1, ש"נ, סמי' קִנְאַת, — כמו קְנִיאָה, קְנִיָּה, פעֻלת הקוֹנֶה: וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קִנְאַת2 איש מרעהו גם זה הבל ורעות רוח (קהלת ד ד). — וסֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנָה, סוחר קונה ומקנה נכסים3: וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי ותשא אתי רוח בין הארץ ובין השמיים ותבא אתי ירושלמה במראות אלהים אל פתח שער הפנימית הפונה צפונה אשר שם מושב סמל הַקִּנְאָה המקנה והנה שם כבוד אלהי ישראל כמראה אשר ראיתי בבקעה ויאמר אלי בן אדם שא נא עיניך דרך צפונה ואשא עיני דרך צפונה והנה מצפון לשער המזבח סמל הַקִּנְאָה הזה בבאה (יחזק' ח ג-ה).
1 עי' בהערות לקמן.
2 [מתרגמים ומפרשים בארו את המלה גם כאן בדרוש על מעשה האיש המקנא בחברו, אבל לפי הענין (עי' בפרט פסו' ח וכו': יש אחד ואין שני וכו' טובים השנים מן האחד וכו') הכונה: יש יתרון לאדם הקונה לו מֵרֵעַ וחבר, כלשון המשנה: עשה לך רב וקנה לך חבר וכו' (אבו' א ו).]
3 [העֻבדה, שראו המפרשים גם כאן הַקִּנְאָה בלשון חמה וקנאה, ועל פי זה גזרו מן קנא אף הַמַּקְנֶה (השבעים: הַקּוֹנֶה) על אף הכתיב בהא, היא שמנעה מהם אף את האפשרות להבין כאן את המלה סמל, שפרשוה כלשון פסל ומצבה. ואולם סֵמֶל בלשון יחזקאל הבבלי היא האשור' שַמַלֻּ, (שממנו גם שווליא בלשון חז"ל) במשמ' סוחר, סוכן, ואין סמל הַקִּנְאָה (ואולי צ"ל הַקְנִאָה) המקנה אלא סוחר מוכר המקנה. והמלה מושב באה כאן כבכל מקום במקרא במושב אדם, מקום מושב הסוחר המקנה הזה. והשווה את דברי הברית החדשה (מתי כא יב וכו' מרקוס יא יה, יוחנן ב יד וכו') על הסוחרים היושבים ומוכרים מקנה במקדש, וצ"ע.]