קל לא נמצא.

― פִע', קִנֵּא, קִנֵּאתִי, קִנְאוּנִי, מְקַנֵּא, קַנֹּא, קַנְאוֹ, קַנּאֹתוֹ, תְּקַנֵּא, יְקַנֵּא, תְּקַנֵּא, יְקַנְאוּ, יְקַנְאֻהוּ1, ― א) קִנֵּא אדם בפלוני, חרה אפו עליו, בפרט מצָרות עין,  sich ereifern, beneiden; s'enflammer, envier; to get heated, envy:  וַיְקַנְאוּ בו אחיו (בראש' לז יא). אל תתחר במרעים אל תְּקַנֵּא בעשי עולה (תהל' לז א). כי קִנֵּאתִי בהוללים שלום רשעים אראה (שם עג ג). אל תְּקַנֵּא באיש חמס ואל תבחר בכל דרכיו (משלי ג לא). אל יְקַנֵּא לבך בחטאים בי אם ביראת יי' כל היום (שם כג יז). אל תְּקַנֵּא באנשי רעה ואל תתאו להיות אתם (שם שם יט). ― וקִנֵּא את פלוני, באותה משמ': ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבדה רבה וַיְקַנְאוּ אתו פלשתים (בראש' כו יד). אפרים לא יְקַנֵּא את יהודה ויהודה לא יצר את אפרים (ישע' יא ג). יפה עשיתיו ברב דליותיו וַיְקַנְאֻהוּ כל עצי עדן אשר בגן האלהים (יחזק' לא ט). ― ולפלוני: וַיְקַנְאוּ למשה במחנה לאהרן קדוש יי' (תהל' קו יו). ― וביחוד קִנֵּא אדם את אשתו, חרה אפו בה בקנאת האהבה,  eifersüchtig sein auf; être jaloux de; to be jealous of:  ועבר עליו רוח קנאה וְקִנֵּא את אשתו והוא נטמאה או עבר עליו רוח קנאה וְקִנֵּא את אשתו והיא לא נטמאה (במד' ה יד). ― והאשה באשה אחרת: ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב וַתְּקַנֵּא רחל באחתה (בראש' ל א). ― ב) קִנֵּא אדם לאלהים, לעמו ולארצו, וכדו', חרה אפו והתעורר לבבו לעשות לטובתו, eifren für; témoigner du zèle pour; to sjow zeal for: ויאמר לו משה הַמְקַנֵּא אתה לי (במד' יא כט). אשר קִנֵּא לאלהיו ויכפר על בני ישראל (שם כה יג). ויבקש שאול להכתם בְּקַנּאֹתוֹ לבני ישראל ויהודה (ש"ב כא ב). קַנֹּא קִנֵּאתִי ליי' אלהי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל וכו' (מ"ב יט י). עתה אשיב את שבית יעקב ורחמתי כל בית ישראל וְקִנֵּאתִי לשם קדשי (יחזק' לט כה). וַיְקַנֵּא יי' לארצו ויחמל על עמו (יוא' ב יח). ― וקִנֵּא קִנְאָה וחמה: קִנֵּאתִי לירושלם ולציון קנאה גדולה (זכר' א יד). קִנֵּאתִי לציון קנאה גדולה וחמה גדולה קִנֵּאתִי לה (שם ח ב). ― וקנא קנאת יי': פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בְּקַנְאוֹ את קנאתי בתוכם (במד' כה יא). ― ג) במשמ' פ"י, כמו הִפע', קִנֵּא את פלוני, עורר קנאה וכעס בלבו,  ereifern, erzürnen; exciter, fâcher; to excite, make angry:  הם קִנְאוּנִי בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם (דבר' לב כא). ויעש יהודה הרע בעיני יי' וַיְקַנְאוּ אתו מכל אשר עשו אבתם בחטאתם אשר חטאו (מ"א יב כב). ― ואמר בן סירא: אל תקנא את אשת חיקך פן תלמד עליך רעה (ב"ס גני' ט א). אל תקנא באיש רשע כי לא תדע מה יומו (שם שם יא). ― בתו"מ : המקנא[2] לאשתו, ר"א אומר מקנא לה על פי שנים ומשקה על פי עד אחד או על פי עצמו, ר' יהושע אומר מקנא לה על פי שנים ומשקה על פי שנים, כיצד מקנא לה אמר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני וכו' נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה עמו עד כדי טומאה אסורה לביתה וכו' (סוט' א א-ב). מי שקינא לאשתו ונסתרה וכו' יוציא ויתן כתובה (שם ו א). אלו מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה וכו' והמקנא לאשתו על ידי אנשים הרבה (כרית' ב ג). שכל אחד קינא לאשתו ממשה (רב שמואל בר יצחק, מו"ק יח:). קנאתו (אסתר את המן) במלך קנאתו בשרים (ר' אלעזר המודעי, מגי' טו:). אסור לקנאות (סוט' ב.). מותר לקנאות (שם ג.). אין אדם מקנא לאשתו אא"כ נכנסה בו רוח[3] (דבי ר' ישמעאל, שם שם). שקינאתה (רחל בלאה) במעשיה הטובים (ר' יצחק, מד"ר בראש' עא). שהקב"ה נותן בלב בעל הסוט' לקנאות את אשתו והוא משקה (מד"ר במד' ט). מעשה בשתי אחיות שהיו דומות זו לזו והיתה האחת נשואה בעיר אחרת, בקש בעלה של אחת לקנאות לה ולהשקותה המים המרים בירושלם וכו' (שם שם). על ידי איש הוא מקנא [4] אותה, אינו מקנא [4] אותה על ידי בהמה (שם שם). שכבת זרע, פרט לשקינא לה דרך איברים (שם שם). שהיא מקנאה להקב"ה ולבעלה (שם שם). שלא יקנא לה לא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש אלא מתוך דבר של אימה (שם שם). המקנא יקנא בשילו ובבית עולמים (שם שם). לפי ששמעון קנא על הזנות והרג כל אנשי שכם על שעינו דינה אחותן (שם שם יג). וגמלתי חסד עמה (רחל עם לאה) ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי וכו' ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודה זרה שאין בה ממש והגלית בני וכו' (שם, איכ', פתיח', רבי יוחנן). ― ובסהמ"א: יחד מקנא ומקונא יעבורון וכל קנאתם יהיה חבל (קטע מגני', אולי מספ' החכמה לב עירי, ברודי בברכת אברהם לברלינר). ואף הבנים לא היה זה מקנא בזה ולא זה מקנא בזה (קטעי מדרש והגנה, גנזי שכטר א, 95). ויעקב נתכוין להוציא מלב בניו שלא יקנאוהו (רש"י, בראש' לז י). נענשו על שלא קנא כמו כן במעשה דמות מיכה (הוא, שופט' כ א). מה ראתה אסתר שזימנה את המן, כדי לקנאו במלך ובשרים שהמלך יחשוב שהוא חשוק אליה ויהרגנו (הוא, אסתר ה ד). ואם הלוינו כסף לא נהיה כנושים ואם קנאנו נשינו נעשה כמשפט (ראב"ע, יסוד מורא, כג.). והיתה אותה הדאגה מהמקנא אינה לפי שהוא תאב שיהיה לו אותו הטוב לבד (ר"י מסיר ליאון, נופ' צופ' ג יב, 129). ואמר הפיטן: גבר חכם אשר קינא לשמך (ינאי, קרוב' במד' פ' פינחס, זולאי, ריט). אל תקנאו בקנואים קנות קרקע קיניינם (הוא, אל תאיצו, קרוב' דברים, שם רלב). שקרו בכריתך ובלא אל קנאוני לעבד זולתך כמעט החטיאוני (רי"צ גיאת, אסבלה, שעה"ש 26). קנא לעירך אשר היתה לשרפת אש (בנימין בר שמואל, אחד קדוש, קדשת שחר' ר"ה). ועי' ב. קָנָה.

― הִפע', אַקְנִיאֵם, יַקְנִאֻהוּ, יַקְנִיאוּהוּ, ― הִקְנִיא את האל או את האדם באדם או בדבר, עורר בו את הקנאה: יַקְנִאֻהוּ בזרים בתועבת יכעיסהו (דבר' לב יו). ואני אַקְנִיאֵם בלא עם בגוי נבל אכעיסם (שם שם כא). ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם יַקְנִיאוּהוּ (תהל' עח נח). ― ובסהמ"א: מהו מקניכם א"ר מקניאכם , אותם שאתם עובדים ומקניאים להב"ה בהם (בראשית רבתי, אלבק, 217). לא הייתי נוהג שמחה בפני העניים בעשרי שלא להקניאם בו (רש"י, איו' לא כה). ― ואמר הפיטן: בעת הקניא (זמרי בן סלוא) שמך (ינאי, קרוב' במד' פ' פינחס, זולאי, ריט). בימי משה פדיתם וקניתם ובימי ירמיהו אנפתה והיקנאתם (הוא, אשכירה, קרוב' לתלת דפורענותא, שם רצו). ― °וכמו פִע' במשמ' א) , ואמר הפיטן: מקניאים בו רדו למצרים (הוא, אהוב כי היה, קרוב' בראש', שם, סב). ― ואמר המשורר: על אף משנאינו ומקניאינו אל על בכל עת יעלה שיאנו (רמב"ע, על אף, ברודי, כ).

― התפ', *הִתְקַנֵּא, נִתְקַנֵּא, ― כמו פִע', בא לידי קנאה: שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו (רב, שבת י:). מה ראה המן שנתקנא בכל היהודים על ככה משום דמרדכי לא יכרע ולא ישתחוה (מגי' יט.). בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו (ר' יוסי בר חוני, סנה' קה:). מפני מה מתקנא בעובדיה ואין מתקנא בה (ע"ז נד:). אמר להם (שמעון הצדיק) חוניו בני ישמש תחתי, נתקנא בו שמעי אחיו וכו' (מנח' קט:]]). ― ובסהמ"א: אהרן רואה למשה נביא ואינו מתקנא , ואף משה רואה לאהרן כהן גדול ואינו מתקנא (קטעי מדרש והגדה, גנזי שכטר א, 95]]). וכי יש כח בע"ז להתקנאות בה למה לא יאבד אותה מן העולם2 וכו' אדם שקרא לכלבו בשם אביו במי האב מתקנא 3 בבן או בכלב (מדה"ג דבר' ד כג, הסגלה, 44). נתקנא, (קרח) על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל (רש"י, במד' יו א). בני אדם כשרין המתקנאין4 קנאתו של מקום (הוא, סנה' פא:, ד"ה קנאין). הרבה דני אדם גורמי' שיתקנאו בהם ויחמדו אותם (אורח' צדיקים, שער הקנאה, מה.). ― ואמר הפיטן: ומגנינו ועוד לא נתקנא (ינאי, ארץ, קרוב' במד', זולאי, קפה).

― קל, בינ' פעו', °קָנוּא, ― שנתעוררה קנאה עליו, זָעוּם,  שנוא, ואמר הפיטן: אל תקנאו בקנואים קנות קרקע קיניינם (הוא, אל תאיצו, קרוב' דבר', זולאי, רלב).

― פֻע', בינ' °מְקֻנָּא, ― שקנאו בו: יחד מקנא ומקונא יעבורון וכל קנאתם יהיה הבל (קטע מגני', אולי מספ' החכמה לבן עירי, ברודי בברכת אברהם לברלינר). והיתה אותה הדאגה מהמקנא אינה לפי שהוא תאב שיהיה לו אותו הטוב לבד או יסור מהמקונא ויהיה לו, אבל לשימור לבד מהמקונא (ר"י מסיר ליאון, נופ' צופ' ג יב, 129). המתדמים לאיש בסוג ביחס בשנים בקנין בשבח וממון כי אלו הם המקונאים (שם שם). ― וכמו בינ' פעו', ואמר הפיטן: תשלחהו (את העבד לשנה השביעית) מעונק ולא מקונא (ינאי, קרוב' שמות, פרשת משפטים, זולאי, קד).

― הָפע', °הֻקְנָא, ― כמו בינ' פעו', שהקניאו אותו, ואמר הפיטן: חטא חטאה ואמרה לאליל זה אל והלעיגה ותעתעה בחוזי אל, עבור בן הוקנאה במרגיזי אל (ר"א קליר, איכה ישבה חבצלת השרון, קינ' ת"ב).