פ"י, קָנְתָה, קָנָנִי, קָנֶךָ, קָנָהוּ, קָנִיתָ, קָנִיתִי, קָנִינוּ, קוֹנֶה, קֹנֶה, קֹנֵה, קָנֹה, קָנוֹ, קְנֹה, קְנוֹת, קְנוֹתְךָ, קְנֵה, אֶקְנֶה, תִּקְנֶה, יִקְנֶה, יִקָן, יִקְנֵהוּ, תִּקְנוּ, יִקְנוּ, — א)  קנה האל את העולם ובריותיו, את האדם, העם וכדו' ברא ויצר אותם1: הליי' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלוא הוא אביך קָנֶךָ הוא עשך ויכננך (דבר' לב ו). כי אתה קָנִיתָ כליתי תסכני בבטן אמי (תהל' קלט יג). יי' קָנָנִי ראשית דרכו קדם מפעליו מאז (משלי ח כב). — וכתאר לאל עליון, קֹנֶה שמים וארץ: ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קֹנֶה שמים וארץ (בראש' יד יט). ויאמר אברם אל מלך סדם הרמתי ידי אל יי' אל עליון קֹנֶה שמים וארץ אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך (שם שם כב-כג). — ובתו"מ: חמשה קנינים קנה הקב"ה בעולמו ואלו הן, תורה קנין אחד, שמים וארץ קנין אחד, אברהם קנין אחד, ישראל קנין אחד, בית המקדש קנין אחד, תורה קנין אחד מנין, דכתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז וכו' (אב' ו י). — ובבינ' *קוֹנוֹ של אדם2, ככנוי לאלהים: וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם (חגי' ב א). ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות והן מתפרנסין שלא בצער והלא לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער (ר' שמעון בן אלעזר, קדוש' ד יד). מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה מהלך על הדרך רוכב על החמור ור' לעזר בן ערך מהלך אחריו וכו' כיון שפתח ר' לעזר בן ערך במעשה המרכבה ירד לו רבן יוחנן בן זכאי מן החמור אמר אינו בדין שאהא שומע כבוד קוני ואני רכוב על החמור (ירוש' חגי' ב א). א"ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא, לא תרתח ולא תחטי וכו' וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא, מאי המלך בקונך ותצא, א"ר יעקב א"ר חסדא, זו תפלת הדרך (ברכ' כט:). שלשה דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו, אלו הן, עובדי כוכבים ורוח רעה ודיקדוקי עניות (ת"ר, ערוב' מא:). אתה הטרחת את קונך להוציא תאינה פירותיה שלא בזמנה (ר' אבין לר' יוסי, תענ' כב.). שאלו תלמידיו את רבי יוחנן בן זכאי, מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן, אמר להן, זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו (ב"ק עט:). אשר במאמרו ברא שחקים וכו' ששים ושמחים לעשות רצון קונם3 (רב יהודה, ברכת הלבנה, סנה' מב.). אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני (חול' ז.). ענייה זו (החמור) הולכת לעשות רצון קונה ואתם מאכילין אותה טבלים (ר' פנחס בן יאיר, שם ז:). ויאמר אלהים יקוו המים, כיון שנגזר עליהם היו רוצים לעשות גזירת קונם וכו' והאיך עשו וכו' הם היו מלחשים אלו לאלו ואומרים להיכן גזר עלינו קונינו שנלך (פסיק' רב', שור או כבש, קצב:). — ובתפלה: כלם אהובים, כלם ברורים, כלם גבורים וכלם עושים באימה וביראה רצון קונם4 (תתברך, תפלת שחרית). ברוך יוצרך, ברוך עושך, ברוך קונך, ברוך בוראך (ברכת הלבנה). — ואמר המשורר: יפזר ממונו ויוסיף על עונו ומורד בקונו בשבעות שקרים (ראב"ע, מצחק בקוביא, כהנא א 161). יחידו העלה לעולה ברצונו, ונפדה באיל זמנו קונו (הוא, אותות אל, איגר 224). רב פלא קונו ונשגב מלבו ועינו והוא יודה בלשונו כי לא יכול לו (הוא, מי כמוך אל, שם 229). — וגם במ"ר: כל זמן שהיו ידי קוניהם ממשמשים בהם היו (השמים) מותחים והולכים, כיון שנחו ידי קוניהם ניתן להם ניחה ר' לוי, בשם ר' יוסי בר נהוראי, מד"ר בראש' י. — וקנתה האשה איש את ה', היתה לו שתפה ביצירתו: והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קָנִיתִי איש את יי'5 (בראש' ד א). — ב) קנה אדם, או קנה אדם לו דבר במחיר מיד פלוני, מאתו, רכש אותם בתמורה ועשה אותם לשלו6,  (durch Kauf) erwerben, kaufen; acquérir (par achat), acheter; to acquire (by purchase), buy,  קרקעות: השדה אשר קָנָה אברהם מאת בני חת שמה קבר אברהם ושרה אשתו (בראש' כה י). וַיִּקָן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה קשיטה (שם לג יט). רק אדמת הכהנים לא קָנָה כי חק לכהנים מאת פרעה ואכלו את אשר נתן להם פרעה על כן לא מכרו את אדמתם (שם מז כב). וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קָנֹה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו במספר שנים אחר היובל תִּקְנֶה מאת עמיתך במספר שני תבואות ימכר לך (ויקר' כה יד-יה). ואם לא מצאה ידו די השב לו והיה ממכרו ביד הַקֹּנֶה אתו עד שנת היובל (שם שם כח). ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו ימים תהיה גאלתו ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר בעיר אשר לא חמה לצמיתת לַקֹּנֶה אתו לדרתיו (שם שם כט-ל). בשנת היובל ישוב השדה לאשר קָנָהוּ מאתו (שם כז כד). ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם בחלקת השדה אשר קָנָה יעקב מאת בני חמור אבי שכם במאה קשיטה (יהוש' כד לב). ויאמר ארונה מדוע בא אדני המלך אל עבדו ויאמר דוד לקנות מעמך את הגרן לבנות מזבח ליי' וכו' ויאמר ארונה אל המלך יי' אלהיך ירצך ויאמר המלך אל ארונה לא כי קָנוֹ אֶקְנֶה מאותך במחיר ולא אעלה ליי' אלהי עלות חנם (ש"ב כד כא-כד). וַיִּקֶן את ההר שמרון מאת שמר בככרים כסף (מ"ב יו כד). וגם במלאכת החומה הזאת החזקתי ושדה לא קָנִינוּ וכל נערי קבוצים שם על המלאכה (נחמ' ה יו). — ועבדים ושפחות: ויוסף הורד מצרימה וַיִּקְנֵהוּ פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים איש מצרי מיד הישמעאלים אשר הורדהו שמה (בראש' לט א). למה נמות לעיניך גם אנחנו גם אדמתנו קְנֵה אֹתָנוּ ואת אדמתנו בלחם ונהיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה (שם מז יט). כי  תִקְנֶה עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת יצא לחפשי חנם (שמות כא ב). וכהן כי יִקְנֶה נפש קנין כספו הוא יאכל בו (ויקר' כב יא). ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים אשר סביבתיכם מהם תִּקְנוּ עבד ואמה וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תִּקְנוּ (שם כה מד-מה). וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך וכו' אחרי נמכר גאלה תהיה לו וכו' וחשב עם קֹנֵהוּ משנת המכרו לו עד שנת היבל (שם שם מז-נ). לִקְנוֹת בכסף דלים ואביון בעבור נעלים (עמ' ח ו). קָנִיתִי עבדים ושפחות ובני בית היה לי (קהל' ב ז). — ומִקְנֵה בָקָר וָצֹאן:  וַיִּקָן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים (ש"ב כד כד). — ומטלטלים: ונתנו את הכסף המתכן על יד עשי המלאכה וכו' ולגדרים ולחצבי האבן וְלִקְנוֹת עצים ואבני מחצב (מ"ב יב יג). לא קָנִיתָ לי בכסף קנה (ישע' מג כד). הלוך וְקָנִיתָ לי אזור פשתים וכו' וָאֶקְנֶה את האזור כדבר יי' ואשם על מתני ויהי דבר יי' אלי שנית לאמר קח את האזור אשר קָנִיתָ אשר על מתניך וקום לך פרתה וטמנהו שם בנקיק הסלע (ירמ' יג א-ד). הלך וְקָנִיתָ בקבק יוצר חדש (שם יט א). — וקנה קנין לאחר, קנה מאדם אחד והקנה לאדם אחר: וַיִּקָן יוסף את כל אדמות מצרים לפרעה כי מכרו מצרים איש שדהו וכו' ויאמר יוסף את העם הן קָנִיתִי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה (בראש' מז כ-כג). — וקנה האדם או האל דבר שהיה שלו או של משפחתו ועבר לרשות אחרים, גאל, פדה7,  rückkaufen, loakaufen; racheter; to redeem:  תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרעך ידמו כאבן עד יעבר עמך יי' עד יעבר עם זו קָנִיתָ8 (שמות יה יו). והשיבך יי' מצרים וכו' והתמכרתם שם לאיביך לעבדים ולשפחות ואין קֹנֶה9 (דבר' כח סח). והיה ביום ההוא יוסיף אדני שנית ידו לִקְנוֹת10 את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים (ישע' יא יא). היה דבר יי' אלי לאמר הנה חנמאל בן שלם דדך בא אליך לאמר קְנֵה לך את שדי אשר בענתות כי לך משפט הגאלה לִקְנוֹת ויבא אלי חנמאל בן דדי כדבר יי' אל חצר המטרה ויאמר אלי קְנֵה נא את שדי אשר בענתות אשר בארץ בנימין כי לך משפט הירשה ולך הגאלה קְנֵה לך וכו' וָאֶקְנֶה את השדה מאת חנמאל בן דדי אשר בענתות11 וכו' (ירמ' לב ו-ט). זכר עדתך קָנִיתָ12 קדם גאלת שבט נחלתך (תהל' עד ב). ויביאם אל גבול קדשו הר זה קָנְתָה13 ימינו (שם עח נד). ויאמר לגאל חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי השבה משדה מואב ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר קְנֵה נגד הישבים ונגד זקני עמי אם תגאל גאל ואם לא יגאל הגידה לי ואדע כי אין זולתך לגאול ואנכי אחריך ויאמר אנכי אגאל ויאמר בעז ביום קְנוֹתְךָ השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה אשת המת קָנִיתָ14 להקים שם המת על נחלתו ויאמר הגאל לא אוכל לגאול פן אשחית את נחלתי גאל לך אתה את גאלתי כי לא אוכל לגאול וכו' ויאמר הגאל לבעז קְנֵה לך וישלף נעלו ויאמר בעז לזקנים וכל העם עדים אתם היום כי קָנִיתִי את כל אשר לאלימלך ואת כל אשר לכליון ומחלון מיד נעמי וגם את רות המואביה אשת מחלון קָנִיתִי לי לאשה להקים שם המת על נחלתו15 (רות ד ג-י). אנחנו קָנִינוּ את אחינו היהודים הנמכרים לגוים כדי בנו וגם אתם תמכרו את אחיכם ונמכרו לנו16 (נחמ' ה ח)).  — ובהשאלה לדברים מפשטים, קנה חכמה, בינה, דעת, תחבולות, אמת, לב רכש אותם: ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבלות יִקְנֶה (משלי א ה). קְנֵה חכמה קְנֵה בינה אל תשכח ואל תט מאמרי פי וכו' ראשית חכמה קְנֵה חכמה ובכל קנינך קְנֵה בינה (שם ד ה-ז). פורע מוסר מואס נפשו ושומע תוכחת קוֹנֶה לב (שם יה לב). קְנֹה חכמה מה טוב מחרוץ וּקְנוֹת בינה נבחר מכסף (שם יו יו). למה זה מחיר ביד כסיל לִקְנוֹת חכמה ולב אין (שם יז יו). לב נבון יִקְנֶה דעת ואזן חכמים תבקש דעת (שם יח יה). קֹנֶה לב אהב נפשו שמר תבונה למצא טוב (שם יט ח). אמת קְנֵה ואל תמכר חכמה ומוסר ובינה (שם כג כג). ועי' קֹנֶה. — ג) וקָנָה דבר, במשמ' היה בעל דבר, היה הדבר קנינו וזכותו, ובינ' קֹנֶה כמו בעל,  besitzen; posséder; to possess:  ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קָנָה ויחיה (ש"ב יב ג). ועי' קֹנֶה. — ואמר בן סירא: קנית אוהב בניסיון קנהו ואל תמהר לבטח עליו (ב"ס גני' ו א). קונה אשה ראשית קנין עזר כנגדו ועמוד משען (שם לו כט). לב קניתי לי מתחלתה וכו' מעי יהמו בתנור לה להביט בה בעבור כן קניתיה קנין טוב וכו' פי פתחתי ודברתי קנו לכם חכמה בלא כסף (שם נא כ-כה). — ובתו"מ: בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר ברוך שהחיינו (ברכ' ט ב).  הקונה בסוריא כקונה בפרוור שבירושלים (חלה ד יא). הקונה שתי אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא (בכורים א ו). למה אמרו הבכורים כנכסי כהן, שהוא קונה מהם עבדים וקרקעות ובהמה טמאה (שם ג יב). מי שהלך למדינת הים ואבדה דרך שדהו, אדמון אומר ילך בקצרה וחכמים אומרים יקנה לו דרך במאה מנה או יפרח באויר (כתוב' יג ז). כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו (קדוש' כ.)).  — *ובהשאלה, קנה חבר17, קנה חכמה וכדו'18: אין זקן אלא מי שקנה חכמה (ר' יוסי הגלילי, קדוש' לב:). עשה לך רב וקנה לך חבר (יהושע בן פרחיא, אב' א ו). קנה שם טוב קנה לעצמו (הלל, שם ב ז). העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד והעובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד (רבי אליעזר בן יעקב, שם ד יא). מתלא אמר, דעה קנית מה חסרת, דעה חסרת מה קנית19 (מד"ר ויקר' א; וכעין זה שם קהל' סדרא תניינא, כל זה; תנחו' ויקר' א). קנה לך אומנות עם התורה (מד"ר קהל' סדרא תליתאה, ראה חיים). — *וקנה עולמו: יצתה בת קול ואמרה קטיעה בר שלום מזומן לחיי העוה"ב, בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים (ע"ז י:). — *ובמשמ' משפטית, קנה דבר, היה לבעל משפטי של דבר, רכש זכות בעלות: קרקע כל שהוא חייב בפאה וכו' ולקנות עמו נכסים שאין להם אחריות בכסף בשטר ובחזקה (רבי עקיבא, פאה ג ו). המוכר פירות לחבירו משך ולא מדד קנה, מדד ולא משך לא קנה וכו' הלוקח פשתן מחברו הרי זה לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום, ואם היה במחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה (ב"ב ה ז). מכרה לו ביובל עצמו, רב אמר קנה (ירוש' שביע' ה ח). והטיבך והרבך מאבותיך וכו' אבותיך לא נתחייבו עד שעה שקנו כולה20, אבכ אתם ראשון ראשון קונה ומתחייב (ר' יוסי בר' חנינה, שם שם ו א). מצינו שהמכירה חייבין עליה בשבת, הגע עצמך באומר לחבירו תלוש מן הקרקע הזה וקנה אותו לא קנייו (ר' ינאי, שם ב"ק ז ה). כמה אתה נותן לבנך, כך וכך, וכמה אתה נותן לבתך, כך וכך, עמדו וקידשו קנו, הן הן הדברים הנקנין באמירה (ר' גידל בשם רב, כתוב' קב.). דבר תורה מעות קונות, ומפני מה אמרו משיכה קונה, גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה (רבי יוחנן, ב"מ מו:). הרי שהיה תופש פרתו ועומד, ובא חבירו ואמר לו פרתך למה, לחמור אני צריך, יש לי חמור שאני נותן לך, פרתך בכמה, בכך וכך, חמורך בכמה, בכך וכך, משך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור לא קנה בעל החמור את הפרה (שם מז.). במה קונין, רב אמר בכליו של קונה דניחה ליה לקונה דליהוי מקנה קונה כי היכי דלגמר וליקני ליה וכו' (שם שם). שני בתים זה לפנים מזה וכו' החזיק בפנימי לקנותו קנאו (רבה בר אבוה, ב"ב נג:). ספינה, רב אמר כיון שמשך כל שהוא קנה , ושמואל אמר לא קנה עד שימשוך את כולה (שם עה:). כיצד (קונה בהמה) במסירה, אחזה בטלפה, בשערה, באוכף שעליה, בשליף שעליה, בפרומביא שבפיה, בזוג שבצוארה קנאה, כיצד במשיכה, קורא לה והיא באה או שהכישה במקל ורצתה לפניו, כיון שעקרה יד ורגל קנאה (שם שם). — *וקנה אשה במשמ' זו: אחד המערה ואחד הגומר קנה (יבמ' ו א). שומרת יבם בין ליבם אחד בין לשני יבמין, ר' אליעזר אומר יפר, ר' יהושע אומר לאחד אבל לא לשנים, ר' עקיבא אומר לא לאחד ולא לשנים, א"ר אליעזר מה אם אשה שקנה הוא לעצמו הרי הוא מפר נדריה, אשה שהקנו לו מן השמים אינו דין שיפר נדריה, אמר לו ר' עקיבא, לא אם אמרת באשה שקנה הוא לעצמו שאין לאחרים בה רשות תאמר באשה במקור נדפס 'לאשה' שהקנו לו מן השמים שיש לאחרים בה רשות (נדר' י ו). בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה ואם בא עליה יבם קנאה (נדה ה ד). בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו קנאה (שם ה ה). — *וקנו האשה, היבמה, העבד והאמה וכדו' את עצמם, שחררו עצמם מרשות אחרת ועברו לרשות עצמם: מעשה בבלוריא הגיורת שקדמו עבדיה וטבלו לפניה ובא מעשה לפני חכמים ואמרו קנו עצמן בני חורין (יבמ' מו.). האשה נקנית בשלשה דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים וכו' בגט ובמיתת הבעל, היבמה נקנית בביאה וקונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם, עבד עברי נקנה בכסף ובשטר וקונה את עצמו בשנים וביובל ובגרעון כסף, יתירה עליו האמה העבריה שקונה את עצמה בסימנין, הנרצע נקנה ברציעה וקונה את עצמו ביובל ובמיתת האדון, עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה וקונה את עצמו בכסף על ידי אחרים ובשטר על ידי עצמו (קדוש' א א-ג). — *ועל דבר שאין בו רוח חיים, הזהב קונה וכדו', בקצור לשוני, במקום בעל הזהב קונה וכדו': הזהב קונה את הכסף21 והכסף אינו קונה את הזהב, הנחשת קונה את הכסף והכסף אינו קונה את הנחשת, מעות הרעות קונות את היפות והיפות אינן קונות את הרעות, אסימון קונה את המטבע והמטבע אינו קונה את אסימון, מטלטלין קונים את המטבע והמטבע אינו קונה את המטלטלין, זה הכלל, כל המטלטלין קונין זה את זה, כיצד, משך הימנו פירות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור בו, נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות יכול לחזור בו (ב"מ ד א-ב). — *ובמשמ' מָשאלת לגמר כל פעלה משפטית, קנה מיד פלוני, גמר את ההסכם על ידי קנין סודר וכדו' abschliessen; conclure; to conclude: מתיב רב הונא בר מנוח, מתו, בנותיהן נזונות מנכסים בני חורין והיא (בת אשתו) נזונת מנכסים משועבדים מפני שהיא כבעלת חוב, הכא במאי עסקינן בשקנו מידו, אי הכי בנות נמי, בשקנו לזו ולא קנו לזו (גיט' נא.). והאמר שמואל ב"ח גובה את השבח, שבח אין אבל פירות לא, אלא לאו בלוקה מגזלן וכו' אמר רב יוסף הב"ע כגון שקנו מידו, א"ל אביי וכי מותר ללוות סאה בסאה במקום שקנו מידו וכו' (ב"מ טו.). והא שמואל במאי מוקים לה, אי בלוקה מגזלן קשיא רישא דאמר שמואל לוקה מגזלן לית ליה שבחא וכו' איבעית אימא בלוקח מגזלן כגון שיש לו קרקע, אי נמי בשקנו מידו (שם שם). — *וקנה החפץ או הזמן או האדם ערוב, קנה שביתה, יצר וקבע אותם: מי סברת סוף היום קונה עירוב, תחלת היום קונה עירוב ושבת מכינה לעצמה (רבה, ערוב' לח:). מי שישן בדרך ולא ידע שחשיכה יש לו אלפים אמה לכל רוח, דברי ר' יוחנן בן נורי וכו' בעי רבא, מאי קסבר רבי יוחנן בן נורי, מסבר קא סבר חפצי הפקר קונין שביתה ובדין הוא דליפלוג בכלים והא דקמיפלגי באדם להודיעך כוחן דרבנן דאע"ג דאיכא למימר הואיל וניעור קנה ישן נמי קנה קמ"ל דלא, או דלמא קסבר רבי יוחנן בן נורי בעלמא חפצי הפקר אין קונין שביתה והכא היינו טעמא הואיל וניעור קנה ישן נמי קנה (שם מה.-מה:). הכא בחבית שקנתה שביתה ומים שלא קנו שביתה עסקינן (רבא, שם צז:). — ובינ' פעו', *קָנוּי: ולישראל בחוצה לארץ, אפילו מן הקנוי בארץ (ירוש' שביע' ה ז). — *וקָנוּי לפלוני, שיך לו על פי החק: רשותי קנוייה לך, רשותי מבוטלת לך, קנה ואין צריך לזכות (ערוב' סט:). מלחם אביה תאכל, לחם הקנוי לאביה, פרט לחזה ושוק דמשלחן גבוה קא זכו (רב פפא, יבמ' פז.). האומר לחבירו שדה זו שאני לוקח לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו קנה (רב הונא בשם רב, שם צג.). עבד עברי גופו קנוי (לבעליו) (רבא, קדוש' טז.). אמר קרא לאסור איסר על נפשו, במי שנפשו קנויה לו, יצא עבד שאין נפשו קנוייה לו (הוא, נזיר סא.). וכי תמכרו ממכר, שגופו מכור וגופו קנוי, יצאו שטרות שאין גופן מכור ואין גופן קנוי ואינן עומדין אלא לראייה שבהם (ב"מ נו:). ויקנהו, הקנויין קונין וכל העבדים מחסרין את בית רבן, אבל זה ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף (מד"ר בראש' פו). — ובסהמ"א: יתברך השם אלהי ישראל שהוא עצמו חכם ואין חכמתו דבר אחר זולתו, הוא עצמו יודע הכל ואין דעתו קנויה לו מאחר (הקדמת רב נסים גאון לתלמוד). שהאדם איננו ראוי לשם עבד עד שיהיה לו אדון, והאדון לא יהיה ראוי לשם הזה עד שיהיה לו עבד, וכל אחד מהם בענין הקונה והקנוי איננו קודם את חבירו בשם ובערך (ר"י א"ת, חו"ה, הכניעה ח). דבר שאין ברשותו של מקנה אינו נקנה והרי הוא כדבר שלא בא לעולם, כיצד, מה שאירש מאבא מכור לך, מה שתעלה מצודתי מן הים נתון לך, שדה זו לכשאקחנה קנויה לך לא קנה כלום (רמב"ם, מכירה כב ה). ומהם מי שאמר אינני מבדיל בין היבמה שהיא מוחזקת או שאינה מוחזקת אם נמנעה מיבום היא מורדת להיותה קנויה לו מן השמים (שאלה בתשו' הרמב"ם קע, א"ח פריימן, 165). א' יש לו בת בוגרת נתן לה נדוניה משלו ונשאת ואחר שנשאת מחלה לבעלה מקצת נדונייתה וקנו מידה על זה וכו' (שאלה בתשו' הרמב"ם ריח, שם, 210). וקנינו מיד המשדך ק"ג איך נתרצה באלו הארבעים דינר בתורת מוקדם למשודכתו וכו' וקנינו מיד המורשה מר יהודה הנז' שעליו ועליה מעכשיו בתורת חוב גמור להמשדך מ' יפת הנז' עשרה דינרים אם יבטל אחד מהתנאים ולקחנו קנין גמור חמור בכלי הכשר לקנות בו מעכשיו וכו' (נוסח שטר שדוכין, שם רבה, שם, 215). זכרון עדות איך כמ"ר שמואל בכמ"ר יהודה מבאוקו בא לפנינו ואמר לנו הוו עלי עדים וסהדים וקנו ממני בקנין גמור וכתבו בכל לשון של זכות וראיה וכו' (שריד מעיר, 5). ראשית חכמה יראת ה' וכו' שכל טוב לכל עושיהם, כלומ' והקונה בתחלה יראת ה' שהיא המעלות היציריות ואחר כך קונה החכמה שהיא המעלות השכליות וכו' שהקונה שתיהן יגיע לו שכל שלם וכו' כי בקנות האדם בתחלה היציריות ואחר כך השכליות יתבאר לו מהשכליות טעם היציריות ויבין כי הם הצעה אל השכליות ואם לא יקנה השכליות יסתפק ביציריות ויחשוב כי הם התכלית ולא יגיע אל המבוקש (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה א, 10). זכיות רבות שאין להם קץ ותכלית יוכל לקנות לנפשו בלשונו והפך מזה, עונות רבות שאין להם קץ ותכלית יוכל לקנות לנפשו בלשונו (מנוה"מ לר"י אלנקאוה ד, ענעלאו, 340). יום הששי בהעלות המנחה קנינו שביתה על פני המדבר קרוב לביר אל עאבד (חיד"א, מעגל טוב, 2). והיו משתדלים לכבדני ולנשאני ולרוממני וקנו לי עליות ופתיחת שערים בכמה פלוריני"ם ואתרוג אחד קנה לי ר' ראובן בתשעה פלוריני"ם אשר לא היה דוגמתו בכל העיר, ובהיותי שם בפפד"מ קניתי הרבה ספרים וכן המשרת קנה לעצמו (שם 25). רצונו היה לבלעני חנם הן בספרים אשר קניתי לאחרים והן בספרים אשר כריתי לי (שם 29). — ואמר הפיטן: אוהב מבין שנואים קנית (ינאי, אוהב, קרוב' בראש', זולאי, טז). והתיצב בקידום קיהוי קרביים לפני קוצף קנות קנויים (הוא, והתיצב, קרוב' שמות, שם, פה). קנויי דוד צח ואדום קנות קיניין בארץ אדום רחקו מגבול האדום (הוא, קרוב' דבר', שם רלא). לקונה עבדיו בדין (לאל עורך דין, קרוב' ב ר"ה). — ואמר המשורר: ואולם נשבעה לו עת קנותה לבל תהיה לעולמים חפושה (רשב"ג, הצפור או דרור, ברודי, 2). הלא נפטר בשם טוב מעדתו ונפשו תוך צרור חיים חבויה והקים מחלציו האלהים כמותו שר בתוך אום הקנויה (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 12). ולא תגנב נפשות לעבדים אשר לי הם במצרים קנוים (יוסף בן ישראל, אלהים, שירי תימן, 46). אל תמסרה אותם ביד בזוים, כי הם קנויים (הוא?, אשאל, שם, 61). במעט ימה קנתה עולמה (מצבה משנת שע"ה, וכשטין, Inschriften I, 53). — °ובפילוסופיה, שכל קָנוּי, תכונה קנויה וכדו', שבעליהם רכשו אותם לעצמם, בנגוד לתכונה שבטבע ומלדה, erworben; acquéri; acquired: וההערה על שני ענינים, אחד מהם תקוע בשכל, נטוע בהכרת האדם, נוצר עליו בשרש בריאתו ותולדתו, והשני קנוי בדרך השמע והיא התורה (ר"י א"ת, חו"ה, עבודת האלהים א). אך החלק הראשון הוא הכניעה לאל שתהיה מצד ההערה הקנויה אשר זכרנו (הוא, שם שם ג). והוא יתברך חי בהיות עצמותו לא קנויה (הוא, כוזרי ה יח). ודע כי היה נכון שנמשיל ערך הבורא יתברך אל העולם כערך השכל הקנוי אל האדם (ר"י חריזי, מו"נ א עא). והענין השלישי הוא הנקרא השכל הקנוי (פי' ר' יוסף בן שם טוב ומאמר אלכסנדר בשכל ע"פ פי' בן רשד). ומזה הצד תמשך ההשגחה אל הגוף, ר"ל מצד הנפש שהיא כח בו כל זמן היותו הטבעית נמצאת הדבוק המעלה שהאדם ידבק בו בקונו מצד היות הנפש  המדברת שהיא כח בגוף מוכנת להדבק בצורתה ושהוא השכל הקנוי והדבק השכל הקנוי בשכל הפועל עד שיהיו שניהם דבר אחד כמו שכבר ביארנו (ר"י אבן לטיף, שער השמים כד, השחר שנה ב). דע שהשכל יחלק אל טבעי ואל קנוי (מאזני צדק לאלגזלי, הבאור הכ"ו, 155). כשהשכל הנאות נאצל על מי שהוא בעל מדות טובות ושלם בדרך ארץ ורודף אחר אהבה ושלום עם בני אדם השכל שהוא קנוי ממנו אין לו מניעות כדי שלא יגיע ויחזור אל המקום אשר נחצב משם וכו' (מנוה"מ לר"י אבוהב, נר ו, הקד'). — °והאחד הקנוי, תכונת האחד שנקנה במקרה, בנגוד לזה שבטבע ובעצם, ואמר הפיטן: אתה אחד ולא כאחד הקנוי והמנוי כי לא ישיגך רבוי ושנוי ולא תאר ולא כנוי (רשב"ג, כתר מלכות, נפלאים מעשיך).

— נִפע', נִקְנָה, יִקָּנוּ, — נִקְנָה שדה, בית או כרם, קנו אותו, גאלו אותו: עוד יִקָּנוּ22 בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת (ירמ' לב יה). ונִקְנָה22 השדה בארץ הזאת אשר אתם אמרים שממה היא (שם שם מג). — ובתו"מ: כל המטלטלים נקנין במשיכה (שביע' י ט. שהבכורים נקנין במחובר לקרקע (בכורים ב ד). האשה נקנית בשלש דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים, נקנית בכסף בשטר ובביאה (קידוש' א א). עבד עברי נקנה בכסף ובשטר (שם שם ב). בהמה גסה נקנית במסירה והדקה בהגבהה (ר"מ ור' אליעזר, שם שם ד). נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה, ושאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה (שם שם ה). והתורה נקנית בארבעים ושמנה דברים (אבו' ו ה). ספינה נקנית במשיכה, ר' נתן אומר ספינה ואותיות23 נקנות במשיכה ובשטר, איזו הוא משיכה, בין שמשך ובין שהנהיג ובין שקורא לה והיא באה אחריו הרי זו משיכה (תוספת' קידוש' א ז). הן הן הדברים הנקנין באמירה (כתוב' קב.). אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר את מטלטליו שנא' וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, דבר הנקנה מיד ליד, לא הרגיש לסוף מוכר את שדותיו (ר' יוסי בר' חנינא, קדוש' כ.). אלא מעתה שפחה כנענית תקנה בביאה (שם כב:). — ובסהמ"א: כגון שלא משך בעל החמור את הפרה אלא בעל הפרה משך את החמור ונקנית הפרה אל בעל החמור במשיכת החמור בכל מקום שהיא (רש"י, ב"ק צו:, ד"ה המחליף). —  ואמר המשורר: הסר נא עונה, תן חור במתנה, ואשרתך במדינה כעבד אשר נקנה (שמריה, מה לך, שירי תימן, 22). — °שׂכל הַנִּקְנֶה וכדו', כמו בינ' פעו', קָנוּי: ולפי שכלם הם תולדות לראשונות יקראו שכל הנקנה וכו' ידע האדם אמתת המציאות (רוח חן ג). ודע שראוי היה שנדמה יחס האלוה ית' לעולם יחס השכל הנקנה הנאצל לאדם (ר"ש א"ת, מו"נ א עב). שזה השלמות להיותו נקנה יקרה לו שהיה בהתחלה חלוש ואחרי כן תתחזק (רלב"ג, מלחמ' ה' ב ז). אי אפשר שתהיה היראה הנקנית מן המגונה וכו' (ר"י אלבו, עקרים א ה).

— הִפע',  הִקְנֵנִי, מַקְנֶה, — הִקְנָה האדם, מָכַר: ותבא אתי ירושלמה במראות אלהים אל פתח שער הפנימית הפונה צפונה אשר שם מושב סמל הקנאה הַמַּקְנֶה24 (יחזק' ח ג). — ובמשמ' מסֻפקה: לא נביא אנכי איש עבד אדמה אנכי כי אדם הִקְנֵנִי25 מנעורי (זכר' יג ה). — ובתו"מ, הִקְנָה אדם את פלוני ולפלוני דבר, גרם לו לפלוני לקנות דבר, אִפְשֵׁר לו לרכש אותו, מסר את הדבר לרשותו: מה אם אשה שקנה הוא לעצמו הרי הוא מפר נדריה, אשה (יבמה) שהקנו לו מן השמים אינו דין שיפר נדריה (ר' אליעזר, נדר' י ו). מה ראו חכמים לחלק בין הפרקים הללו, אלא בראשון שקנה והקנה26 ושליט בעולמו, בשני שחילק ומלך עליהם וכו' (ר' נחמיה ר"ה לג:). אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם (ב"מ לג:). במה קונין, רב אמר בכליו של קונה וכו' ולוי אמר בכליו של מקנה (שם מז.). שלא הקניתם דברי חברים, שאין בכם מי קונה דברי חמשה ספרי תורה (רב, מד"ר אסתר, פתיח'). — ובסהמ"א27: אבל הקנהו (את הלולב) לאחר יוצא בו בין ביום טוב ראשון בין ביום טוב שני (הלכ' פסוק' לתלמידי רב יהודי גאון, 27). מעשה באחת שכתבה נכסיה כולן וקנו ממנה, באת לפני רב הונא, אמר לה מה אעשה ליך שלא הקנית כמו שמקנין בני אדם (שם, 94). הטורח בחכמה ובמוסר מקנה העטרות (ר"י א"ת, מבחר הפנינים לרשב"ג, שער החכמה, 2). אבל אוהב העולם ואריכות הימים מפני שהוא מקנה אותו העולם הבא (הוא, כוזרי ג א). כי התורה שהיא מאת האלהים מקנה הנפשות מנהג המלאכים ותכונתם (שם ח כ, הקדמה רביעית). בעל התורה הממרה טוב מאשר אין תורה כי הוא כבר הקנתהו תורת אלהים מנהג מלאכותי (שם שם). וזה כלו דקדוק יקנה חדוד לא אמת (שם שם כא). הכתובות תנאיהם מתחלפים, יש מי שמקנה לחלוק כל מה שבכתובה ויש מי שמקנה לחלוק מה שנשאר מהכתובה (שאלה בתשו' הרמב"ם ר' פרימן, 196). המעשים הרצויים המתמידים ממלטין את הנפש מהפכיה ומקנין לה תכונתו נפשיות מעולות (ר"י אבן לטיף, שער השמים כד, השחר ב, 102). שאולי היה זה התאר לצורה הדמיונית, רצוני שתהיה מושכלת בפעל לשכל ההיולאני מפני טבעה עם מה שהקנה אותו השכל הפועל ולזה לא יחוייב שיתואר השכל הפועל כשיהיה מושכל לשכל ההיולאני (רלב"ג, מלחמ' ה' א י). שזה התאר הוא לברזל מפני טבעו עם התמונה שהקנהו האומנות (שם שם). אין ספק שחום הלב המשתלח אל כל הגוף באמצעות הרוח אשר בגידים הדפקים הוא מקנה להם החום וכו' (רשב"צ דורן, מגן אבות, חלק יעקב ד, מו:). ואם היה צריך כל בעל תורת משה כל רבוי המצות שבאו בה כדי להקנותו המדרג' ממדרגות חיי העולם הבא היתה תורת משה מרחקת את האדם מקניית השלמות יותר ממה שהיתה מקרבה אותו (ר"י אלבו, עקרים א כג). אנחנו נמצא שרביט הזהב על דרך משל נפשוט ממנו תורת השרביט אם נרצה ונעשה ממנו דינר ונקנה לזהב צורה שנית (אמו"ר לראב"ד, 9). כתב החכם רלב"ג שהנה נמצאו הפלאות לא' מג' תכליות הא' להקנות אמונה טובה וכו', והב' הוא להקנות טוב גופיי כמו המן שנעשה עי משה לישראל להאכילם במדבר וכו' (ר"י אברבנאל, מפעל' אלה' י יא). — °והקנה עצמו: במהוה עצמה, במי שיש בידה להקנות עצמה לאישות הכתוב מדבר (רש"י, כתוב' מ:). — ואמר הפיטן: אוהב מבין שנואים קניתה, ברואים אותו הקניתה (ינאי, אוהב, קרוב' בראש', זולאי, טז). שלטון קוניו אותו היקניתה (הוא, שם שם, נה). היום תקנה לארץ נחלי מים (הוא, קרוב' לשמיני עצרת, שם, שמו). מסרה נתנה וגם הקנה על ידי שליח דור ישרים (רי"צ בר ראובן, אזהרות, ב:). — °ובדקדוק, הִקְנָה את המלה, הוסיף לה הכנויים המצַינים את הקונים, את בעלי המושג, כגון מן בית, ביתי, ביתך וכו': והנוספות על אחת מהשלוש תהיינה אם להרבותם אם להקנותם אם להגיד זמניהם אחור וקדם ועתה (רסע"ג, ההקד' העברית לס' האגרון, נז).

— הָפע', °הָקְנָה, הוקנה, — הִקנו אותו: אם נתקיימו התנאים נקנה הדבר שהוקנה (שו"ע חו"מ ע"ז א)