קָרֹב1, ת"ז סמי' קֶרֶב, כנ' קרֹבוֹ, נק' קְרוֹבָה, קְרֹבָה, מ"ר קְרוֹבִים, קְרֹבִים, קְרֹבוֹת, כנ' קְרוֹבֵי, קְרוֹבָי, — א) קרוב אל מקום ואל אדם וכדו', נמצא על ידו, לא רחוק ממנו במקום, nahe; proche; near: וישבת בארץ גשן והיית קָרוֹב אלי אתה ובניך ובני בניך וצאנך ובקרך אשר לך2 (בראש' מה י). ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הַקָּרֹב אל ביתו במכסת נפשת (שמות יב ד). נלכה ונעבדה אלהים אחרים וכו' מאלהי העמים אשר סביבתיכם הַקְּרֹבִים אליך או הרחקים ממך (דבר' יג ח). והיה העיר הַקְּרֹבָה אל החלל ולקחו זקני העיר ההוא עגלת בקר וכו' (שם כא ג). וכל זקני העיר ההוא הַקְּרֹבִים אל החלל ירחצו את ידיהם (שם שם ו). ואם לא קָרוֹב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו (את שורו או את שיו) אל תוך ביתך (שם כב ב). ויהי מקצה שלשת ימים אחרי אשר כרתו להם ברית וישמעו כי קְרֹבִים הם אליו ובקרבו הם ישבים (יהוש' ט יו). תנה לי את כרמך ויהי לי לגן ירק כי הוא קָרוֹב אצל ביתי (מ"א כא ב). ואת כל מלכי הצפון הַקְּרֹבִים והרחקים איש אל אחיו (ירמ' כה כו). וגם הַקְּרוֹבִים אליהם עד יששכר וזבלון ונפתלי מביאים לחם בחמורים וכו' (דהי"א יב מא). — ועם מִן: הַקְּרֹבוֹת והרחקות ממך3 יתקלסו בך (יחזק' כב ה). — ועם פעל, ובלי השלמה: העיר הזאת קְרֹבָה לנוס שמה (בראש' יט כ). ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קָרוֹב הוא וכו' (שמות יג יז). כי יחטאו לך וכו'  ושבום שביהם אל ארץ האויב רחוקה או קְרוֹבָה (מ"א ה מו; דהי"ב ו לו). שמעו רחוקים אשר עשיתי ודעו קְרוֹבִים גברתי (ישע' לג יג). דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם נחמים לו ולאבליו בורא נוב שפתים שלום שלום לרחוק וְלַקָּרוֹב אמר יי' ורפאתיו (שם נז יח-יט). ומשפט בא אל ארץ המישר וכו' ועל כל ערי ארץ מואב הרחקות וְהַקְּרֹבוֹת (ירמ' מח כא-כד). הרחוק בדבר ימות וְהַקָּרוֹב בחרב יפול (יחזק' ו יב). חכמים יצפנו דעת ופי אויל מחתה קְרֹבָה4 (משלי י יד). טוב שכן קָרוֹב מאח רחוק (שם כז י). ויכתב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים וכו' הַקְּרוֹבִים והרחוקים (אסתר ט כ). לך אדני הצדקה ולנו בשת הפנים כיום הזה לאיש יהודה ולישבי ירושלם ולכל ישראל הַקְּרֹבִים והרחקים בכל הארצות אשר הדחתם שם (דני' ט ז). — ובהשאלה, קָרוֹב הדבר, הענין והאל אל האדם, בפיו ובלבו, לא מרֻחק מדעתו, מיכלתו: כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחוקה היא וכו' כי קָרוֹב הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו (דבר' ל יא-יד). מדוע דרך רשעים צלחה וכו' קָרוֹב אתה בפיהם ורחוק מכליתיהם (ירמ' יב ב). — וקָרוֹב האל אל האדם ומוכן לעזרתו: כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קְרֹבִים אליו כיי' אלהינו בכל קראנו אליו (דבר' ד ז). ואדני יי' יעזר לי וכו' קָרוֹב מצדיקי מי יריב אתי (ישע' נ ז-ח). דרשו יי' בהמצאו קראהו בהיותו קָרוֹב (שם נד ו). קָרוֹב יי' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע (תהל' לד יט). קָרוֹב אתה יי' וכל מצותיך אמת (שם קיט קנא). קָרוֹב יי' לכל קראיו לכל אשר יקראהו באמת (שם קמה יח). — ושם ה' במשמ' זו: הודינו לך אלהים הודינו וְקָרוֹב שמך5 ספרו נפלאותיך (שם עה ב). — וקָרוֹב דבר האדם אל האל וכדו', מתקבל בנקל: ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני יי' קְרֹבִים אל יי' אלהינו יומם ולילה (מ"א ח נט). שמר רגלך כאשר תלך אל בית האלהים וְקָרוֹב לשמע מתת הכסילים זבח6 (קהל' ד יז). — וקָרוֹב האדם אל המלך וכדו', מקֹרָב אליו, מרואי פניו המכֻבדים: וְהַקָּרֹב אליו כרשנא שתר וכו' שבעת שרי פרס ומדי ראי פני המלך הישבים ראשונה במלכות (אסתר א יד). — ובקצור, קָרוֹב במשמ' מקֹרב למלכים, מכובד: ותעגב על מאהביה אל אשור קְרוֹבִים לבושי תכלת פחות וסגנים (יחזק' כג ה-ו). — וקָרוֹב אל האל, לו, במשמ' מקֹרב אליו, מקֻדש אליו: ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר יי' בִּקְרֹבַי אקדש ועל פני כל העם אכבד (ויקר' י ג). הנה לשכות הקדש אשר יאכלו שם הכהנים אשר קְרוֹבִים ליי' (יחזק' מב יג). ונתתה אל הכהנים הלוים אשר הם מזרע צדוק הַקְּרֹבִים אלי נאם אדני יי' לשרתני (שם מג יט). וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו לבני ישראל עם קְרֹבוֹ (תהל' קמח יד). — ואלהי מִקָּרֹב, במשמ' אל הרואה ופועל מקרוב, במקום קרוב: האלהי מִקָּרֹב7 אני נאם יי' ולא אלהי מרחק אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם יי' (ירמ' כג כג). — ב) קָרוֹב במשמ' הזמן, קָרוֹב לבוא, קָרוֹב היום, האור, הישע, הצרה, האיד וכדו': כי קָרוֹב יום אידם וחש עתדת למו (דבר' לב לה). הילילו כי קָרוֹב יום יי' (ישע' יג ו). וקָרוֹב לבוא עתה וימיה לא ימשכו (שם שם כב). קָרוֹב צדקי יצא ישעי וזרעי עמים ישפטו (שם נא ה). שמרו משפט ועשו צדקה כי קְרוֹבָה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות (שם נו א). קָרוֹב איד מואב לבוא ורעתו מהרה מאד (ירמ' מח יו). באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קָרוֹב היום (יחזק' ז ז). כי קָרוֹב יום וְקָרוֹב יום ליי' (שם ל ג). כי קָרוֹב יום יי' וכשד משדי יבוא (יואל א יה). תקעו שופר בציון וכו' כי בא יום יי' כי קָרוֹב  (שם ב א). כי קָרוֹב יום יי' בעמק החרוץ (שם ד יד). כי קָרוֹב יום יי' על כל הגוים (עבד' א יה). קָרוֹב יום יי' הגדול קָרוֹב ומהר מאד (צפנ' א יד). אל תרחק ממני כי צרה קְרוֹבָה כי אין עוזר (תהל' כב יב). אך קָרוֹב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו (שם פה י). לילה ליום ישימו אור קָרוֹב8 מפני חשך (איוב יז יב). — וכתה"פ קָרוֹב, בְּקָרוֹב, מִקָּרוֹב, במשמ' בזמן קרוב, bald; bientot; soon: אראנו ולא עתה אשורנו ולא קָרוֹב (במד' כד יז). עתה מִקָּרוֹב אשפוך חמתי עליך (יחזק' ז ח). האמרים לא בְקָרוֹב בנות בתים (שם יא ג). — ובמשמ' לזמן קצר בלבד: כי רננת רשעים מִקָּרוֹב ושמחת חנף עדי רגע (איוב כ ה). — וּמִקָּרוֹב במשמ' העבר, מזמן קצר, זה לא כבר: יזבחו לשדים לא אלה אלהים לא ידעום חדשים מִקָּרֹב בא לא שערום אבתיכם (דבר' לב יז). — וסמי' קֶרֶב: יי' שמעתי שמעך יראתי יי' פעלך בְּקֶרֶב שנים9 חייהו בְּקֶרֶב שנים תודיע (חבק' ג ב). — ג) קָרוֹב אל אדם, לאדם, במשמ' מתיחש אל משפחתו, קשור בקשר משפחה, verwandt, befreundet; parent, ami; related friend(s): כי אם לשארו הַקָּרֹב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו ולאחתו הבתולה הַקְּרוֹבָה אליו וכו' לה יטמא (ויקר' כא ב-ג). כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו ובא גאלו הַקָּרֹב אליו וגאל את ממכר אחיו (שם כה כה). ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הַקָּרֹב אליו ממשפחתו (במד' כז יא). ויען כל איש יהודה על איש ישראל כי קָרוֹב המלך אלי וכו' (ש"ב יט מג). אהבי ורעי מנגד נגעי יעמדו וּקְרוֹבַי מרחק עמדו (תהל' לח יב). חדלו קְרוֹבַי ומידעי שכחוני (איוב יט יד). ותגד (רות) לחמותה וכו' ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום בעז וכו' ותאמר לה נעמי קָרוֹב לנו האיש מגאלנו הוא (רות ב יט-כ).  ועתה כי אמנם כי אם גאל אנכי וגם יש גאל קָרוֹב ממני (שם ג יב). ולפני מזה אלישיב הכהן נתון בלשכת בית אלהינו קָרוֹב לטוביה (נחמ' יג ד). — ובמשמ' מטֻשטשת כמו רֵע, עמית, Nebenmensch; prochain; neighbour, fellow-man: ויאמר להם כה אמר יי' אלהי ישראל שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קְרֹבוֹ (שמות לב כז). לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קְרֹבוֹ (תהל' יה ג). — ובתו"מ, במשמ' המקום: הקרובים מביאין התאנים והענבים, והרחוקים מביאין גרוגרות וצמוקים וכו' החליל מכה לפניהם עד שמגיעים קרוב לירושלים, הגיעו קרוב לירושלים שלחו לפניהם ועטרו את בכוריהם (בכורים ג ג). כהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד (פסח' ה ו). מעות שנמצאו בין השקלים לנדבה, קרוב לשקלים יפלו לשקלים, קרוב לנדבה יפלו לנדבה וכו' זה הכלל הולכין אחר הקרוב להקל (שקל' ז א). שכל עיר שהיא רואה ושומעת וקרובה ויכולה לבוא, תוקעין (ר"ה ד ב). זרק לה קדושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה זהו ספק קדושין (יבמ' ג ח; וכעין זה גיט' ט ט). בור שהוא קרוב לאמה מתמלא ראשון מפני דרכי שלום (גיט' ה ח). התקדשי לי וכו' על מנת שביתי קרוב למרחץ ונמצא רחוק, רחוק ונמצא קרוב וכו' (קדוש' ב ב-ג). נמצא (גוזל) בין שני שובכות, קרוב לזה שלו, קרוב לזה שלו (ב"ב ב ו). מצות העומר לבא מן הקרוב, לא ביכר הקרוב לירושלים מביאים אותו מכל מקום (מנח' י ב). לא ימכור ברחוק ויגאל בקרוב, ברע ויגאל ביפה (ערכ' ט ב). כותל שבין שני בתים והטומאה בתוכו, בית הקרוב לטומאה טמא והקרוב לטהרה טהור (אהל' ו ד). התלוליות הקרובות בין לעיר בין לדרך וכו' טמאות וכו' איזו היא קרובה, חמשים אמה וכו' ד"ר מאיר, ר' יהודה אומר, קרובה, שאין קרובה ממנה (שם טז ב). פסקו הגשמים, הקרובים לעיר ולדרך טמאים (מקו' א ד). מטהרים את המקואות העליון מן התחתון, והרחוק מן הקרוב (שם ו ח). מצרים שהיא קרובה עשאוה מעשר עני וכו' אף עמון ומואב שהן קרובים נעשים מעשר עני (רבי טרפון, ידים ד ג). עבודה זרה נראית קרובה ואינה אלא רחוקה וכו' אבל הקב"ה נראה רחוק ואין קרוב ממנו (רבי פינחס בשם רב יהודה בר סימון, ירוש' ברכ' ט א). דרך הארץ הקרובים נכנסין אצלו (אצל החולה) מיד והרחוקין לאחר ג' ימים (ירוש' גיט' ו ז). טחול יפה לשינים וקשה לבני מעים וכו' וכל קרוב לנפש משיב את הנפש (ת"ר, ברכ' מד:). רחוקות נעשו קרובות, קרובות נעשו רחוקות10 (ר' שמעון בן חלפתא לרבי, מד"ר ויקר' יח). — *בא  למקום קרוב, ממקום קרוב וכדו', אף כשעור לזמן: כמה ישהו ויהיו אסורין, כדי שיצא הרחש ממקום קרוב וישתה (תרומ' ח ד). אין מוכרין לנכרי ואין טוענין עמו ואין מגביהין עליו אלא כדי שיגיע למקום קרוב (ב"ש, שבת א ז). גוי שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל אלא אם כן באו ממקום קרוב (שם כג ד). מצא בה ירק נמכר, אם רוב נכרים לוקח מיד ואם רוב ישראל ימתין כדי שיביאו ממקום קרוב (מכשיר' ב ו). — *ובהשאלה, אף במשמ' קרוב בעיני פלוני וכדו': וקרובין דברי אלו להיות כדברי אלו (כלא' ב ו; שביע' א א). מודה אני בזה שהוא קרוב לפטור מן החובה (ר' עקיבא, הור' א ב). קרובים דבריהם (של ר' חייא ורבנן) להיות שוין (ירוש' ברכ' א א). הכונס את יבמתו לשום נוי וכו' הרי זה בעילת זנות וקרוב להיות11 הוולד ממזר (אבא שאול, שם יבמ' א א). מעות של יתומים מותר להלוותן קרוב לשכר ורחוק להפסד (רב ששת, ב"מ ע.). המזכה לעובר לא קנה, ואם תאמר משנתינו, הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו (רבי יוחנן, ב"ב קמב:). — *ובמשמ' הזמן, לעתיד: אילו הייתי יודע שהוא נעשה סופר או שהיה משיא את בנו בקרוב לא הייתי נודר (נדר' ט ב). — *ולעבר: לעולם יחזר אדם וישב בעיר שישיבתה קרובה12 שמתוך שישיבתה קרובה עונותיה מועטין, שנאמר הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה והיא מצער, מאי קרובה אילימא קרובה דמיקרבא וזוטא והא קא חזי לה, אלא מתוך שישיבתה קרובה עונותיה מוצערין (בשם רב, שבת י:). — *ושמועה קרובה, שמועה שהגיעה מאדם על מקרה שקרה בזמן קרוב: שמועה קרובה נוהגת שבעה ושלשים, רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד, ואי זו היא קרובה ואיזו היא רחוקה, בתוך שלשים קרובה לאחר שלשים רחוקה (ר"ע, ערוב' מו.). בשעה שהיתה בת ישראל מרגשת בעצמה קרובה לילד היתה יוצאה לילד לשדה (מדרש דברים רבה, ליברמן, 14). — *ובמשמ' שאר בשר: אב ובנו וכל הקרובין כשרין לעדות החדש (ר' שמעון, ר"ה א ז). אין קורעין ולא חולצין ואין מברין אלא קרוביו של מת (מו"ק ג ז). החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו, הוא אסור באמה ובאם אמה ובאם אבי ובבתה וכו' (יבמ' ד ז). חלצה בשנים או בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול חליצתה פסולה (שם יב ה). ואם יש מרחץ באותה העיר אף מומין שבסתר אינו יכול לטעון מפני שהוא בודקה בקרובותיו (כתוב' ז ח). האונאה וכו' שתות למקח, עד מתי מותר להחזיר, עד כדי שיראה לתגר או לקרובו (ב"מ ד ג). ואלו הן הקרובין אביו ואחיו ואחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו וכו' (סנה' ג ד). נתעכל הבשר מלקטין את העצמות, וקוברין אותן במקומן, והקרובים באים ושואלין בשלום הדינין ובשלום העדים וכו' (שם ו ז). שבועת העדות נוהגת וכו' ברחוקין ולא בקרובין (שבועות ד א). מי שזכה בקטורת היה נוטל את הבזך מתוך הכף ונותנו לאוהבו או לקרובו (תמיד ו ג). כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו, ר"מ אומר אף לא נגעי קרוביו (נגע' ב ה). בשר ודם יש לו קרוב, אם היה עשיר הוא מודה בו, ואם היה עני כופר בו (רשב"ל, ירוש' ברכ' ט א; וכעין זה מד"ר שמות לא, שם דבר' ב). ואל יספר ת"ח עם אשה בשוק וכו' ואפילו היא אשתו וכו' לפי שאין הכל בקיאין בקרובותיו (בבלי שם מג:). האוהב את שכיניו והמקרב את קרוביו וכו' עליו הכתוב אומר אז תקרא ויי' יענה וכו' (יבמ' סב:). אין מורידין קטן לנכסי שבוי ולא קרוב לנכסי קטן ולא קרוב מחמת קרוב לנכסי קטן (רב הונא, ב"מ לט.). אדם קרוב אצל עצמו13 ואין אדם משים עצמו רשע (רבא, סנה' ט:, שם כה.; יבמ' כה:). פלוני רבע שורי מהו, מי אמרינן אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם קרוב אצל ממונו או דילמא אמרינן אדם קרוב אצל ממונו (הוא, שם י.). נשא אדם אשה מקרובותיו עליו הוא אומר עצם מעצמי (רבי תנחומא, מד"ר בראש' יח). אף נשיקה של קריבות שנאמר וישק יעקב לרחל, שהיתה קרובתו (הוא, שם שם ע). אין שבחה של מטרונא בשע' שמתקלסת מקרובתיה אלא בשעה שמתקלסת מצרותיה (ר' חייא בר אבא, מד"ר דבר' ג). — *וקרוב למלכות, מי שהמלכות מקרבת אותו ועושה רצונו: בני אדם הללו קרובים למלכות הן (גיט' יד:). שאני ישו (שהפכו בזכותו אעפ"י שהיה מסית ומדיח) דקרוב למלכות הוה (סנה' מג, דפוסים ראשונים וכ"י). — ובסהמ"א: צדקה נגבית בשנים וכו' ופעמים שקרובין דעתם לרחם על זה ולחלוק יותר מן הצורך וכו' (רש"י, שבת קיח:).  ואם נצטרך הקטן בעבד ויש לו געגועין עליו מפליגין אותו ממנו במעות, שדעתו של קטן קרוב אצל מעות (רמב"ם, עבדים ז ח). ג' דברים העושה אותם קרוב למיתה יותר מן החיים (מנוה"מ לר"י אלנקאוה ד, 574). ויהי מקרוב, כעשר שנים, גדר אבנים נהרסה וכו' (תקנות קנדיאה, הרטום־קאסוטו, 11). והיה קרוב אצל עצמך כי מי לך גדול ממך וכו' (ר"מ אלשיך, רב פנינים על משלי ה ג). — °וקְרוֹב מִן14, כמו קרוב אל: ואתנה לו זמן, בזמניהם, לעתים מזמנים, עד זמן ועידן, קרוב מעת הם (מנחם, מחברת, זמן, עמ' 79). ויהי הוא קרוב מעירו עובר והאניה חשבה להשבר (ר"י זבארה, שעשועים ה, דודזון, 51). אמרתי, התדע למה יחיה הולד מז' חדשים ולא יחיה משמונה והוא קרוב מתשעה אשר הוא זמן הלידה הטבעי (שם שם, 121). ואם ישב אדם אצלו בקרוב ממנו יכבדו (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ד, ענעלאו, 445). — °וקָרוֹב במשמ' קרוב לאמת, קרוב לודאי, מתקבל על הדעת, נראה, מסתבר15, wahrscheinlich, probable: דע כי פתרון מנחם קרוב משלך (תשו' תלמידי מנחם, 61). והקרוב אלי שהיה משפט בימים ההם לשום אדם ידו תחת ירך מי שהוא ברשותו (ראב"ע, בראש' כד ב). והקרוב אלי שהכתוב אחז דרך קצרה ואיחר להזכיר אהל רחל וכו' (הוא, שם לא לג). כקדח אש המסים, הקרוב שבפרושים בו הקש, והוא העשב היבש (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, המס). ואני אוחז בו הדרך הקרובה להעיר להורות ולהשכיל בלשון המבואר הקרוב והנוהג, כדי שיהיה מה שאני רוצה לבארו קרוב להבין (הוא, חו"ה, הקד'). וימשול בזה משל קרוב וכו' (שם, חשבון הנפש ג, ד"ה הראשון). והדמיון הקרוב בזה למלך שצוה וכו' (שם שם, ד"ה והששי). ריאה שנמצאו בה שתי אבעבועות סמוכות זו לזו טרפה, שהדבר קרוב הרבה שיש נקב ביניהן ואין להן דרך בדיקה (רמב"ם, שחיטה ז יא). ואם נחתכה הריאה קודם נפיחה ונמצאת בה המחט הרי זו אסורה שהדבר קרוב שניקבה כשנכנסה (שם שם יד). ואם שחט בסכין יפה שחיטה כראוי אחד העכו"ם ואחד הכותי או גר תושב שחיטתן נבילה, וקרוב בעיני שאף מדברי סופרים (הוא, אבות הטומאות ב י). והקרוב אצלי שלא היה שם אחד אלא שתי שמות או שלשה וכו' (ר"ש א"ת, מו"נ א סב). והקרוב אצלי שהיו מנהגיהם ועניניהם מפורסמים (שם ג ג). שהשם יתברך ניבא אותו (את אריסטו) ואמר לו קרוב לקרוא לך מלאך מלקרוא לך אדם (סוד הסודות, הוצ' גסטר, ב). וקרוב אני לאמר כי בהשחית וכו' (רמב"ן, בראש' יט יז). והקרוב מה שאמרו רבותינו שירמז למיתת רבקה (הוא, שם לה ח). והקרוב אלי שספר איוב וכו' והפרשה כלה מפסוק והחכמה מאין תמצא עד הפסוק הזה נכתבה שלא במקומה (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, הקד', ד:). והקרוב אצלי שהיה יעקב נבחר אצלו (אצל יצחק) לפי חכמתו ומדותיו (שם, תולדות, כד.). והקרוב לומר בו שהוא מענין השלמה (שם, בהר, קט:). בשרננו בעיר וכו' קרובים הדברים שאמתיים הם וכו' (הלבוש, אישות יא א). — ואמר המשורר: והנה שברו צירים עצמי ולמה תשברו כסות וכדים, בקרוב תתפרו צדי קרעי ועל צדי לבבי חיל כצדים (ר"ש הנגיד, עלי מה אקרעה, ברודי, 70).  את קרובי מקרובים, גם סביביך שביבים, דר בכנפי הכרובים, הפרושים על ארונך (חסדאי, חוס עלי, שירי תימן, 34). יעלו בקרוב אלי הר ציון וחומה בצורה (יוסף בן ישראל, לבי לעלמה, שם 51). לב ונפש נפתה באהובים, גם ודעת תפתה עם קרובים (ר"ש שבזי, הבכוס, שם, 142).