ג. רַב

1, ש"ז, מ"ר רַבִּים, רַבָּיו, — יורה חצים, קַשָּׁת, Schütze; archer; marksman: השמיעו אל בבל רַבִּים2 כל דרכי קשת חנו עליה סביב (ירמ' נ כט). ויקימני לו למטרה יסבו עליו רַבָּיו יפלח כליותי וכו' (איו' יו יב-יג).3



1 [עי' בהערה הבאה.]

2 [במשמ' זו של יורה חצים הבינו את המלה גם הקדמונים כריב"ג, רש"י ואחרים. אמנם ת"י: סגיאין מן א. רַב.]

3 [יש מבארים במשמ' זו גם ב משלי (כו י): רַב מחולל כל ושכר כסיל ושכר עברים. אך גם בדרך זו אין פרוש מסתבר לכתוב. והואיל ובא משל זה בין פס' ט' (חוח עלה ביד שכור ומשל בפי כסילים) ובין פס' יא (ככלב השב אל קֵאו כסיל שונה באולתו), יש להניח שדֻבר גם כאן לא על רַב ואדון שׂכֵר כסיל אלא על רֹב שכרותו של הכסיל השונה באולתו. ולפי זה כנראה הכונה בקרוב בחלֻקה אחרת של האותיות למלים: רב מֵחוֹל לְכֻלוֹ (ז"א יותר רב מחול הים למדד) שְׁכֹר כסיל וּשְׁכֹר עֲבֻרִים, של אלה שיין עברם כלשון הכתוב: וכגבר עברו יין (ירמ' כג יט).]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים