*, קל לא נמצא בתו"מ.

— נִפע', *נִקְנַב, — שקנבו אותו1: מחצלת מאימתי מקבלת טומאה, משתקנב2 והיא גמר מלאכתה (כלים כ ז). 

— פִע', *קִנֵּב — קנב את הסלים וכדו', זמר וקצץ את הקסמים והסיבים הבולטים, zurechtstutzen; façonner, retrousser; to fashion, shape: הסלין של עץ (מאימתי מקבלים טומאה) משיחסום ויקנב, ושל תמרה אף על פי שלא קינב מבפנים טמא, שכן מקיימין, כלכלה משיחסום ויקנב ויגמור את התלויה, בית הלגינין ובית הכוסות אף על פי שלא קינב מבפנים טמא שכן מקיימין, הקנונין הקטנים והקלתות מישחסום ויקנב וכו' כלי עור מאימתי מקבלין טומאה, התורמל משיחסום ויקנב ויעשה קיחותיו וכו' סקורטיא משיחסום ויקנב ויעשה את ציצתה וכו' קטבוליא משיחסום ויקנב וכו' הכר והכסת של עור משיחסום ויקנב (כלים טז ב-ד). כרוב שליקטו לקנב את האיספרגוס שבו ולהשליך הרי זה מותר (ר' יוסי, תוספת' דמאי ד ה). וכל מלאכה לא תעשו, יכול לא יקנב את הירק ולא יציע את המטות ולא ידיח את הכוסות (ספרא ויס, אחרי פרק ז). אבל מסתכל הוא מה שבכוס ומה שבקערה ואינו חושש, אית דבעי מימר שהוא לשעה, ואית דבעי מימר מפני הנקיות ומפני הסכנה, מה נפיק מביניהון לקנב חיזרין וכו' (ירוש' שבת א ג). נראין דברי בדבר שדרכו לבוא בצונין, אבל דבר שדרכו לבוא ברותחין עד דיידא גלשה הוא מקנב (שם פסח' ד ד). 

— פֻע', *קֻנַּב, בינ' מְקֻנָּב, — שקִנְּבוּ אותו: וכולן (שפופרת, קרן, קרויה) שמצאן חתוכין ומקונבין טמאין (תוספת' כלים ב"מ ז יב).

— הִתפ', *הִתְקַנֵּב, — כמו נִפע': מחצלת מאמתי מקבלת טומאה, משיתתקנב3 והיא גמר מלאכתה (כלים כ ז, מדב"מ). 

— קל, °קָנַב, — כמו פִע', ואמר הפיטן: צודי נפשות לענוב, עמלם מידם לקנוב, עמם לא תגנוב (יהודה בר אברהם ליאונטי, אלהים בהנחילך, מחז' איטל' א, קנד:)