1, רֵשִׁית, ש"נ, כנ' רֵאשִׁיתְךָ, רֵאשִׁתוֹ, רֵאשִׁיתוֹ, רֵאשִׁיתָהּ, רֵאשִׁיתָם, —  התחלה של דבר, Anfang; commencement; beginning, רֵאשִׁית השנה, תחלת השנה: עיני יי' אלהיך בה מֵרֵשִׁית השנה ועד אחרית שנה (דבר' יא יב). — רֵאשִׁית ממלכתו של מלך, המקום הראשון למלכותו: ותהי רֵאשִׁית ממלכתו בבל  וארך ואכד וכלנה בארץ שנער (בראש' י י). — ובמשמ' תחלת זמן מלכותו2: בְּרֵאשִׁית ממלכות יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה (ירמ' כו א). ויהי בשנה ההיא בְּרֵאשִׁית ממלכת צדקיה מלך יהודה בשנה הרבעית בחדש החמישי (שם כח א). אשר היה דבר יי' אל ירמיהו הנביא אל עילם בְּרֵאשִׁית מלכות צדקיה מלך יהודה (שם מט לד). —  ובקצור רֵאשִׁית, ועם אותיות היחס בְּרֵאשִׁית במשמ' בראשית כל דבר, מֵרֵאשִׁית במשמ' מראשית כל דבר: בְּרֵאשִׁית3 ברא אלהים את השמים ואת הארץ (בראש' א א). מגיד מֵרֵאשִׁית אחרית ומקדם אשר לא נעשו (ישע' מו י). —  וְרֵאשִׁיתוֹ של אדם, שנותיו הראשונות: והיה רֵאשִׁיתְךָ מצער ואחריתך ישגה מאד (איו' ח ז). ויי' ברך את אחרית איוב מֵרֵאשִׁיתוֹ (שם מב יב). —   ושל פרי, הימים הראשונים להבשלתו: כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בְּרֵאשִׁיתָהּּ ראיתי אבותיכם (הוש' ט י). —  רֵאשִׁית דבר בנגוד אל אחריתו, התחלה: טוב אחרית דבר מֵרֵאשִׁיתוֹ (קהל' ז ח). — רֵאשִׁית גוים במשמ' הגוי הקדום ביותר: רֵאשִׁית גוים4 עמלק ואחריתו עדי אבד (במד' כד כ). הוי השאננים בציון והבטחים בהר שמרון נקבי רֵאשִׁית הגוים ובאו להם בית ישראל (עמו' ו א). —  רֵאשִׁית חטאת, מקום התחלת החטא: רתם המרכבה לרכש יושבת לכיש רֵאשִׁית חטאת היא לבת ציון כי בך נמצאו פשעי ישראל (מיכ' א יז). —  רֵאשִׁית מדון, התחלת הריב: פוטר מים רֵאשִׁית מדון5 ולפני התגלע הריב נטוש (משלי יז יד). —  ורֵאשִׁית חכמה, תחלת כל חכמה: רֵאשִׁית חכמה יראת יי'6 (תהל' קיא י). יראת יי' רֵאשִׁית דעת (משלי א ז). רֵאשִׁית חכמה7 קנה חכמה (שם ד ז). —  רֵאשִׁית אוֹן, ראשית כח ההולדה, בן בכור: ראובן בכרי אתה כחי ורֵאשִׁית אוני (בראש' מט ג). כי את הבכר בן השנואה יכיר וכו' כי הוא רֵאשִׁית אנו לו משפט הבכרה (דבר' כא יז). ויך כל בכור במצרים רֵאשִׁית אונים באהלי חם (תהל' עח נא). ויך כל כור בארצם רֵאשִׁית לכל אונם (שם קה לו). —  רֵאשִׁית דרכו, ראשית מעשה: יי' קנני רֵאשִׁית דרכו קדם מפעליו מאז (משלי ח כב). הוא רֵאשִׁית דרכי אל העשו יגיש חרבו (איו' מ יט). —  רֵאשִׁית גבורה: הנני שובר את קשת עילם רֵאשִׁית גבורתם (ירמ' מט לה). — ב) ובמשמ' החלק הטוב והמשבח8, ראשית התבואה, ראשית השמנים, ראשית הארץ, ראשית החרם: ויקח העם מהשלל צאן ובקר רֵאשִׁית החרם לזבח ליי' אלהיך בגלגל (ש"א יה כא). קדש ישראל ליי' רֵאשִׁית תבואתה (ירמ' ב ג). ולא ימכרו ממנו ולא ימר ולא יעבור רֵאשִׁית הארץ כי קדש ליי' (יחזק' מח יד). השתים במזרקי יין וְרֵאשִׁית שמנים ימשחו (שם שם ו). כבד את יי' מהונך וּמֵרֵאשִׁית כל תבואתך (משלי ג ט). —  ג) רֵאשִׁית הפרי, ראשית בכורים, ראשית הקציר, הפרות הראשונים שבכרו ושנקצרו, הבאים כקרבן בכורים במקדש, וראשית העריסות הנתנת כתרומת חלה לכהן, וראשית הגז, הצמר הראשון הנגזז מן הצאן, Erstlinge; prémices; first fruits: רֵאשִׁית בכורי אדמתך תביא בית יי' אלהיך (שמות כג יט). והבאתם את עמר רֵאשִׁית קצירכם אל הכהן (ויקר' כג י). רֵאשִׁית ערסתכם חלה תרימו תרומה וכו' מֵרֵאשִׁית  ערסתיכם תתנו ליי' תרומה (במד' יה כ-כא). כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן רֵאשִׁיתָם אשר יתנו ליי' לך נתתים בכורי כל אשר בארצם אשר יביאו ליי' לך יהיו (שם יח יב-יג). רֵאשִׁית דגנך תירשך ויצהרך וְרֵאשִׁית גז צאנך תתן לו (דבר' יח ד).ולקחת מֵרֵאשִׁית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך וכו' (שם כו ב). ועתה הבאתי מֵרֵאשִׁית פרי האדמה אשר נתתה לי יי' (שם שם י). וְרֵאשִׁית כל בכורי כל וכל תרומת כל מכל תרומתיכם לכהנים יהיה וְרֵאשִׁית עריסותיכם תתנו לכהן (יחזק' מד ל). ואת רֵאשִׁית עריסתינו ותרומתינו ופרי כל עץ תירוש ויצהר נביא לכהנים (נחמ' י לח). וכפרץ הדבר הרבו בני ישראל רֵאשִׁית דגן תירוש ויצהר ודבש וכל תבואת שדה (דהי"ב ל ה). —  ורֵאשִׁית מנחה, ראשית משאת: ותכבד את בניך ממני להבריאכם מֵרֵאשִׁית כל מנחת ישראל לעמי (ש"א ב כט). ושם אדרוש את תרומותיכם ואת רֵאשִׁית משאותיכם בכל קדשיכם (יחזק' כ מ). —  ובלי סומך: ויפקדו ביום ההוא אנשים על הנשכות לאוצרות לתרומות לָרֵאשִׁית ולמעשרות (נחמ' יב מד). —  וקרבן רֵאשִׁית: קרבן רֵאשִׁית תקריבו אתם ליי' ואל המזבח לא יעלו לריח ניחח (ויקר' ב יב). —  *מִבְּרֵאשִׁית, כמו בְּרֵאשִׁית, ואמר בן סירא: אלהים מבראשית ברא האדם ויתנהו ביד יצרו (ב"ס גני' יה יד). —  ובתו"מ: ומנין שיקדמו בכורים לתרומה, זה קרוי תרומה וראשית וזה קרוי תרומה וראשית, אלא יקדמו הבכורים שהן בכורים לכל, ותרומה לראשון שהיא ראשית, ןמעשר ראשון לשני שיש בו ראשית (תרומ' ג ז). ואלו נתנין לכל כהן, החרמים והבכורות וכו' וראשית הגז ושמן שריפה וכו' (חלה ד ט). ראשית הגז נוהג בארץ ובחוצה לארץ וכו' חומר בזרוע ובלחיים ובקיבה מראשית  הגז, שהזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בבקר ובצאן במרובה ובמועט, וראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלות ואינו נוהג אלא במרובה (חול' יא א). חמש רחלות גוזזות מנה מנה חייבות בראשית הגז (ר' דוסא בן הרכינס, שם שם ב). כל שחייב בראשית הגז חייב במתנות, ויש שחייב במתנות ואינו חייב בראשית הגז (נדה ו ז). מה תרומה בעינן ראשית ששיריה ניכרין, אף ראשית הגז ששיריה ניכרין חול' קלו:). בזכות ג' דברים נברא העולם, בזכות חלה ומעשרות וביכורים שנ' בראשית. אין ראשית אלא חלה דכת' ראשית עריסותיכם, ואין ראשית אלא מעשר דכת' ראשית דגנך ואין ראשית אלא בכורים דכת' ראשית ביכורי אדמתך (רב הונא בשם רב מתני, מד"ר בראש' א).9   — *מעשה בְרֵאשִׁית, מימי בְרֵאשִׁית, ששת ימי בְרֵאשִׁית, ספר בְּרֵאשִׁית, עי' ערך בְּרֵאשִׁית9. — ובתפלה: לפניך נגלו כל תעלומות והמון נסתרות שמבראשית (אתה זוכר, מוסף ר"ה). מראשית כזאת הודעת ומלפנים אותה גלית (שם שם). — ובסהמ"א: וילבשו הכהנים את בגדי השרד ויתנו ראשיתם ומעשרותיהם (ספר חשמונאים, הוצ' שויצר, שהוא סבר כי הוא גוף העברי של מכבים א, דף ג). ולהקריב לו קרבנות וכו' ומעשרות וראשיתות ובכורים (נסי ב"ר נח הקראי, לקו"ק, נספח', 4). ואלה הראשיות אינם צריכות לכל אדם, על כן אמרו חכמי התולדות כי האמת להיות ראשית השנה מנקודת המחברת אשר משם תחל השמש להיות קרובה אל הארץ הנושבת (ראב"ע, אגרת השבת, קבוץ' קונטרס', א). ואינו מצוי בזמן עד שיהיה לו ראשית ואחרית ומנין שנים (רמב"ם, יסוה"ת א יא). ומצד שהוא (ראובן) טיפה ראשונה היה לו כהונה שהראשיות הם לכהן, ראשית עריסותיכם ראשית גז צאנך וכו' (ר"י קארו, תולדות יצחק, אמשט', נא.). — °ובפילוסופיה , כמו התחלה, טבע יסודי שבסבתו הדברים הם כמו שהם, וכללים יסודיים ששאר הכללים בנויים עליהם, Grundursache; princip(e): ורצה באמרו הויה ראשונה תחלת ההויות וראשיתם על דרך האמת (ס' היסודות לר"י הישראלי, עמ' ה). והמלה אשר תורה על הראשון בלשוננו הוא תחלה וכו' ואשר יורה על ההתחלה ראשית שהוא נגזר מן ראש אשר הוא התחלת החי לפי הנחתו (ר"ש א"ת, מו"נ ב ל). שיש שם בהווייתם (של גוף החי) ראשית אחרת (לא הגשמית) נותנת שלימות שהוא דבר אחר איננו מגשמות וכו' שהיא הנפש כלומר שהיא ראשית מביא לשלימות (ר' הלל מוירונה, תגמ' הנפש, א:). והשגת הפרטים תביאנו להשגת הכללים עד שנשיג כל הראשיות ונשיגם מופשטים מחומר (שם ז.). השגת הראשיות הפשוטות (שם, ח.) דע כי שרשי הנמצאות וראשיותיהן הן ג', החומר והצורה וההעדר (הוספות שם מז.). שכחות   הנפש הצומחת שלש ראשיות, הזן ואחר המגדל והוא עובד הזן, והמוליד (אמו"ר לראב"ד א ו, 26). — ואמר הפיטן: דין טרם הוערך מראשית, קדמה למלט שובבים מחרישית (ר"א קליר, אף ארח משפטיך, מוס' א ר"ה). אין תחלה אל ראשיתך ואין קץ ותכלה לאחריתך (שיר היחוד יום ב). ראשית בכורה לראשית חרם, שם אחרים הזכירה והעון גורם (אבותי כי בטחו, סליח' י' טבת). והוא אחד ואין שני להמשיל לו להחבירה, בלי ראשית בלי תכלית ולו העז והמשרה (פיוט אדון עולם). — ואמר המשורר: ירא את האלהים ראש לחכמה, והראשית בכל דבר יקרה (ר"ש הנגיד, בן משלי תקעא, ששון, קפז). ולו עמו ירוצון כוכבי רום אזי לא דרכו ראשית אבקיו (רשב"ג, כאין נשאו, ברודי, 25). ואין ראשית לכל מעשה בראשית (ע"פ חכמת יון) ואין אחרית לחדוש הירחים (ר"י הלוי, דבריך כמור עבר, דיואן ב, 166). וכראשית באחרית ישובו כל הימים בזמנם מה טבו (ראב"ע, אל אחד, כהנא א, 110). קדמון ואין נמצא כקדמותו ראשון ואין ראשית לראשיתו (עמנו', מחב' ד, 38). — °ורֵאשִׁית במשמ' האותיות הראשונות במלה, ואמר המשורר: ושם שם אל בראשיתו אם כל חי באחריתו (אלעזר הבבלי, חידה על השם אלעזר, ברודי, קטו).