* 1, פ"ע, — קָפָה הנוזל התוסס והרותח, צף ועלה למעלה, obenauf schwimmen; surnager; to float atop: היין (חייב במעשר) משיקפה2, עף על פי שקפה3  קולט מן הגת העליונה ומן הצנור ושותה (מעשר' א ז). יצא הבדיל בתמרים והמפרד בגרוגרות והיין משיקפה והשמן משירד לעוקה (ירוש' שם ב ו). יין משירד לבור, ר"ע אומר משיקפה (ע"ז נו.). לחלב שהיה נתון בקערה, עד שלא תרד לתוכו טיפה אחת של מסו הוא מרפף, כיון שירדה לתוכו טיפה אחת של מסו מיד הוא קופה4 ועומד (ר' יצחק, מד"ר בראש' ד). — ובינ' פָעו', קָפוּי, מי שצף למעלה, גלוי לכל: והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקיפאון וכו' זה אור שיקר בעה"ז וקפוי5 לעה"ב (ר' אלעזר, פסח' נ.). אלו נגעים ואהילות שיקרין הן בעה"ז וקפויין הן לעה"ב (ר' יוחנן, שם שם). אלו בני אדם שיקרין הן בעה"ז וקפויין הן לעה"ב (ריב"ל, שם שם). — ובסהמ"א: בעולם הזה אנשי מעשה פעמים יקרים ופעמים קפויין, ואנשי חובה פעמים יקרים ופעמים קפויין (תשו' הגאו' הרכבי שנג, 179). פי' (יין) קפוי הנושל מן החרצנין והזגין והקוסמין וכיוצא בהן (ערוך ערך קף). ומה שאינו מצוי בעולם הזה קפוי ומצוי הוא בעולם הבא (פרוש יצירה לר"י ברצלוני, 25). — °ובמשמ' נקרש, כמו קָפָא: הפילה כמין קליפה כמין שערה כמין עפר כמו יבחושין אם היה מראה דברים אלו אדום תטיל למים פושרין, אם נמוחו ה"ז טמאה שדם הוא וקפה6, וכל הרואה דם יבש טמאה (רמב"ם, אסורי ביאה ה יד). ואינו דומה לאגוזים הקפויים7 בדבש (אבודרהם הלכות ברכות ה). — ואמר הפיטן: קפוי בטנה לצאת עת יגע בטוהר ובקודש לא תגע (ינאי, קרוב' ויקר', זולאי, קל). קרישתו (של הדם) ימס עד עת הזיה, קפוי פן יהי ותועדר סליחה (משלם בר קלונימוס, קח מאכלת אמיץ כח, עבודת יוה"כ). — °וקָפָה הדבר, גִּלָּה או נתגלה, ואמר הפיטן: לציון דרור חשת בו קפות8 דבר אור יקרות לקפות (ר"א קליר, לציון דרור, מוס' שבת החדש).

— פִע', *קִפָּה, קיפה, — קִפָּה את התבשיל,לתבשיל וכדו', נטל את מה שצף עליו: סאה תרומה שנפלה על פי מגורה וקפאה וכו' אם יש בקפויו מאה סאה תעלה באחד ומאה (תרומ' ד יא). המקפה9 לתבשיל פטור, לקדרה חייב מפני שהוא כבור קטן (מעשר' ד א). כותש (את הזיתים) ומקפה בעריבה (ר"ש, תוספת' שביע' ו כז). מאה תרומה שנפלה לתוך המגורה רואין אותה כאלו חיטין על פי שעורין יקפינה (שם תרומ' ה יב). יין של תרומה שנפל על גבי פירות ידיחם והם מותרין, נפל על גבי יין יקפה אותו והיין מותר (שם שם ח יד). המקדיש את הבור עד שלא שילה וקיפה10, מששילה וקיפה10, בא גזבר ופדאו חייב, הקדישו עד שלא שילה וקיפה11 ובא גזבר ושליה וקיפה11 ואחר כך פדאו הואיל ושעת חובתו פטור פטור (שם מעש"ר א ז). שילה וקיפה ברשות ההקדש פטור (ירוש' שם א ו). הדא דתימר משישלה ומשיקפה שכבר נראו לתורמן בטהרה אבל אם ניטמא עד שלא שילה ועד שלא קיפה לא בדא (ר' יוסי בי ר' בון, שם תרומ' ב א).

— הִפע', *הִקְפָּה, — א) כמו פִע': סאה תרומה שנפלה על פי מגורה יקפיאנה12 (תרומ' ד יא). אמר רשב"ג של בית אבא היו כורכין פתילה על גבי אגוז ומדליקין וכו' מאי לאו להדליק, לא, להקפות13 (שבת כא.). המקפה אכילתו במים14 אינו בא לידי חולי מעים (ברכ' מ.). — ב) כמו הִקְפִּיא, עשה שיקרש הנוזל15: המחה את החלב וגמאו, הקפה את הדם ואכלו אם יש בו כזית חייב (תוספת' כרית' ב יט).הרוטב שנתנו על גבי חתיכת ללתותן וכן גריסין שנתנן על גבי פרוסות להקפותן הנוגע בין ברוטב בין בחתיכות בין במקפה בין בגריסין כולו חבור (שם עוקצ' ב ז). כאן שהקפה באור כאן שהקפה בחמה (מנח' כא.).16 — ובסהמ"א: ומנהג הדברים שמקפים אותן האוויר כי העליון הוא קופא תחילה ולפיכך קראו הדבר העולה והצף קופא וכו' (פרוש רמב"ם, תרומ' ד יא). וכל תבשיל שנותנין בו קמח כדי להקפות המאכל ולדבקו אינו נחשב עיקר ומברך על התבשיל ברכה הראויה לו (אבודרהם, סדר ברכת המזון). אם לא נתנו מהם (ממיני דגן) בתבשיל אלא להקפותו ולדבקו בטילי בתבשיל (טואו"ח רח). — ואמר הפיטן: כסא להקפות17 חדש לקוב כסוחים בלהטו להבהב לרקוב (ר"א קליר, אף ארח, מוס' א ר"ה). זרוי רבעו (של אדם הראשון) הקפית בבטן חומדת18, זרעה והולידה אכר ורועה צאן (משולם בר קלונימוס, אמיץ כח, עבודת יוה"כ).

— נִפע', °נִקְפָּה, — כמו נִקְפָּא, נִקְפָּה הנהר וכדו', נקרש: נקפה19 להם הים משני חלקים ולמעלה (ילק' שמע' שמות רמח). וילך עמו ויעבור בנהר ארסטגן והנהר נקפה מן הקרח והכפור עד אשר היו הסוסים והעגלות עוברים עליו (יוסיפון פרק ט). קפוי וחשוך ועב כקרח שנקפה ומגליד (רש"י, זכר' יד ו). בשר ותבלין הנקפה בשולי הקדירה (הוא, חול' קיב:, ד"ה לאסור). השלג יורד עליהם ביבשת ונקפה עלימו ואין מסתור (ר"מ אלשיך, איו' ו טז). שהטפה שהולד נוצר ממנה היא נתנת בתוך הרחם ומתערבת עם טפת האשה וכו' ואחר כך היא מתקשה ונקפה (מעין גנים לאיוב י י). — ואמר המשורר: לולי יקוד לבי אשר יתיך דמעי מקור עיני יהי נקפה (ר"י חריזי?, הענק אות נ, ספר היובל להרכבי).

— הָפע', בינ' °מֻקְפֶּה,— כמו נִפע', ואמר הפיטן: ברא דוק מאש מפותך מים ביסדו חלד משלג המוקפה מים (רסע"ג, אכוין כליות, סדור רסע"ג, שצח).