ש"ז, מ"ר קְצָצִים, — מה שנקצץ מן הצמחים: שיבלים הפליטות מן הבורן ומחפורת של כלי קצצין של קטניות כיון שנתמרח הגורן לא יאכל עד שיעשר (תוספת' מעש"ר א ו). הרג את שורו וקרע את כסותו וקצץ נטיעותיו לא יאמר טול את הנבילה ותן לי הפרה, ואת הקרעים ותן לי את הטלית, טול את הקצצין ותן לי את הנטיעות, אלא שמין אותן כמה הם יפין עד שלא הוזקו וכמה הן יפין משהוזקו (תוספת' ב"ק ג ב). זרעו לזרע ועשה כולו קצצין גמורין לפני ר"ה זרעו מתעשר לשעבר וכו' מקצתן עשה קצצין גמורים ומקצן לא עשה הדא הוא צובר גורנו לתוכו וכו' (ירוש' שביע' ב ח). — ובסהמ"א: סכין שמן לגזום בין במועד בין בשביעית, פי' שאם נקצץ קודם שביעית סכין שמן בשביעית ובמועד במקום הקצץ (ערוך ערך גזם). ואם קוצץ הבגד קצצים קטנים נקרא מוכין (שם ערך מך). — ואמר הפיטן: להטו כעצי קצצים דעכו כאש קוצים (שלמה הבבלי, אין תור, זולת שבת א חנכה).