ש"ז, רֹאִי, כנ' רֹאִי, — כמו רְאִיָּה, רְאוּת, רֹאֶה, מעשה הרואה מראות אלהים: ותקרא שם יי' הדבר אליה אתה אל רֳאִי כי אמרה הגם הלם ראיתי אחרי רֹאִי על כן קרא לבאר באר לחי רֹאִי1 (בראש' נו יג-גד). — ובמשמ' מראה פני אדם וכדו': וישלח ויביאהו (את דוד) והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב רֹאִי (ש"א יו יב). — ובתו"מ: מעשה שהלך ר' יהושע ואמרו לו יש כאן תינוק אחד ירושלמי יפי עינים וטוב רואי תוספת' הור' ב ה; גיט' נח.. פעם אחד עלה אלי אדם אחד מדרום וראיתיו אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו מסודרות תילי תילים וכו' (שמעון הצדיק, ירוש' נדר' א א; וכעין זה בבלי שם ט:; מד"ר במד' י). והוא טוב רואי, א"ר יצחק טוב רואי בהלכה, כל הרואהו נזכר לתלמודו (מד"ר ויקר' כ).
1 [הטעם מלרע, ועל כן יש לראות בזה צורה עם כנוי; ואכן אפשר שראו בה צורה שבכנוי מן ב. רֹאֶה, עי' שם גם בהערה. ועי' גם רְאִי, הערה.]