ב. רַב
1, ת"ז, מ"ר רַבִּים, — ירא ומפחד, נדהם, erschrocken; effrayé; frightened: הנה יסרת רַבִּים2 וידים רפות תחזק (איו' ד ג). מרוב עשוקים יזעיקו ישועו מזרוע רַבִּים (שם לה ט).
1 [עי' בהערה הבאה.]
2 [אעפ"י שאפשר להבין לכאורה רבים במספר, מורה ההמשך "ידים רפות, כושל, ברכים כרעות" כי הכונה למלה בהוראת "חלשים, חסרי כח" וכדומה. ובהוראה זו נמצאת המלה כתאר וכשם עצם כמה פעמים בשירת איוב וכו', והשוה את המלה ריב ريب הערבית שפרושה: הסוס ופחד; וביתר דיוק יש להשוות את הפעל הערבי רוב روب, שפרושו: קפא, הבהל, הדהם וכו'. ועל כן "רבים" כאן וכו' הם: נדהמים, קפואים מפחד.]