רְאוּבֵן

* , — שם פרטי המצוי במקרא כשם הבכור בבני יעקב, שהפך לשם עצם כללי, המצוי בפרט במשא ומתן של הלכה במשמ' פלוני הראשון, לעמת שמעון ולוי וכו' במשמ' פלוני השני והשלישי וכו': רישא בראובן שגזל שדה משמעון ומכרה ללוי ואתא יהודה וקא מערער וכו' (רב ששת, ב"ב מ"ג:). ראובן בשמחה שמעון מה איכפת ליה, שרה נפקדה אחרים מה אכפת להם (ר' שמואל ב"ר יצחק, מד"ר בראש' נג).

חיפוש במילון: