאים והקהל טהורים, יעשה בטומאה, נטמא מיעוט הקהל, הטהורין עושין את הראשון והטמאין עושין את השני (שם ז ו). פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ומשוחררת ואינן אסורין אלא מלבא בקהל, שנאמר לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה' (יבמ' ח ב). כל האסורים לבא בקהל מותרים לבא זה בזה (קדוש' ד ג). ושלש שורות של תלמידי חכמים יושבין לפניהם וכו' היו צריכים לסמוך סומכין מן הראשונה וכו' ובוררין להן עוד אחד מן הקהל ומושיבין אותו בשלישית (סנה' ד ד). הורו בית דין שוגגין ועשו כל הקהל שוגגין מביאין פר וכו' הורו בית דין ועשו כל הקהל או רבן על פיהם מביאין פר וכו' (הור' א ד-ה). בו ביום בא יהודה גר עמוני וכו' אמר להם מה אני לבא בקהל וכו' אמר לו ר' יהושע מותר אתה וכו' והתירוהו לבא בקהל (ידים ד ד). אין קורים ביום הקהל  אלא משנה תורה בלבד (ספרי דבר' קס). לא יבא ממזר בקהל יי', בקהל ברור אינו בא, בא הוא בקהל ספק4 (רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק , ירוש' יבמ' ח ב). ארבעה קהילות אינון קהל , קהל כהנים, קהל לויים, קהל ישראל, קהל גרים (ר' יודה, שם שם). ר"מ אומר כל השבטים קרוין קהל , ר' יודה אומר כל שבט ושבט קרוי קהל (שם הור' א ו). — ואמר הפיטן: ויצהלו איים במלכך, ויקבלו עול מלכותך עליהם, וירוממוך בקהל עם וכו' (ויאתיו כל לעבדך, לר"ה ויוה"כ). (וירא) קהל רבבה כצמח שדה (ינאי, וירא אהלי, קרוב' במד', זולאי, ריג). קהלינו היום ביושר מצב רגל רעדה בצעדה מיוחפי רגל (הוא, אז עליונים, קרוב' לימים נוראים, שם שמא). וידבר אלהים בנעמת קולו להמון קהלו (וירד משה, שם שסט). רם ברך קהל המוני (ר"א קליר, מי אל כמוך אהללך בקול רם, סליח' שחר' יוה"כ). קהל  כנסה הדסה לשלש צום בפסח (הוא, אמץ גבורותיך, קרוב' ב פסח). אשרי עין ראתה אהלנו בשמחת קהלנו וכו' אשרי עין ראתה גילנו דיצת קהלנו וכו' אשרי עין ראתה קהל קדושים רוגשים בבית קדשי הקדשים (משלם בר קלונימוס, עבודת יוה"כ). בכל כסל ייחדו אלהותך קהלך (בכל און, יוצ' יוה"כ). אדברה תחנונים כרש ואבכה, בענוי נפש בעד קהלי אבכה (קלונימוס בן יהודה, אדברה, שחר' יוה"כ). יהי רצון וכו' שתהא השנה הזאת וכו' שנת אוצרך הטוב תפתח לנו וכו' שנת קהלנו תושיע (תפלת כה"ג ביוה"כ). רחם נא קהל עדת ישורון (סדר הישענות להוש"ר). כל קבוצי קהל בקושט מקשטים (שמעון בר יצחק, כל שנאני שחק, קרוב' ב ר"ה). אנו קהלך ואתה חלקנו (ודוי יוה"כ). — ואמר המשורר: העם בלי ראש וקצין, יישר דרכם כצאנה בהרים נפוצות, וקהל אנשים העלום פריצים כצאן יריצם ארי בפרצות (ר"ש הנגיד, בן משלי, ששון, קס). אסתיר מבוכתי פני קהל ותגלה במשאון (רמב"ע, אל טל, שירי החל, ברודי א, יא). לראות בחגים כל קהל  עזובה, רבה רבבה (שישי יחידה, שירי תימן, 40). בין בני קדר ופרא נעלמתי יום גדוד, כל קהל  עמי מזורה, אחשקה רעיה ודוד (ר"ש שבזי, אייהו אלקצר, שם, 179). לזה השיר אני אחתם באל רם ונעלה, ואודה לו בלבב תם וישר מעלה, בתוך קהל ומעלתם עלי כל מעלה (סעדיה, יפה עלמה כמו חמה, שם 345). — ומ"ר °קְהָלִים: רבונו של עולם לא על עצמי בלבד אני מתפלל ומתודה, כי אם בעדי ובעד קהליך העומדים לפניך (רבש"ע, ודוי הגדול של רבנו נסים, סדר יום כפור קטן). — ואמר הפיטן: מאלה קיני קהלים נקראו, מאלה רבבות רבים נירבבו (ינאי, מאלה אפסי ארץ, קרוב' בראש', זולאי, ח). קהלים לקיים ולא להקיא (אור טל, שם, שסט). קמי קהליה תקיא (אופל אלמנה, עבודת יוה"כ). קהליך עומדים לבקש מחילתך, רחמיך יכמרו לרחמם בחמלתך (שמעון בר יצחק, אתיתי לחננך, קרוב' ב ר"ה). ואמר המשורר: אספר את כבודך בשערים ואודה את שמך בינות קהלים (ר"ש הנגיד, הלי תעש, בן תהלים, ששון, כ). נסים ומופת ראו קהלי, סכך במדבר ארבע דגלי (ר"ש שבזי, בחג הסכות, שירי תימן, 126). להר סיני סבב קהלי וזקני, ודבר עם משה וקול ראו עיני (הוא, יום מתן, שם, 218). — °ובמשמ' חבר יהודים שבעיר, כמו קהלה, עדה: משם מהלך יום וחצי לגירונדה ובה קהל קטן מיהודים (מסעות ר' בנימין, גרינהוט, 2). קהל אחד שסדר תפלתם כפי מנהג אבותיה' היה על דרך א' ולאור' הזמן וטלטול הגליות באו במלכות הלזו מלכות תוגרמה וכו' (שו"ת מהרשד"ם או"ח לה). יושב אוהל, דורש בקהל , קהלה מנהל (וכשטין, Inschriften I, 191). ונדיב וותרן בממונו בכל צרכי הקהל היה (תקנות קנדיאה, הרטום-קאסוטו, 120). — °ובתפלה: מי שברך אבותינו וכו' הוא יברך את כל הקהל הקדוש הזה עם כל קהלות הקדש וכו' (מי שברך, שחר' שבת). — °גְּדוֹלֵי הַקָּהָל: וכאשר שמעו זה גדולי הקהל חרה בעיניהם על כך (תשובות הרמב"ם, א"ח פרימן, 174). — °הֶקְדֵּשׁ הַקָּהָל: ועוד הוא מקדיש בתים שיש לו בטורטושא להקדש קהל טורטושא (שו"ת רשב"א תרנו). חצרות של הקדש הקהל (שו"ת רלב"ח כה). — °זִקְנֵי הַקָּהָל: אשתדל בכל מאמצי כי עם זקני הקהל ונכבדיו, קריאי מועד אנשי שם יצ"ו לקבוע חק וזכרון ליום הנזכר (תקנות קנדיאה, הרטום-קאסוטו, 124). שכל ההסכמות והגדרים שעשיתי בזמני ושעשו קודמים ממני היו כותבים אותם בחתיכת קלף וחותמים תחתיהם זקני הקהל  הקדוש יצ"ו ונכבדיו (שם, 128). — °טוֹבֵי הַקָּהָל: טובי הקהל רוצים להטיל חרם (שו"ת תמת ישרים פו). גדר לברירת שבעה טובי הקהל (תקנות קנדיאה, הרטום-קאסוטו, 14). — °מֻקְדְּמֵי הַקָּהָל, באי כחו: יעלו בתחלה המה הגבורים אל דבר ה' חרדים השרידים יחידי סגולה מוקדי קהל טירול (שו"ת ריב"ש רלד). אח"כ כמו שנה מוקדמי הקהל קבצו אנשי המעמד ביום שמיני חג עצרת (שם רמט). — °רָאשֵׁי הַקָּהָל: ונתחברתי עם ראשי הקהל יצ"ו (שם, 124). פה נקבר וכו' גבר תמים, שבע ימים, זקן ונשו' פנים, ראש הקהל בק"ק פראג כמ' שנים (כתבת על מצבה משנת שע"ג, וכשטין,  Inschriften I, 48). — °וקָהָל, במשמ' ראשי הקהל, ועד הקהלה: ראובן ושמעון היו בעיר אחת ושמו  הקהל חרם כשבעלי הדין יבררו בית דין שלא יוכלו בית דין למנוע מלישב בדין (ספר חסידים תתתקפ, 337). אירעו דברים בין הקהל ובין ראובן (שו"ת הרא"ש סט ט). — °רחוב קְהַל היהודים: אנו מסכימים ופוסקים וכו' שמהיום הזה והלאה לא יהיה רשאי שום יהודי מאנשי קהלתנו לצאת מרחוב קהל היהודים בשחרית וכו' (תקנות קנדיאה, הרטום-קאסוטו, 18). — °ובקצור, קָהָל, במשמ' רחוב קהל היהודים: אנו מסכימים ופוסקים וכו' שמהיום הזה והלאה לא יהיה רשאי שום אדם מאנשי קהלתנו לצאת בשבתות ובחדשים ובמועדים מתוך הקהל (שם, 10). ובתענית הנזכר בבקר בבקר השכימו כל היהודים ויצאו חוץ מהקהל, לא נשארו בקהל כי אם הזקנים והנשים והטף (שם, 122). ויען אחד מצוררי היהודים ויאמר ראיתי אנשים כדמות תוגרמים נכנסים ונחבאים בקהל , כשמוע האנשים וכו' רצו ונכנסו בקהל , ויקהלו ויאמרו הוציאו האנשים (שם, 122). ויהיה בבואו הפריוידור בקהל  וימהר המגיד להגיד לי ויצאתי לקראתו חוץ מהקהל בפתח הקהל הסמוך לים וכו' (שם, 123). — °וקָהָל, במשמ' קבוץ בני אדם המאֻחדים על ידי השקפות ואמונות משתפות: אבל אנחנו קהל המיחדים מאמינים האלה השלשה משכים אשר למדעים וכו' (ר"י א"ת , או"ד, הקד', ליפציג, 9). ולזה נאמר אנו קהל המיחדים באמת וכו' (ר"ש א"ת, מו"נ א נג). כמו שאין חסרון אצלנו קהל המיחדים לאל אחד היותו בלתי מקבץ בין שני ההפכים בנושא אחד (שם שם עה, ד"ה הדרך האחד). השגות האדם מהן מושכלות ומהן מוחשות וכו', ומהם מה שלא יהיה הוא המרגיש אותם, אכן הרגישם כבר זולתו וכו' והביאם אליו, אם קהל ואם אחד (אמו"ר לראב"ד ב ה, 69). — °ובר"ת, חו"ק, חַזָּן וְקָהָל, מצוי במחזורים למועדים.