א. קְצִיצָה

*, ש"נ, — א) שה"פ מן קָצַץ, פעולת הקוֹצֵץ אילן וכדו'1: הקוצץ בקורות לא יהא מחליק ומדריג ומחליק, אלא מתכוין שתהא קציצתן שוה (ירוש' שביע' ד ו). בשור העומד להריגה ובאילן העומד לקציצה (רב, ב"ק צא:). כי קבור, מי שאינו מחוסר אלא קבורה, יצא זה (העץ שעליו תלוי המומת) שמחוסר קציצה וקבורה (ת"ר, סנה' מו:). שבו (בט"ו באב) זמן קציצה יפה לעצים (בשם ר' אסי, מד"ר איכ', פתיח', רבי זעירא). — ובסהמ"א: ובקציצת1 הצרעת בערלה מתקיימת המילה (ר"ח, ביצ' ח:). ושייך נמי בתלושה לשון קציצה כמו קיצץ בן עזאי תורמוסי תרומה (תוס' חול' טו:, ד"ה כגון שקצץ). ובכן נדונו בקציצת לשונות ונחתכו יותר מעשרה לשונות (חמדה גנוזה, יט.). ואם היתה הבהרת במקום ערלה ימול ולא יעכבהו קציצת הבהרת שעשה דוחה ל"ת (המאירי ליומא פרק ג, לד:). ג' ידות הן ושלשתן בקציצה, יד לעין תקצץ וכו' יד לחסודה תקצץ וכו' יד לאמה תקצץ וכו' (מנוה"מ לר"י אלנקאוה ד, 579). — °ובמשמ' החלקה והשחזה: אלר הוא כלי דומה למספרים והוא לקציצת הקולמוסין (ערוך ערך אלר). — °וקְצִיצָה בנטיעות, בהשאלה לעקירת יסודות התורה2: מה שימשך ממנו סתירת פינת התורה וקציצה בנטיעותיה ח"ו אין להעלותו על שפה אף כי על לב (זכות אדם, מחב' יין לבנון, 9). — ב) פעֻלת הקוֹצֵץ, הקוצב סכום כסף לשכר, °לרבית, למחיר וכדו': אומן אומר שתים קצצת לי והלה אומר לא קצצתי לך אלא אחת וכו' בזו ישבע בעל הבית ויפסיד אומן, קציצה ודאי מידבר דבורי אינשי (שבוע' מו.). — ובסהמ"א: מקחו קיים וקציצת הרבית יחזיר לבעליו (רש"י, ב"מ סה., ד"ה גלימא). לוין ככרות סתם בלא קציצת דמים (הוא, שם עה., ד"ה לוין). מה צריך קציצה בפועל שאוכל מן התורה (סמ"ג, מ"ע קלה). אם חלוקים על הקציצה שהאומן אומר וכו' בע"ה נשבע ונפטר (טוחו"מ פט). היה בתחילה קציצה ביניהן וחזר אחד וחזרו ומשכו סתם אמרינן ודאי על קציצה הראשונה קנו (רמ"א, חו"מ רכא). בזמן שקבל לאחריותו וזקפן עליו במלוה באותו פרק היתה הקציצה דרבית, וקבלת האחריות והקציצה באים בבת אח' (שו"ת מים רבים יו"ד לב). תחילה נבאר דין קציצת הדינר היאך יעשו כדי לסלק איסור הריבית (פרח מטה אהרן א קטו, קצח.). — ג) פרי שנקצץ: מצא קציצות3 בדרך אפילו בצד שדה קציצות וכן תאנה שהיא נוטה על הדרך ומצא תחתיה תאנים מותרות משום גזל (מעשר' ג ד). — § וקְצִיצָה במשמ' חתיכה שטוחה, קצוצה ומבֻשלת או מטֻגנת, Hackschnitzel; rissole; minced cutlet נוהג בדבור ובספרות.



1 [עי' בהערה הקודמת.] בערך הקודם.

2 [עי' קָצַץ, פִע'.]

3 [פרש הרמב"ם: גרגרים תלושים מאיזה אילן שיהיו, ע"כ, וכך כנראה נכון. והר"ש: שם הכלי שקוצצין בו תאנים נקרא מוקצה וכו', ועל כן קוראין אותם קציצות ושוטחין אותן בשדה ליבש, ע"כ. ורעב"ט גרס קציעות וכן גם בכ"י מינכן קציעות, וכן במשנה זו בדברי הבבלי ב"מ כא:, ועי' כאן ד"ס. ובמשנה תורה לה(רמב"ם מעשר ג כא): קציצות.

חיפוש במילון: