*, ש"נ, — שה"פ מן א. קָצַף, כמו א. קֶצֶף1: ארבעה דברים אמר ירמיה מאימה וקציפה עזיבה ושכחה וכו' קציפה הושב על ידי ישעיה שנאמר כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף (ריב"ל מד"ר איכ', למה לנצח תשכחנו). אם מאימה היא לית דבר, ואם קציפה2 היא אית סבר דכל מן דכעיס סופיה לאיתרציא (ר"ש בן לקיש, שם שם, כי אם מאוס מאסתנו). כדי הבזיון לקציפה הזאת (רב, שם אסת', והיום הזה). — ובסהמ"א: שאם היתה קציפה זו למה שכתב לו כל נכסיו ולא השאיר לעצמו כלום וכו' (תשו' הגאו' שערי צדק, מט:). כל מקום שיש קציפה יש העלמה, את מוצא שלוש קציפות במשה וכנגדן שלש העלמות (מדה"ג ויקר', שמיני, מובא בהערה במנוה"מ לר"י אלנקאוה ד, 269).