1, ש"נ, — כמו רְאִיָּה, רְאוּת עינים, רְאִיַּת עינים: ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם רְאוּת2 עיניו (קהל' ה י). — ובסהמ"א, במשמ' חוש הרְאוּת, כח הרְאוּת של העינים: שהיתה השגתנו לכל הנמצא על אחד משלשה צדדים, האחד מהם הרגשותינו הגשמיים כראות וכשמע וכטעם וכמשוש וכו' (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד י). כאילו אתה במקום וממעל למקום ההוא צורה כנגד הצד שהוא נכחך ואין דרך לך לראותה בעיניך ולהשקיף עליה בחוש ראותך (שם, חשבון הנפש ד). וכן יהיה צום החסיד בכל עת שיצום שיענה בו הראות והשמע והלשון ולא יטרידם בזולת מה שיקרב אותו אל האלהים (הוא, כוזרי ג ה). כי אין מחלוקת בין ראות עיני וראות עיניך שהשטח ההוא העגול המאיר והמחמם הוא השמש (שם ד ג). והפקח ידע כי (את) הגמל הוא שראה (איש אחד שעיניו טרוטות), ובחלישות ראותו נדמה לו כי הוא כורכיאה גראני"ק, ובעבור עוות ראותו נדמה לו שהם שנים, והועיל הפקח בעדותו ודן אותו לכף זכות ברוע מליצתו מפני רוע ראותו (שם שם). וידבק בעבודת מי שהגיע אליו בטעם כמו שאמר טעמו וראו כי טוב ה' וגו' ובאמת נקרא אלהי ישראל מפני שהראות הזאת היתה נעדרת בזולתם וכו' וכל מי שרדף הנימוס האלהי הוא הולך אחרי בעלי הראות הזאת (שם שם יז). ופעלת הנפש המרגשת היא בכונה ורצון ולא בבחירה וממנה ה' החושים והם חוש הראות וחוש השמע וכו' (רוח חן ב). וגם לא ליודעים חן, ר"ל על חוש הראות, שלא תהיה דעה כי אם בהארכת עיון בספרים וכו' (תקון מדה"נ לרשב"ג, הוצ' פולק, 10). למה הושאלו לו יתעלה השמע והראות והריח ולא הושאלו לו הטעם והמשוש (ר"ש א"ת, מו"נ א מז). ובזו המלאכה איפשר שיעמוד האדם על מדידת מה שרחוק מהגופים וכו' אחר שיפול הראות על תכליותיהם וכו' ועל דרך כלל כל גוף יבוקש לעמוד על שיעורו או מרחקו אחר שיפול הראות עליו ומקצתם הם כלים יעשו אותם להדריך הראות עד אשר לא יטעה בכל מה שיביט אליו (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה ב ג, 44). השביבים הישרים הם אשר כשיצאו מהראות הם נמשכים על יושר נגד הראות וכו' (שם שם). כי כשיחוש הראות אותיותיו ורשומיו תזכור הנפש עניני אותם הרשומים ואמתתם (הוא, מקור חיים לרשב"ג ב יא). כי אנחנו כבר ביארנו במופת מציאות עצם שכלי נפרד מדרגתו מן הנפשות האנושיות מדרגת האור מן הראות (אמו"ר לראב"ד ב ד ג, 60). ויאמר אלי, התדע שני גידי העינים למה הם נבובים מכל שאר גידי הגוף, אמרתי, בעבור כח הראות היוצא מן המוח והולך באותם שני הגידים אל העינים (ר"י זבארה, שעשועים ט, דודזון, 102). — ואמר המשורר: אתה נמצא לא ישיגך שמע אזן ולא ראות עין (רשב"ג, כתר מלכות, אתה נמצא). וכח הראות מנהו לעיניו, ראות בם כל אשר יהיה לפניו (ר"י זבארה, בתי הנפש, שם 157). — °ובהשאלה להשגת השכל וכדו': ומותר האדם מן הבהמה אין רק לראות צור כבודם ראות לב לא ראות עין (ר"י הלוי, ישן אל תרדם, דיואן ג, 204). הראות השכליי אינו צריך לאמצעי (יסוד עולם לר' אברהם בן אלחנן, הוצ' קויפמן בספרו חקירות על רשב"ג). — °נקֻדַּת רְאוּת, נקדת השקפה, כוון המבט המיֻחד שבו אדם רואה את הדברים, בנגוד לראית אנשים אחרים, Gesichtspunkt; point de vue; view-point, נוהג בדבור ובספרות.