* 1, ת"ז, —  מה שנִתַּן לראותו, שאפשר לראות, שיבוא בתפקיד זה או זה, א) על פי הגיון הדברים וטבעם, עלול ומסֻגל להיות, שיוכל להיות, שיוכל לשמש בתפקיד זה או זה, möglich, geeignet; possible, apt: הרוח שפזרה את העמרים אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים פאה ה א. אין בה (בקמה) סאתים אבל היא ראויה לעשות סאתים וכו' רואין אותה כאלו היא ענוה של שעורים שם ו ז. אם ראויין (האילנות) לעשות ככר דבילה של ששים מנה באיטלקי חורשים כל בית סאה בשבילן (שביע' א ב, שם ג). ונתן לכהן את הקדש, כל שהוא ראוי להיות קדש תרומ' ו ז. אף ככרות של בעל הבית הראוי לערלה ערלה, לכלאי הכרם כלאי הכרם רבי עקיבא, ערלה ג ז. אילונית וזקנה ושאינה ראויה לילד לא שותות ולא נוטלות כתובה סוטה ד ג. השן מועדת לאכול את הראוי לה (ב"ק א ד; שם ב ב). המקבל שדה מחברו והובירה שמין אותה כמה היא ראויה לעשות ונותן לו ב"מ ט ג. הבית והעליה של שנים שנפל שניהם חולקים בעצים ובאבנים ובעפר ורואים אלו האבנים הראויות להשתבר שם י א. אין אומדין אותו אלא במכות הראויות להשתלש מכות ג יא. אינו טעון כבוס אלא מקום הדם ודבר שהוא ראוי לקבל טומאה וראוי לכבוס זבח' יא ג. כל המומין הראויין לבוא בידי אדם רועים ישראל נאמנים בכורות ה ד. משקל ידי עלי וכו' שמין את היד כמה היא ראויה לשקול ערכ' ה א. כל הראוי לטמא בנגע הבהרת מעכב את הפריחה, כל שאינו ראוי לטמא בנגע הבהרת אינו מעכב את הפריחה נגע' ח ה. איזו היא קרחת, אכל נשם, סך נשם, מכה שאינה ראויה לגדל שער שם י י. כל הראוי לטמא טמא מת אעפ"י שאינו ראוי לטמא מדרס מטמא בנגעים שם יא יא. תינוק שהביא שתי שערות חייב בכל מצוות האמורות בתורה וראוי להיות בן סורר ומורה נדה ו יא. שלש נשים וכו' בדקה אחת מהן ונמצאת טמאה היא טמאה ושתיהן טהורות ותולות זו בזו ואם לא היו ראויות לראות רואין אותן כאילו הן ראויות שם ט ד. וכל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ולמושב והאדם זבים ה ב. וכי מה ראה ברזל ליפסל יותר מכל מיני מתכות, מפני שהחרב ראויה לעשות ההימנו תוספת' ב"ק ז ו. הואיל ואין אותו הטבל ראוי להיעשות תרומה כיוצא בו, חולין שבו מבטלין אותו ירוש' חלה ג ז. מפולת שאמרו וכו' שאינן ראויות ליפול ולא הראויות ליפול תענ' כ:. וכן חתיכה של נבלה, ותבטיל ברובא וכו' שאני חתיכה, הואיל וראויה להתכבד בה לפני האורחים חול' ק.. כל בירה ובירה שהית בירושלים לא היתה ראויה להתכבש פחות מארבעים יום ר' יודן, מד"ר איכה, אלפא ביתא תניינא, הרס בעברתו. —  וראוי, בנגוד אל מוחזק, מה שבכח ולא בפועל: היו שם נכסים בראוי אינן כבמוחזק כתוב' י ג. הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב וכו' ואינו נוטל פי שנים בשבח ולא בראוי כבמוחזק בכורות ח ט. בעי ר' זירא, אשה מי מעמיד לה שדה, בעל וכו' שכן יורשה או דילמא בן וכו' שכן נוטל בראוי כבמוחזק ערכ' כה:. —  ב) וביחוד ראוי לדבר, לעשות כך או כך, להיות. מי שנתן לראותו בתפקיד זה וזה על פי זכותו וכדו', נאות, נאה, angemessen, würdig; digne; worthy: מצילין מזון שלש סעודות, הראוי לאדם לאדם, הראוי לבהמה לבהמה שם טז ב. המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין לקרבנות הציבור ינתנו לאומנין בשכרן ר"ע, שקל' ד ו. בהמה שנמצאת מירושלים ועד מגדל עדר וכו' הראוי לפסחים פסחים רבי יהודה, שם ז ד. אכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה ושתה משקין שאינן ראויין לשתיה וכו' פטור (יומא ח ג; שבועות ג ד). לא יחם אדם חמין לרגליו אלא אם כן ראויין לשתיה ב"ש, ביצה ב ה. האונס והמפתה והשוטה לא פוסלים ולא מאכילים, ואם אינן ראויין לבא בישראל הרי אלו פוסלין יבמ' ז ה. בת כהן לישראל וילדה הימנו בת והלכה הבת וניסת לכהן וילדה הימנו בן, הרי זה ראוי להיות כהן גדול שם ז ו. יתומה שהשיאוה אמה או אחיה וכו' יכולה היא משתגדיל להוציא מידן מה שראוי להנתן לה כתוב' ו ו. קונם וכו' שאיני עושה על פיך וכו' יפר, שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו ר"ע, נדר' יא ד. גט קרח וכו' אין משלימין עליו אלא קרובים הראויין להעיד במקום אחר הוא, גיט' ח י. לא כל החצירות ראויות לבית שער וכו' לא כל העיירות ראויות לחומה ב"ב א ה. האומר איש פלוני יירשני וכו' אם אומר על מי שהוא ראוי ליורשו דבריו קיימין ועל מי שאין ראוי ליורשו אין דבריו קיימין רבי יוחנן בן ברוקא, שם ח ה. וכמה יהא בעיר ותהא ראויה לסנהדרין, מאה ועשרים סנה' א ו. אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו נעשה בן סורר ומורה רבי יהודה, שם ח ד. הורו בית דין וידע אחד מהם שטעו או תלמיד והוא ראוי להוראה וכו' הרי זה חייב הור' א א. המזבח מקדש את הראוי לו, ר' יהושע אומר כל הראוי לאישים אם עלה לא ירד זבח' ט א. אינו טעון כבוס אלא הדם שנתקבל בכלי וראוי להזיה שם יא ג. וכל שאינו ראוי לעבודה אינו חולק בבשר שם יב א. נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים וכו' חייב, שכולו ראוי לבוא בפנים שם יג ח. המטביל כלי לחטאת במים שאינם ראוים לקדש צריך לנגב, במים שהם ראוים לקדש אינו צריך לנגב פרה ה ב. כל הראוי לדון דיני נפשות ראוי לדון דיני ממונות, ויש שראוי לדון דיני ממונות ואינו ראוי לדון דיני נפשות נדה ו ד. במה דברים אמורים (שהנוטע וכו' פטור מן הערלה) בזמן שנטעו לסייג ולקורות ולעצים דבר הראוי להם, אבל נטע לסייג ולקורות ולעצים דבר שאין ראוי להם חייב בערלה רשב"ג, תוספת' ערלה א א. אכל עלי קנים ועלי תאנים ועלי חרובין וכל דבר שאינו ראוי לאכול פטור שם יוה"כ ה ג. כי תשטה אשתו, בראויה לאישות הכתוב מדבר, להוציא אלמנה לכהן גדול וכו' ספרי במד' ז. אי מי שנזור בקבר ושערו ראוי לתגלחת נזירות אין עולים לו מן המנין, ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת נזירות אינו דין שלא יעלו לו מן המנין שם שם לא. הראוי ליתן לו פת נותנים לו פת, הראוי ליתן לו עיסה נותנין לו עיסה, הראוי ליתן לו מעה נותנים לו מעה, הראוי להאכילו בתוך פיו מאכילים אותו בתוך פיו שם דבר' קיח. והעבד ראוי הוא להוליך את הגט ירוש' פאה ד ו. ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו אלא שקדמו דור משה (ר' יוסי, שם מגי' א יא, ועוד). המלווה את חבירו על מנת שלא לתובעו וכו' מכיון שאינו ראוי לתובעו כמי שאינו ראוי להאמינו, וכיון שאינו ראוי להאמינו כמי שאינו ראוי ליתן לו מעות, וכאן הואיל והוא  ראוי ליתן לו מעות ולא נתן נעשית הראשונה מלוה רבי בא בשם ר' זעירא, מכ' א ה. מעשה שנכנסו זקינים לעליית בית גדייא ביריחו ויצתה בת קול ואמרה להן יש ביניכם שנים ראויין לרוח הקודש ריב"ל, שם הור' ג ז. אין מעברין את השנה ביום ל' של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן שמואל, ברכ' י:. ושמחת בחגך, במה משמחם, ביין, ר' יהודה אומר, אנשים בראוי להן ונשים בראוי להן פסח' קט.. אירע בו (בכהן) פסול ומינו אחר תחתיו וכו' שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט רבי יוסי, יומא יב:. שכמה בנים היו לו לאהרן שראויין לישרף כנדב ואביהוא וכו' הרבה בנים היו לו לכנען שראויין ליסמך כטבי עבדו של רבן גמליאל וכו' שם פז.. אל יאמר אדם תלמיד אני, איני ראוי להיות יחיד תענ' י:. ומעשה באדם אחד שרכב על סוס בשבת וכו' והביאוהו לבית דין וסקלוהו, לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך יבמ' צ:. יש בוטה כמדקרות חרב וכו' כל הבוטה ראוי לדוקרו בחרב נדר' כב.. וכן מצינו בקין וקרח וכו' שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם סוטה ט:. אמר לו (רבן גמליאל לשמואל הקטן) שב בני שב, ראויות כל השנים כולן להתעבר על ידך סנה' יא.. ראויים היו ישראל לעשות להם נס בביאה שניה כביאה ראשונה אל שגרם החטא שם צח:. כל הראויה לגר קרויה נבילה ע"ז סז:. בעונתו נברא העולם, לא היה העולם ראוי לבראות קודם לכן ר' תנחומא, מד"ר בראש' ט. ראוי היה אדם הראשון שלא לטעום טעם מיתה ר' חמא בר חנינה, שם שם. ראויים היו ישראל כליה בימי המן וכו' ר' יוחנן, שם עו הרבה בריות ברא הקב"ה בעולמו ולא היה העולם ראוי להשתמש בהן שם שמות לה. ואל אצילי בני ישראל וכו' מכאן שהיו ראויין להשלחת יד ר' פנחס, שם ויקר' כ. זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה, מהו לכם, לכם היא ראויה שם שם כג. למלך שכעס על מטרונא וכו' אמרה לו אדוני המלך כך יפה לי וכך נאה וכך ראוי לי בשם ר' לוי, שם איכה, אלפא ביתא תליתאה, אני הגבר. אמרו לו (לוליאנוס ופפוס לטרכינוס) חנניה מישאל ועזריה כשרין היו והמלך נבוכדנצר היה מלך הגון וראוי היה לעשות על ידו נס, אבל אנו בני אדם חייבין אנו למקום ואתה מלך חייב ואינך ראוי לעשות נס על ידך וכו' שם קהל' סדרא א, אמרתי אני בלבי את הצדיק. כולכם ראויין לומר הימנו למלך מדרש תהלים א ו. וחתיכה הראויה להתכבד בה, עי' חֲתִיכָה. —  ובצרוף ראוי למקרא לומר וכדו': והרעב היה על כל פני, ראוי היה למקרא לומר על הארץ, מה ת"ל על פני וכו' מד"ר בראש' צא. אני קהלת הייתי מלך וכו' זה היה ראוי להכתב ולהיות תחילת הספר וכו' ר' שמואל בר רב יצחק, מד"ר קהל' א, אני קהלת. המתהוללים באלילים, ראוי למקרא לומר הבוטחים, מהו המתהללים וכו' תנחו' שופטים ט. הגמל והחזיר וכו' הוא מטמא כאן וכו' יתחיל מן סימני הטומאה שלהם כך היה ראוי ואינו כן אלא וכו' מתחיל בסימני הטהרה שלהם פסיק' רב' יד, פרה, נח.. —  וראוי לו כאלו לא, ראוי לו שלא:  כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאלו לא בא לעולם, מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם חגי' ב א. —  ותה"פ כראוי, כמו שנאות, כיאות, כמנהג, כמדה, כפי הצרך וכדו': על אלו טומאות הנזיר מגלח, על המת וכו' ועל אבר מן החי שיש עליו בשר כראוי נזיר ז ב. האומר כתבו גט לאשתי וכו' הרי אלו יכתבו ויתנו, פטרוה, פרנסוה, עשו לה כנימוס, עשו לה כראוי  לא אמר כלום גיט' ו ה. קשרו בעליו במוסרה ונעל בפניו כראוי  וכו' חייב ר' מאיר, ב"ק ד ט. כסהו (את הבור)  כראוי ונפל לתוכו שור או חמור פטור, לא כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת חייב שם ה ו. הכונס צאן לדיר ונעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה פטור, לא נעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה חייב שם ו א. כל ששחיטתה כראוי ודבר אחר גרם לה ליפסל טרפה חול' ב ד. פירש ממנו אבר שאין עליו בשר כראוי מטמא במגע ובמשא ובאהל, שיעור בשר כראוי כדי להעלות ארוכה כלים א ה. שאין אדם מורה כראוי מדברי תורה מפני שהיא סתומה וכולן סימנין מד"ר במד' יד. א"ל הקב"ה (למשה) חייך שאמרת כראוי וכו' תנחו' שמיני ה. —  ובסהמ"א: ומכאן אתה למד שהחכמות האלה מצורך התורה הן וראויות ללמוד וללמד ראב"ח הנשיא, חבור המשיחה והתשבורת, הקד' 2. ואמר, איזה אדם ראוי למלוך, אמר, חכם שמלך או מלך שידרוש, ואמר, ראוי למחזיק בחכמה ובצדק שלא יירא משום אדם ר"י א"ת, מבחר הפנינים לרשב"ג, שער החכמה, 1. ורואים (הנביאים) צורות ראויות לטבעיהם הוא, כוזרי ד ג. אמרו (הטועים) הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וכו' ונתנם במרום וחלק להם כבוד וכו' ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד רמב"ם, עכו"ם א א. משיב הקב"ה ואומר לו למשה וכו' אני הוא שקראתי עולם ממזרח שמש עד מבואו, מן הדין ההוא אתה ראוי לשטיפה מיד, אבל מה אעשה לך, בעל הרחמים אני וכו' מדה"ג שמות ה, הפמן 48. ראוי לכל בעל לב להתבונן בפסוקים אלה ולקחת מוסר בהם ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, בהר, קח.. ואין ראוי להסגיל שם עבודה בעבודת האדמה לבד כי מצאנוה משתמשת בענינים חלוקים ר"א הקראי, גן עדן, הדבור במצות השבת, כג. —  ואמר הפיטן: זך היה ונבר ואיש אמונה וראוי להשתעשע במתן צפונה שמעון בר יצחק, שעשוע יום יום, קרוב' ב שבועות. —  °ובלי כל השלמה, במשמ'2 הָגוּן, ואמר  הפיטן: דוונה ראיתה רואה נולדים, וכראויה מראוי ראתה ילדים ינאי, אז לשם שנאוי, קרוב' בראש', זולאי, מ. הנמצא כזה וכו' ראוי רעב רואה הוא, הנמצא כזה, שם, נ. —  °וחרוז רָאוּי, במשמ' חרוז נאות ומתאים, חרוז שיש בו דמיון בשתי האותיות האחרונות ובתנועתן האחת, כגון ישרים, חברים, סדורים, בנגוד לחרוז עוֹבֵר, (כגון שור וחמור) וחרוז מְשֻׁבָּח (כגון עדנַיִךְ וצפונַיִךְ)3, נוהג בשירת ימי הבנינים. —  °ושיר ראוי, שיר החורז בחרוז ראוי: וישא משלו ויאמר שיר קשור וראוי ומורכב בן המלך והנזיר ג. שיר ראוי, רצונם שלעולם  בשירים הנאותים לשמוע יש להם לבא בשתי אותיות מתדמות בסוף החרוז והוא כמו מי שישורר בחרוז אחד ישמור ובשני לאמר ובשלישי לגמור שהאותיות המונעות בכל השלושה בסופם הם המם והריש וכו' והנה הראוי הוא ריבוי המציאות שקל הקדש פרק טז בסוף לשון למודים לדוד אבן יחייא. —  °וראוי, במשמ' מחֻיַּב המציאות, הכרחי: כי ההגדות על ג' דרכים, ראוי כאמרך האש חמה, ונמנע, כאמרך האש קרה, ואפשר, כאמרך ראובן באשכנז או בבבל, ואח"כ ישים חלקי הראוי והנמנע לצד וכו' ר"י א"ת, או"ד, הקד' לייפציג, 6. ובו (בשכל) יבדיל בין האמת והשקר וכו' ובין הראוי והאפשר והנמנע הוא, חו"ה, הבחינה ה, ד"ה אח"כ חשוב בכחות הנפש. שהדבר שאינו לא בכח ולא בפועל הוא הנמנע, ושהוא בכח הוא האפשר, ושהוא בפועל הוא הראוי עולם קטן, הוצ' הורויץ, 39. ועל כן אמרו הפילוסופים שהראוי למציאות הבורא ית', והנבראים כולם אפשרים שם, 42. ידוע כי המציאות הוא מקרה קרה לנמצא, ולזה הוא ענין מוסף על מהות הנמצא, זהו הדבר המבואר הראוי4 לכל מה שלמציאות סבה וכו' אמנם מי שאין סבה למציאותו והוא השם יתעלה ויתרומם לבדו, כי זה הוא ענין אמרנו עליו יתברך שהוא מחוייב המציאות וכו' שהוא ראוי המציאה תמיד ר"ש א"ת, מו"נ א נז. הנה כבר נתבאר שיש בנמצא דבר אחד בו יבחן הראוי והעובר והנמנע שם שם עג. ראוי ידוע, ויושם במאמר הזה עם מלת מחויב והכרחי כשמות באים זה אחר זה על ענין אחד הוא, פי' המלות הזרות, ערך ראוי. —  °ובתורת הדבור וההמליצה, טענה ראויה, טענה המסתמכת על ראיה מן הראיות: והטענה תחלק אל ג' חלקים, ר"ל סבריית, ראויה ומשפטית וכו' וטענה הראויה כאשר יולד המחלקה מחמת המכתבים וכו' כאשר האחד מביא ראיה מאי זה שטר ושכנגדו אומר שמשמעותו אינה כן וכו' ר"י מסיר ליאון, נפת צופים א י, 33