ש"נ, סמי' קִנְאַת, כנ' קִנְאָתִי, קִנְאָתְךָ, קִנְאָתֶךָ, קִנְאָתוֹ, קִנְאָתָם, מ"ר קְנָאֹת, ― א) תכונת המקנא בחברו וכדו', Neid; envie; envy: וסרה קִנְאַת אפרים וצררי יהודה יכרתו אפרים לא יְקַנֵּא את יהודה ויהודה לא יצר את אפרים (ישע' יא יג). כבד אבן ונטל החול וכעס אויל כבד משניהם אכזריות חמה ושטף אף ומי יעמד לפני קִנְאָה (משלי כז ג-ד) כי ואויל יהרג כעש ופתה תמית קִנְאָה1 (איו' ה ב). ― וקִנְאַת האהבה, קנאת איש את האשה, Eifersucht; jalousie; jealousy: כי קִנְאָה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם (משלי ו לד). חיי בשרים לב מרפא ורקב עצמות קִנְאָה (שם יד ל). כי עזה2 כמות אהבה קשה כשאול קִנְאָה רשפיה רשפי אש שלהבתיה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לר ישטפוה אם יתן איש את כל הון ביתו האהבה בוז יבוזו לו (שה"ש ח ו-ז). ― ובאותה משמ' רוּחַ קִנְאָה: איש איש כי תשטה אשתו וכו' ועבר עליו רוח קִנְאָה וקנא את אשתו והוא נטמאה או עבר עליו רוח קִנְאָה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה (במד' ה יב-יד). או איש אשר תעבר עליו רוח קִנְאָה וקנא את אשתו (שם שם ל). ― ומנחת קְנָאוֹת, מנחה המובאת במקרה של קנאה באשה סוטה: והביא את קרבנה וכו' לא יצק עליו שמן ולא יתן עליו לבנה כי מנחת קְנָאֹת הוא (שם שם יח). ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הַקְּנָאֹת (שם שם כה). ― ותורת הַקְּנָאֹת, תורת הקרבן והענש של האשה הסוטה: זאת תורת הַקְּנָאֹת אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה (שם שם ל). ― וקִנְאַת האדם לאלהים: לכה אתי וראה בְּקִנְאָתִי ליי' (מ"ב י יו). כי קִנְאַת ביתך אכלתני וחרפות חורפיך נפלו עלי (תהל' סט י). צמתתני קִנְאָתִי כי שכחו דבריך צרי (שם קיט קלט). ― ב) קִנְאָה כתאר האל המקנא בחרון אפו לכבודו ואף לעמו ולארצו: פינחס וכו' השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בְּקִנְאָתִי (במד' כה יא). כי אז יעשן אף יי' וְקִנְאָתוֹ באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה (דבר' כט יט). כי מירושלם תצא שארית ופליטה מהר ציון קִנְאַת יי' (צבאות) תעשה זאת (מ"ב יט לא, ישע' לז לב). למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קִנְאַת יי' צבאות תעשה זאת (ישע' ט ו). יחזו ויבשו קִנְאַת עם אף אש צריך תאכלם (שם כו יא). יי' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קִנְאָה3 יריע אף יצריח על איביו יתגבר (שם מב יג). וילבש בגדי נקם תלבשת ויעט כמעיל קִנְאָה (שם נט יז). איה קִנְאָתְךָ וגבורותיך המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו (שם סג יה). וידעו כי אני דברתי בְּקִנְאָתִי בכלותי חמתי בם (יחזק' ה יג). ושפטתיך משפטי נאפות ושפכת דם ונתתיך דם חמה וְקִנְאָה (שם יו לח). והניחתי חמתי בך וסרה קִנְאָתִי ממך ושקטתי ולא אכעס עוד (שם שם מב). ונתתי קִנְאָתִי בך ועשו אותך בחמה (שם כג כה). גם כספם גם זהבם לא יוכל להצילם ביום עברת יי' ובאש קִנְאָתוֹ תאכל כל הארץ (צפנ' א יח). כי באש קִנְאָתִי תאכל כל הארץ (שם ג ח). קנאתי לירושלם ולציון קִנְאָה גדולה (זכר' א יד). קנאתי לציון קִנְאָה גדולה וחמה גדולה קנאתי לה (שם ח ב). עד מה יי' תאנף לנצח תבער כמו אש קִנְאָתֶךָ (תהל' עט ה). ― ואמר בן סירא: קנאה ואף יקצרו ימים ובלא עת תזקין דאגה (ב"ס גני' ל כד). ― ובתו"מ: הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם (ר' אלעזר הקפר, אבו' ד כא). כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשירות וכו' חוץ ממנחת חוטא ומנחת קנאות (מנח' א א). ומודים חכמים לרבי מאיר במנחת חוטא ובמנחת קנאות שאם פגל בקומץ שהוא פיגול (שם ב ה). שתי קנאות אמורות בפרשה, קינאה אחת שתקנא לבעל ואחת שתקנא לפני המקום (ר' אלעזר, תוספת' סוטה ב ג). יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שלא תעלה שנאתינו על לב אדם ולא שנאת אדם תעלה על לבינו ולא תעלה קנאתינו על לב אדם ולא קנאת אדם תעלה על לבינו (הוא, ירוש' ברכ' ד ב). (האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו) מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית (ר' יוסי בר אבין או ר' יוסי בר זבידא, בבלי שם לג:). קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם (ר' יהושע בן לוי, שבת פט.). ומה לעשות שלום בין איש ואשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, הללו (גליונים וספרי צדוקים) שמטילין קנאה ואיבה ותחרות בין ישרל לאביהן שבשמים על אחת כמה וכמה (ר' ישמעאל, שם קטז.). כל מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבים (אחאי בר יאשיה, שם קנב:). שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות, שלחו לה קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות (רב שמואל בר יהודה, מגי' ז.). אתה מטיל קנאה בסעודה (ר' נחמיה, שם יב.). כל שיש לו קנאה על חבירו ודומם שוכן עדי עד עושה לו דין (רב הונא בר נתן, גיט' ז.). מה לשון קינוי, דבר המטיל קנאה בינה לבין אחרים (ריש לקיש, סוט' ב:). דבר המטיל קנאה בינו לבינה (ר' שלמיא בשם אביי, שם שם). חמשה דברים נאמרו בשום וכו' מכניס אהבה ומוציא את הקנאה  (ת"ר, ב"ק פב.). י"ג דברים נאמרו בפת שחרית וכו' מוציא את הקנאה ומכניס את האהבה (ת"ר, ב"מ קז:). קנאת סופרים תרבה חכמה (ב"ב כא.). אמר משה כיצד אעשה וכו' אברור ששה משבט זה וחמשה משבט זה, הריני מטיל קנאה בין השבטים (ת"ר, סנה', יז.). מאה מיתות ולא קנאה אחת (מד"ר דבר' ט). כי עזה כמות אהבה, אהבה שאוהב האיש לאשתו וכו', קשה כשאול קנאה, קנאה שמקנא לה ואומר לה אל תדברי עם איש פלוני וכו' (שם שה"ש, שימני כחותם). ― ובסהמ"א: הקנאה לבני אדם כחולי הגוף, והיא מביאה לידי השחפת (ר"י א"ת, מבחר הפנינים לרשב"ג, שער הקנאה, 75). השמר מן הקנאה כי היא נכרת בך ולא תהיה נכרת בשנאך (שם שם). וכל אלה בני הנבלות מוכים מנגעי הרכילות להבעיר אש השנאות ולהעיר רוח קנאות (ר"י זבארה, שעשועים יג, דודזון, 143). אין מנוחה עם קנאה4 (עמר השכחה). ולא תפשתי בלבי קנאת חבירי מעולם (מנוה"מ לר"י אלנקאוה ד, 254). וגם יש דבר הנקראת קנאה שהיא מצוה מן המובחר כשיראה החסיד לרשעים שמחללים השם בפרהסיא (מנוה"מ לר"י אבוהב, הקד' לנר א). שלשה דברים אין להם רפואה, זקנה ועוני הבא מצד עצלה ושנאה הבאה מחמת קנאה (המאירי, משלי כז, כבד אבן). החכמים מתפללים שלא תהא קנאתינו על אחרים ולא קנאת אחרים עלינו (אורח' צדיקים, שער הקנאה, מה.). אין קנאה כקנאת המלכים (שבט יהודה, הנובר, 28). ― ואמר המשורר: ויעבור עליו רוח קנאה ושנאה על היהודים הפורטוגיסי (דברי הימים של האפיפיור פאוולו הרביעי, תרביץ ב, 346). ― ואמר הפיטן: קינאה אכלה ליבה מעוצב (ינאי, אשר נמשלה, קרוב' בראש', זולאי, לא). ואיכה הזמן קנא לנפשי וקנאה משאול עזה וקשה (רשב"ג, הצפור או דרור, ברודי, 1). ומימי קנאה הפך לחמאה (ר"י הלוי, יעץ ומקים, שעה"ש 98). ובנימין צעיר קנאות בי העיר (ראב"ע, נדוד הסיר, כהנא א, 27). חץ קנאה אירה למטרה כבדו יפלח (שלום הכהן, ניר דוד, שיר רביעי, אז עוררו רפאים, 73).