קָרַחַת

ש"נ, כנ' קָרַחְתּוֹ, — מקום מריטת השער בראש הקֵרֵחַ מצד הפָּנים, מקום הקָרְחָה: ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא וכו' וכי יהיה בַּקָּרַחַת או בגבחת נגע לבן אדמדם צרעת פרחת הוא בְּקָרַחְתּוֹ או בגבחתו וראה אתו הכהן והנה שאת הנגע לבנה אדמדמת בְּקָרַחְתּוֹ או בגבחתו וכו' (ויקר' יג מ-מג). — ובהשאלה, קרחת הבגד,  מקום נשירת הצמר מצד פני הארג: וראה הכהן אחרי הכבס את הנגע והנה לא הפך הנגע את עינו וכו' פחתת הוא בְּקָרַחְתּוֹ  או בגבחתו (שם שם נה). — ובתו"מ גם מ"ר קָרָחוֹת: הקרחת והגבחת מטמאות בשני שבועות (נגע' ג ו). שהמחיה מטמא בקרחת ובגבחת (שם ג ו). הקרחת והגבחת מטמאות בשני שבועות וכו' איזו היא קרחת, אכל נשם, סך נשם, מכה שאינה ראויה לגדל שער, איזו היא קרחת, מן הקדקד השופע לאחוריו עד פיקה של צואר וכו', הקרחת והגבחת אינן מצטרפות זו עם זו (שם י י). שאין אתה אומר כהן שהוא בקי בנגעים ולא בנתקין ולא בקרחות וכו' לא יראה את הנגעים עד שיהא בקי בהן ובשמותיהן (תוספת' שם א ב). —  *ובצמחים: (והפרישין והעזררין) משיקריחו, ר' חיננא בר פפא אמר משיעשו קרחות קרחות לבנות (ירוש' מעשר' א ג). — *ומקום חלק בשדה ובכרם: הרוצה לעשות שדהו קרחת קרחת מכל מין עושה עשרים וארבע קרחות לבית סאה מקרחת לבית רובע וזורע בתוכה כל מין שירצה, היתה קרחת אחת או שתים זורעם חרדל, שלש לא יזרעם חרדל מפני שהיא נראית כשדה חרדל, ד"ר מאיר, והכ"א תשע קרחות מותרות, עשר אסורות, רבי אליעזר בן יעקב אומר אפילו כל שדהו בית בור לא יעשה בתוכה חוץ מקרחת אחת (כלא' ב ט). קרחת הכרם, בש"א ארבע ועשרים אמות ובה"א שש עשרה אמה וכו', ואי זו קרחת הכרם, כרם שחרב מאמצעו (שם ד א). איזו היא קרחת הכרם, כרם שחרב אמצעיתו ונשתיירו בו ארבע וחמש גפנים בין מארבע רוחות בין משלש בין משתי רוחות זו כנגד זו (תוספת' שם ג א). למאי הילכתא לקרחת הכרם ולמחול הכרם (ערוב' ג:). — *ובהשאלה לדברי תורה: רבי יוחנן הוה עבר קומי סידרא שמע קלון קרויי ולא מברכין, אמר לון עד מתי אתם עושים את התורה קרחות קרחות1 (ירוש' ד א). — ובסהמ"א: קב בבית כור, אין קרחתו נראית (רש"י, ב"ק נח:). וזה ירפא חולי הקדחת וזה יצמיח שער בקרחת (ר"י זבארה, שעשועים י, דודזון, 122). והנה בדורנו זה ראינו חכמי האומות נחלקות לכתות ונעשו קרחות קרחות (מנחת קנאות לר"י מפיסא, קופמן, 11). — ואמר הפיטן: געה געיתי בבכי ועל כל ראש קרחות כי ביום הזה נשתברו הלוחות (וארץ שפל רומי יום, סליח' יז תמוז, ספרד').



1 [כך הנסחה הנכונה, וצדק בעל קרבן העדה בפרושו: שנראין דברי תורה כאלו בלא ברכה, ובמס' סופרים ידבשבוש: קרויות קרויות, עי' קָרוֹי.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים