1, 2, (שֶׁכֶם), ש"ז, שִׁכְמִי, שִׁכְמֶךָ, שִׁכְמוֹ, שִׁכְמָהּ, שִׁכְמָם, — חלק זה בגוף האדם והבהמה, שראשם מושת עליו, ושהם נושאים עליו משא העֹרף עם הכתפים, Schultern; épaules; shoulders: ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שְׁכֶם שניהם3 וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם (בראש' ט כג). וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שִׁכְמָהּ ואת הילד וישלחה (שם כא יד). ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת וכו' וכדה על שִׁכְמָהּ (שם כד יה). וישא העם את בצקו טרם יחמץ משארתם צררות בשמלתם על שִׁכְמָם (שמות יב לד). עברו לפני ארון יי' וכו' והרימו לכם איש אבן אחת על שִׁכְמוֹ (יהוש' ד ה) . ויקח אבימלך את הקרדמות בידו ויכרת שוכת עצים וישאה וישם על שִׁכְמוֹ (שופט' ט מח) . כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה4 על שִׁכְמוֹ (ישע' ט ה).. והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שִׁכְמֶךָ ועלו מעל צוארך (שם י כז). לשבר אשור בארצי ועל הרי אבוסנו וסר מעליהם עלו וסבלו מעל שִׁכְמוֹ יסור (שם יד כה). ונתתי מפתח בית דוד על שִׁכְמוֹ ופתח ואין סגר וסגר ואין פתח (שם כב כב). הסירותי מסבל שִׁכְמוֹ כפיו מדוד תעברנה (תהל' פא ז). אם לא על שִׁכְמִי אשאנו אענדנו עטרות לי (איוב לא לו). — ובצרופים שונים, כגון: נטה החמור שכמו לסבל: יששכר חמר גרם וכו' ויט שִׁכְמוֹ לסבל (בראש' מט יה). — והפנה האדם שכמו ללכת, פנה ערפו: והיה כהפנתו שִׁכְמוֹ ללכת מעם שמואל ויהפך לו אלהים לב אחר (ש"א י ט). — ומַטֵּה שכם, מטה הנוגש הנופל על השכם: כי את על סבלו ואת מטה שִׁכְמוֹ שבט הנגש בו החתת כיום מדין (ישע' ט ג). — ועבדו אחדים יחד שכם אחד, ביחד, יד אחת, כאלו בצרוף שכם כלם לשכם משֻתף אחד: כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יי' לעבדו שְׁכֶם אחד (צפנ' ג ט). — ונתן לזולתו שכם אחד על אחר, חלק נוסף: ואני נתתי לך שְׁכֶם אחד5 על אחיך אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי (בראש' מח כב)6. — ובסהמ"א: עשה לו (הקב"ה לאדם) אברים וקשרים נדבקי' וחליות וכו' ושכמי הכתפים כדי שיוכל להתפשט ולהכפל (אבודרהם, סדר שחרית של חול ופירושיה, טו.). — ואמר המשורר: סבל בקיעי הר שניר על שכם חולה נקל עלי נפשי וטוב מסבול פתי (ר"ש הנגיד, סבל בקיעי, בן משלי, אברמסון, 256). משרה עלי שכמו כשירתי תגה בחוג שחק כסיליה (הוא, הנה יחידתי, בן תהלים, הברמן ב, 10). נבער אשר לפיק רצון תבל ירוץ ואת עבדה7 יהי שכמו, פשע יאלם לו והיא תשים כל עת אלמתיו עלי שכמו (רמב"ע, הענק ח, ברודי, שפה). חבוק ונשוק ושוק על שוק ואזרוע עלי שכמה (ראב"ע, הרחקת, כהנא א, 78). והם ואשר ילדו שכם אחד יעידו ודבר אמת יגידו אכן יש י"י (הוא, אמונתך, איגר, 201).