ש"ז, — מדת הדבר הקצר, בזמן ובמידה, Kürze; brevité; shortness: וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מִקֹּצֶר רוח ומעבדה קשה (שמות ו ט). — ובתו"מ: אדם מישראל שלא התפלל תפילת השחר או תפילת מוסף או תפילת המנחה הרבה פעמים שלא פנה להתפלל או מקוצר שהיה עושה צרכיו וכו' אי זו שעה מותר לו להתפלל ויצא בה ידי חובתו וכו' (מד"ר דבר' ח). — ובסהמ"א, וגם במשמ' חֹסר יכלת Unzulängliglichkeit; insuffisance; insfficiency: יקצר כל ברכה וברכה ואומר כל הברכות בקוצר (רש"י, ברכ' כב:). אלא הש"ס מביאה בקוצר כמו שרגיל בכמה מקומות (תוס' שבת עו., ד"ה ואמר). מפני קוצר ידיעת הדורש בדרושו (ר"י א"ת, או"ד, הקדמה). והתבוננתי מה שהם בו אנשי דורינו מקוצר דעתם להבינם (הוא, חו"ה, הקד'). לפי קוצר דעת האדם (רמב"ם, מעילה ח ח). היה בדמשק נכבד אחד ובעל הוראה בעינו והתיר (את הדב"ס של הישמעלים) בכח הראיות שאכתוב (להלן בקוצר (שו"ת ר' גירונדי ה). — °וקָצְרוֹ של דבר1 כמו כללו של דבר: כתב רבינו ברוך ז"ל קצרו של דבר לא יהבינן עישור נכסים (מרדכי, כתובות קצ). קצרו של דבר, כיון דלא חייל גיטא אלא סמוך למיתה בעידי חתימה מתגרשת וכו' (שו"ת הרדב"ז ג תסא). קצרו של דבר, ר' חנניה ס"ל ה' על כל לוח והיו חקוקות מעבר לעבר ונקראות מבפנים ומבחוץ נבוב בובן (שם שם תקמט). קצרו של דבר, כונת בעל המאמר היא להורות כי לא ענה ה' מלבו להסתיר פנים ממנו וכו' (ר"י מוסקאטו, נפוצות יהודה מח). קצרן של דברים (ר"א צויפל, שלום על ישראל ג, יב:). — ואמר הפיטן ובשאון מי המלכויות צוללנו וכהתוך כסף בתוך כור באשם כן נתכנו וכו' ולא מקוצר ידך ה' לא הושעתנו ולא מכובד אזנך לא שמעת את תפלתנו (רסע"ג, הבקשה השניה, סדור רסע"ג, עח). רוחה קפדה מקוצר (ינאי, אשר נמשלה, קרוב' בראש', זולאי, לא). ואני על קצר דעתי ממהללך מעני לא אשים בלתי תחנון למולך (ר"י הלוי, רם אשר, דיואן ג, 126). — ואמר המשורר: קול העבירו לכל איש חוסר בידו וקוצר (רמב"ע, תרשיש א, 25). ימיננו בחיק קצר עצרה ועל כן תאות נפש בצורה (יוסף אבן צדיק, ימיננו, שעה"ש 127). שבח אשיר כפי קצר לשוני ואתודה עלי גודל עוני (אהרן, שבח אשיר, שירי תימן 230). קוצר תפילה אערכה (חיים בן שלמה, חסד אלהים, שם, 241). — ונהוג הבטוי: עֹמֶק הַמֻּשָׁג וקֹצר המשיג. °וקֹצֶר הַנְשִׁימָה, כמו צָרוּת הנשימה, קַצֶרֶת Astma; asthme;-a: אז התעולל בי מיחוש של קוצר הנשימה ולחיצה (ריעב"ץ, מגלת ספר, 59).
1 [אמנם בא בטוי זה אף בדפוסי הבבלי ברכ' נט:): קצרו של דבר על שלו הוא אומר וכו'; אך בכ"י מינכן: כללו של דבר, וכך נראה נכון, כי אין בלשון תו"מ ואף בדברי הגאונים קצר במשמ' זו או גם בהוראה קרובה לכך.]