א. קָבָה
*, קל לא נמצא.
פִע', °קִבָּה1, — קִבָּה את רגלו, שם אותה בקַב כדי להראות כקִטֵּעַ: המסמא את עינו המצבה את כריסו המקבה2 את רגליו ואת שוקו (כתוב' סח.).
1 [פעל נגזר מן ב. קַב.]
2 [בדפוס': המקפח, ובתוספת' פאה ד יא: המעבה (צוק"מ: המקפח). אך בגרסת הערוך ערך קב: המקבה, ומפֹרש שם: משים קב בשוקו להתראות שהוא חגר, ע"כ. ועי' בהערתו של קוהוט, המביא גם נוסח פרוש הגאונים (ע"פ שיטה מקבצת): והמקפה פי' מלשון להקפות, ע"כ.]