ג. קֹטֶן

*, ש"ז, מ"ר קוטנים, קוטנין, — מין ממיני הקִטְנִיּוֹת1: אף הקוטנים2 פטורין מן המעשרות (ר' יוסי, מעשר' ה ח).



1 [עפ"י לֶו (Flora II, עמ' 282, ועי' המפרשים והמלונים המובאים שם) הכונה לפרות Nelumbium, אלא שלפי דעתו הקריאה הנכונה קיבוטין מן היונ' ϰιβώτιον, וצ"ע, ועי' בחֹמר המובא שם.]

2 [כך במדב"מ; ובמשנ' מנוק' ליווורנו: הַקָּטְנִים, ובמשנ' שבירוש' הקרטנים, ובדפוס' הקוטנית, ובערוך ערך קטן הנוסח קוטנין. ונוסח' אחר': קיטנין, קוטעין, עי'  לֶו, שם, עמ' 281.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים