* 1, פ"י, — קָלַט האדם, הכלי, המקום דבר שבא אליו, קבל אותו לתוך רשותו וכדו', aufnehmen, auffangen; recevoir, saisir; to receive. pick up, ואמר בן סירא: מה חכמת בנעריך ותצף כיאר מוסר, ארץ כסית בנפשך ותקלט במרום שירה2 (ב"ס גני' מז יד-טו). — ובתו"מ, קלט האדם או החי ביד, בכלי וכדו': היין (חיב במעשרות) משיקפה, אף על פי שקפה קולט מן הגת העליונה ומן הצנור ושותה (מעשר' א ז). הזורק וכו' קלטה אחר, קלטה כלב או שנשרפה פטור (שבת יא ו). וכן בגת קולט אדם מן המזחילה למטה מעשרה טפחים (ערוב' י ו). חבית שנשברה בראש הגג מביא כלי ונותן תחתיה, ולא יהא מביא כלי אחר וקולט, כלי אחר ומסלק (תוספת' שבת ג י). צינור המקלח לרשות הרבים, אחד יין ואחד שמן, קולט בין ביד בין בכלי ומכניס לתוך ביתו (שם ערוב' יא ו). הזבל היוצא מן התנור, מה שהוא קולט הרי הוא שלו (שם ב"מ ח כט). כל העוף הדורס טמא, ר' שמעון בן אלעזר אומר, כל הקולט באויר ואין קרקבנו נקלף (שם חול' ג כב). עד עכשיו אם יקלוט אדם מטר מאוירו של סדום ויתן בערוגה אינה מצמחת (ר' יהושע בן לוי, מד"ר בראש' נא). — והאשה את הזרע: אין האשה קולטת אלא אחר נדתה (ר' חייא בר אבא, שם ויקר' יד). — וההרכבה שבצמח: כל הרכבה שאינה קולטת לשלשה ימים שוב אינה קולטת3 (ר' יהודה, שביע' ב ו). — והצמר את הצבע: אין נותנין וכו' ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט העין (ב"ש, שבת א ו). — והניר את הדיו: אילין בני מדינח' ערומין סגין, וכד חד מינהון בעי משלחה כתב מסטירין לחבריה הוא כתב במי מילין והך דמקבל כתביה שפיך דיו שאין בו עפץ והוא קולט מקום הכתב (ר' חייה בר בא, ירוש' גיט' ב ג). — והשמן את הריח: שולקן היה (את מיני הבשמים) במים ונותן שמן על גביהן, משהיה קולט את הריח הי' מעבירו כדרך שהפטמין עושין (ר' יהודה, שם שקל' ו א). שורין את העקרים במים ומציף עליו שמן וקולט את הריח וקפחו (ר' יוסי, הור' יא:). — והמשמרת את השמרים, הנפה את הסלת, הסובין: משמרת שמוציאה את היין וקולטת את השמרים, נפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת (אב' ה טו). העומר היא מנפהו בשלש עשרה נפה וכו' בדקה שתהא קולטת את הסולת ובגסה שתהא קולטת את הסובין (תוספת' מנח' ח יד). — ועיר המקלט את הרוצח וכדו': עד שלא נבחרו שלש שבארץ ישראל לא היו שלש שבעבר הירדן קולטות, שנאמר שש ערי מקלט תהיינה, עד שיהיו ששתן קולטות כאחד (מכות ב ד). כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולט (שם שם ז). מה מנוס האמור לדורות ערי הלוים קולטות אף מנוס האמור לשעה מחנות הלוים קולטות (מכי' משפטים, מסכ' דנזיקין ד). בכל מקום רוח מזרחית קולטת , אדם הראשון, ויגרש את האדם וישכן מקדם לג"ע וכו' (רב, מד"ר בראש' כא). — והמזבח: אמר דוד, הריני מעבירן לפני המזבח, וכל מי שהמזבח קולטו הרי הוא שלי (ירוש' קדוש' ד א). סבוא היה יואב שקרנות המזבח קולטות, ואינו קולט אלא גגו (רב, שם מכות ב ז). — והאדמה את האדם: עולא וכו' נח נפשיה בח"ל, אתו אמרו ליה לרבי אלעזר, אמר, אנת עולא על אדמה טמאה תמות, אמרו לו, ארונו בא, אמר להם אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה (כתוב' קיא.). כשרין שבבל א"י קולטתן, כשרין שבשאר ארצות בבל קולטתן (רבה ורב יוסף, שם שם). — ותבת נח את החיות: העבירן לפני התיבה, כל שהתיבה קולטתן בידוע שהוא טהור, אין התיבה קולטתן בידוע שהן טמאין (רב חסדא, זבח' קטז.). — וקלטה השלהבת, חטפה ולהטה באויר: עץ ארז ושני תולעת שקלטתן שלהבת4 כשרה (רבי חנין בשם רב, יומא מא:). — וקָלַט דרך אבות, נקט בדרך האבות: וישב על הבאר, קלט5 דרך אבות (מד"ר שמות א). — ובינ' פעו', נק' קְלוּטָה: הזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע ר"ע מחייב וחכמים פוטרים, ר"ע סבר קלוטה6 כמי שהונחה דמיא ורבנן סברי לא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא (שבת ד.). — וקָלַט (עצמו) מדין, מִלֵּט ופִלֵּט והציל מן הדין: גדולה צדקה וכו' כל הנותנה הרי הוא משתבח וקולט7 עצמו מדינה של גיהנם, שנאמר, אשרי משכיל אל דל וכו' (סדר אליהו זוטא א, 169). — ובסהמ"א: ותשקר על אל כי הוא השכיבו לקלוט (זרע) וזה מפעולת אדם והאלהים ממנו יפלוט (רסע"ג, תשו' על שאלות חוי הבלכי, דודזון, 72). גלי דעתיה דניחא ליה שירדו גשמים לכאן לעולם, אולי יקלטו טעם יין (רש"י, ב"ב צז:). ונפחת באפיו נשמה יקרה וזכה וברה וכו' קולטת מוסר וחכמה ולומדת דעת ומזמה (בחיי, בקש' סוף חובת הלבבות). ואין מבריכין ערב שביעית אלא כדי שתקלוט הניטעה (רמב"ם, שמיטה ויובל ג יא). — ואמר הפיטן: טרף אף וישחת רחם, יחומתו מקלוט בהריון יחם (ר"א קליר, אזכיר סלה, קרוב' זכור). אשר מבטי וישר מעבטי, אמץ קולטי8 מזדון שמי, שבר שואטי שפר לאטי (רשב"ג, שזופי פליטי, שירי שלמה, ביאליק-רבניצקי, 221). קפאו גויתם הומים, קלטה מהם צדיק תמים (משולם בן קלונימוס, אשוחח נפלאותיך, עבודה, Elbog., Stud., 127). תקבולת אדם בכיפור קלט (הוא, שם שם, 130). לבת לבי אף כי קולטת, קרבתך לי טוב חולטת פולטת (שלמה הבבלי, אחשבה לדעת, זולת שבת בראש'). פוקד עון יסחיף אבירה וינגע חלדו, פורה בבצרה לא קולטת ידרוך לבדו (מנחם ברבי מכיר, אל אל שדי, יוצ' נחמו).

— הִתפ', *הִתְקַלֵּט, הִקַּלֵּט, — שקלטו אותו: מה הכדור הזה מקלטת9 מיד ליד וסופה לנוח ביד אחד, כך משה קיבל תורה מסיני וכו' (ירוש' סנה' י א).

— נִפע', °נִקְלַט, — שקָלְטוּ אותו:  שאין לך אומה ולשון שישראל גלו ביניהן שלא נקלט בתוכה ריחן הטוב של ישראל (מדרש שה"ש, גרינהוט, מ"ב:). החפץ הואיל ונקלט באוירה של ר"ה כמי שהונחה בתוכו הוא (רש"י, שבת ד.).