*, ש"נ, — השטח התחתון של כלים, ספינה, בנינים וכדומה, Boden; fond; bottom: מסננין את היין בסודרין וכו' א"ר חייא בר אשי אמר רב, ובלבד שלה יגביה מקרקעיתו של כלי טפח (שבת קלט:). מעשה באדם אחד שהיה מעביר מי חטאת ואפר חטאת בירדן ובספינה ונמצא כזית מת תחוב בקרקעיתה של ספינה וכו' (רב יהודה בשם רב, חגי' כב.). — ובסהמ"א: ומביט בשפופרת כמה מדת ארכו (של גיא) למטה וכמה עד קרקעיתו (שו"ת הגאו' הרכבי שיד, 148). כגון שהיה זה החור עצמו כגבוה י' טפחים ומקרקעית החור ולמטה עשרה טפחים מכוונים וכו' (ר"ח, שבת ק:). פי מורשא, כמו חפירה שיש בקרקעית הים (הוא, שם קא:). מפני שכבדו של כלי חוצץ, פי' ישב בכובד בקרקעית הכלי החיצון ואין טבילה עולה לו (ערוך ערך כבד). נתנו באמצע ביתו למדרס רגלים הרי הוא בטל לגבי קרקעית הבית ומוקצה ואסור (רש"י, שבת נ.).  חלצה בסנדל של עץ ומחופה עור או היתה קרקעיתו עור ולחייו של שיער (רמב"ם, יבום וחליצה ד יט).  היתה (מטת המת) שוה, הנוגע בה מטפח הסמוך לקרקעיתה ולמעלה טמא (הוא, טומאת מת ו ח). וכל הבלועין בקרקעיתו של בית הרי הן טמאין (שם כו ו). השרץ שנמצא למטה מנחושתו של תנור שהיא קרקעית התנור טהור (הוא, כלים יג ו). מרחיקין את התנור מן הכותל שלשה טפחים מקרקעיתו (הוא, שכנים ט ד). הג' שארצו נתקשה ונקפא להם כאמרו הלכו ביבשה ולא נשאר בקרקעיתו שום חומר וטיט כבשאר נהרות (פרוש המשנ' לרמב"ם, אב' ה ד). גן עדן קודם שנברא העולם נברא הוא וכל תקוניו וכו' וקרקעיתו אשר מתחת וכו' (סדר גן עדן נסחה ב', ביהמ"ד ילינק ג, 132). שכל אחד ואחד מישראל דומה לקורה שבקרקעית הספינה (ס' המעשיות, גסטר, 91). וחושך על פני תהום, קרקעית הים (ר' עמנואל מרומא, פי' התורה, Archiv Merx, 374). שתי גינות זו אצל זו וקרקעית האחת גבוה משל חבירתה וכו' (טוחו"מ שכנים קסז). —  ואמר הפיטן: מורדים זבול ומצפוניו נבעו ומסמרות נעלימו בקרקעיתו קבעו (ר"א קליר, איכה את, קינ' ת"ב).