קַפָּה
*, קפא1, °קיפא, ש"נ, — מין תולעת: האוכל את התולעים שבעיקרי אילנות ואת הקפה שבירק חייב (תוספת' תרומ' ז יא). — ובסהמ"א: צריך לשקועיה (את החסא) משום קפא כדי שתמות הקפא שבאותו ירק מן החומץ שבחרוסת, פי' קפא תולעת (ר"ח, פסח' קטו:). ולוקח מן הכרפס ומברך בורא פרי האדמה וטובלו בחרוסת להמית את הקיפא שבירקות (אבודרהם סדר הגדה ופירושה).
1 [כך רֹב המפרשים, אך רב האי פרש: עקר קיפה בלשון ארמית מלשון קפוי כגון נפיחה והרוח שאוחז במעיים מן המאכלות נקראת קפא מפני שמנפחת (ערוך ערך קף).]