1, ש"ז, סמי' רָב-, מ"ר רֻבֵּי ― מספר גדול, כמות גדולה של דברים, הרבה מהם, Menge, viel; beaucoup; plenty, א) בצרוף אל שם כולל במ"י: ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ וְרֹב דגן ותירש (בראש' כז כח). בְּרֹב רכבי אני עליתי מרום הרים (שם ל כד). בְּרֹב רכלתך מלו תוכך חמס ותחטא (יחזק' כח יו). פרש מעלה ולהב חרב וברק חנית וְרֹב חלל וכבד פגר (נחו' ג ג). אין המלך נושע בְּרָב חיל גבור לא ינצל בְּרָב כח שקר הסוס לתשועה וּבְרָב חילו לא ימלט (תהל' לג יו-יז). הבטחים על חילם וּבְרֹב עשרם יתהללו (שם מט ז). הנה הגבר לא ישים אלהים מעזו ויבטח בְּרֹב עשרו יעז בהותו (שם נב ט). באין תחבלות יפל עם ותשועה בְּרֹב יועץ (משלי יא יד). רָב אכל ניר ראשים[2] ויש נספה בלא משפט (שם יג כג). בְּרָב עם הדרת מלך (שם יד כח). רָב אדם יקרא איש חסדו ואיש אמונים מי ימצא (שם כ ו). כי בתחבלות תעשה לך מלחמה ותשועה בְּרֹב יועץ (שם כד ו). כי חמה פן יסיתך בשפק וְרָב כפר אל יטך (איו' לו יח). ― ועם שם מפשט: מי זה בא מאדום וכו' צעה בְּרֹב כחו (ישע' סג א).  בְּרֹב עונך נגלו שוליך נחמסו עקביך (ירמ' יג כב). בְּרֹב חכמתך ברכלתך הרבית חילך (יחזק' כח ה). ואני בְּרֹב חסדך אבוא ביתך (תהל' ה ח). וענוים יירשו ארץ והתענגו על רֹב שלום (שם לז יא). אמרו לאלהים מה נורא מעשיך בְּרֹב עזך יכחשו לך איביך (שם סו ג). יפרח בימיו צדיק וְרֹב שלום עד בלי ירח (שם עב ז). הללוהו בגבורתיו הללוהו כּרֹב גדלו (שם קנ ב). הטתו בְּרֹב [3] לקחה בחלק שפתיה תדיחנו (משלי ז כא). ― ועם שם במ"ר במשמ' דברים הרבה: למה לי רֹב זבחיכם יאמר יי' (ישע' א יא). ותבאנה לך שתי אלה רגע ביום אחד וכו' בְּרֹב כשפיך בעצמת חבריך מאד (שם מז ט). עמדי נא בחבריך וּבְרֹב כשפיך כאשר יגעת מנעוריך וכו' נלאית ברב עצתיך[4] (שם שם יב-יג). חסדי יי' אזכיר וכו' ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם כרחמיו וּבְרֹב חסדיו (שם סג ז). איש איש מבית ישראל אשר יעלה את גלוליו אל לבו וכו' אני יי' נעניתי לו בה בְּרֹב גלוליו (יחזק' יד ד). ותגבה קומתו על בין עבתים וירא בגבהו בְּרֹב דליתיו (שם יט יא). דמשק סחרתך בְּרֹב מעשיך (שם כז יח). בְּרֹב הוניך ומערביך העשרת מלכי ארץ (שם שם לג). כי בטחת בדרכך בְּרֹב גבוריך (הוש' י יג). האשימם אלהים יפלו ממעצותיהם בְּרֹב פשעיהם הדיחמו (תהל' ה יא). חנני אלהים כחסדך בְּרֹב רחמיך מחה פשעי (שם נא ג). אבתינו במצרים לא השכילו נפלאותיך לא זכרו את רֹב חסדיך (שם קו ז). ויזכר להם בריתו  וינחם בְּרֹב חסדיו (שם שם מה). באין אלפים אבוס בר וְרָב תבואות בכח שור (משלי יד ד). הפר מחשבות באין סוד וּבְרֹב יועצים תקום (שם יה כב). יש זהב וְרָב פנינים וכלי יקר שפתי דעת (שם כ יה). אמרתי ימים ידברו וְרֹב שנים ידיעו חכמה (איו' לב ז). כי בא החלום ברב ענין וקול כסיל בְּרֹב דברים (קהל' ה ב). כי בְרֹב חלמות והבלים ודברים הרבה (שם שם ו). ויספר להם המן את כבוד עשרו וְרֹב בניו (אסת' ה יא). כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לְרֹב[5] אחיו (שם י ג). ― ועם הברות היחס, בְּרֹב הימים: שלח לחמך על פני המים כי בְרֹב [6] הימים תמצאנו (קהל' יא א). ― ומֵרֹב ימים: ואספו אספה אסיר על בור וסגרו על מסגר וּמֵרֹב[6] ימים יפקדו (ישע' כד כב). ― ולָרֹב בצרופים פרץ לרב, דגה לרב, עד היותו הרבה: כי מעט אשר היה לך לפני ויפרץ  לָרֹב (בראש' ל ל). המלאך הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים וכו' וידגו לָרֹב בקרב הארץ (שם מח יו). אלה הבאים בשמות נשיאים במשפחותם ובית אבותיהם פרצו לָרוֹב (דהי"א ד לח). ― ואסף לָרֹב, הבין לָרֹב: ויאמר דויד שלמה בני נער ורך והבית לבנות ליי' וכו' אכינה נא לו ויכן דויד לָרֹב לפני מותו (שם כב ד). ויאספו כסף לָרֹב (דהי"ב כד יא). ― ובהשואה, ככוכבי השמים לָרֹב, כארבה, כדי ארבה, כחול לָרֹב: יי' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לָרֹב (דבר' א י). בשבעים נפש ירדו אבתיך מצרימה ועתה שמך יי' אלהיך ככוכבי השמים לָרֹב (שם י כב). ויצאו הם וכל מחניהם עמם עם רב כחול אשר על שפת הים לָרֹב (יהוש' יא ד). כי הם ומקניהם יעלו ואהליהם יבאו כדי ארבה לָרֹב ולהם ולגמליהם אין מספר (שפט' ו ה). ומדין ועמלק וכל בני קדם נפלים בעמק כארבה לָרֹב ולגמליהם אין מספר (שם ז ב). ופלשתים נאספו להלחם עם ישראל שלשים אלף רכב וששת אלפים פרשים ועם כחול אשר על שפת הים לָרֹב (ש"א יג ה). כי יעצתי האסף יאסף עליך כל ישראל מדן ועד באר שבע כחול אשר על הים לָרֹב (ש"ב יז יא). ותתן למלך מאה ועשרי םככר זהב ובשמים הרבה מאד ואבן יקרה לא בא כבשם ההוא עוד לָרֹב (מ"א י י). ויתן המלך את הכסף בירושלם כאבנים ואת הארזים נתן כשקמים אשר בשפלה לָרֹב (שם שם כז). ― ולָרֹב, לָרֹב מאד, כתה"פ במשמ' הרבה מאד, ביחוד אחרי מנית חמרים וכדו': ויזבח שור ומריא וצאן לָרֹב (מ"א א יט;שם שם כה). ואסף חיל כל הגוים סביב זהב וכסף ובגדים לָרֹב מאד (זכר' יד יד). ויירשו בתים מלאים כל טוב ברות חצובים כרמים וזיתים ועץ מאכל לָרֹב (נחמ' ט כה). וגם הקרובים אליהם וכו' מביאים לחם וכו' ויין ושמן ובקר וצאן לָרֹב (דהי"א יב מ). ויעמד חצבים לחצוב אבני גזית וכו' וברזל לָרֹב וכו' ונחשת לָרֹב אין משקל ועצי ארזים לאין מספר כי הביאו הצידנים והצרים עצי ארזים לָרֹב לדויד וכו' ויהי עלי דבר יי' לאמר דם לָרֹב שפכת וכו' לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת (דהי"א כב ב-ח). ולברזל אין משקל כי לָרֹב היה וכו' ועמך לָרֹב עשי מלאכה וכו' לזהב לכסף ולנחשת ולברזל אין מספר וכו' (שם שם יד-יו). ויאספו ירושלם עם רב לעשות את חג המצות בחדש השני קהל לָרֹב מאד (שם שם יג). ויתקדשו כהנים לָרֹב (שם שם כד). ― ובמשמ' על פי רֹב, רבים מהם וכדו'[7]: ויעמידו דבר להעביר קול בכל ישראל וכו' לבוא לעשות פסח וכו' כי לא לָרֹב עשו ככתוב (שם ל ה). ― ומֵרֹב דבר, מפני רֻבּוֹ של דבר[8]: תחת אשר לא עבדת את יי' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מֵרֹב כל ועבדת את איביך וכו' ברעב ובצמא ובעירם ובחסר כל (דבר' כח מז). אל תתן את אמתך לפני בת בליעל כי מֵרֹב שיחי וכעסי דברתי עד הנה (ש"א א יו). וקול המון שלו בה ואל אנשים מֵרֹב אדם (יחזק' כג מב). גלה יהודה מעני ומֵרֹב עבדה (איכ' א ג). ― ועם מקור, מֵרֹב עשות דבר: והיה מֵרֹב עשות חלב יאכל חמאה (ישע' ז כב). ― ובקצור מֵרֹב , בצרופים לא ימנה מֵרֹב , לא יספר מֵרֹב : הרבה ארבה את זרעך ולא יספר מֵרֹב (בראש' יו י). ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מֵרֹב (שם לב יג). ועבדך בתוך עמך אשר בחרת עם רב אשר לא ימנה ולא יספר מֵרֹב (מ"א ג ח). והמלך שלמה וכל עדת ישראל הנועדים עליו אתו לפני הארון מזבחים צאן ובקר אשר לא יספרו ולא ימנו מֵרֹב (שם ח ה;דהי"ב ה ו). ― ומֵרֹב מאד לא נחקר, במשמ' זו: וינח שלמה את כל הכלים מֵרֹב מאד מאד לא נחקר משקל הנחשת (מ"א ז מז). ― ורֹב דברים, רָב צדקה, במשמ' רַב דברים, רַב צדקה: הֲרֹב דברים לא יענה ואם איש שפתים יצדק (איוב יא ב). שדי לא מצאנהו שגיא כח ומשפט וְרָב צדקה לא יענה (שם לז כג). ― ומֵרֹב אונים, בשמוש כזה: המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא מֵרֹב [9] אונים ואמיץ כח איש לא נעדר (ישע' מ כו). ― ג) רֹב במשמ' גדולה[10], Grösse; grandeur; greatness: רֹב הדרך, אֹרך הדרך: ואלה שלמותינו ונעלינו בלו מֵרֹב הדרך מאד (יהוש' ע יג). בְּרֹב דרכך יגעת לא אמרת נואש (ישע' נז י). ― מ"ר רֻבֵּי תורתי, כמו מ"י במשמ' תורותי המרֻבות: כי הרבה אפרים מזבחות לחטא היו לו מזבחות לחטא אכתוב לו רֻבֵּי 2 תורתי כמו זר נחשבו (הוש' ח יא-יב). ― ובתו"מ, במשמ' רִבּוּי: על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעין עליהן חוץ מרוב גשמים (תענ' ג ח). כך מקובלני שאין מתפללין על רוב הטובה (חוני המעגל, תענ' כג.). עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינן יכולין לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות (הוא, שם שם). ברכת הבית ברובה3 (רב הונא, כתוב' קג.). פעם אחת עבר אדם בתוך מדבר כזב זה וראה נחש אחד ישן וכו' ומרוב שנכנסה בו חרדה נתבהל ונשר שערו וכו' (ר' אבא, מד"ר שמות כד). ― *ובמשמ' חלק הרֹב, החלק הגדול בכמות, במספר ובהקף שבדבר: צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רובמן הגמלים מותר ואם רוב מן הרחלים אסור (כלא' ט א). אילו הן ציצין המעכבין את המילה, בשר החופה את רוב העטרה (שהת יט ו). השוחט (סימן) אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשרה, ורובושל אחד כמוהו וכו' רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה שחיטתו כשרה (חול' ב א). נשבר העצם, אם רוב הבשר קיים שחיטתו מטהרתו (שם ד ו). (על אלו מומין שוחטין את הבכור)  את שגלגל עינו עגול כשל אדם וכו' ושנטל רוב המדבר של לשונו (בכורות ו ח). מראה שנשברה, אם אינה מראה את רוב הפנים טהורה (כלים יד ו). כוס שנפגם רובו טהור, נפגם בו שלש (נ"א שליש) ברובו טהור, ר"ש אומר, אם מפזר הוא את רוב המים טהור (שם ל ג). יצא (הולד) מחותך או מסורס משיצא רובוהרי הוא כילוד, יצא כדרכו עד שיצא רוב ראשו, ואיזהו רוב ראשו, משתצא פדחתו (נדה ג ה). עיר שישראל ונכרים דברים בה והיתה בה מרחץ מרחצת בשבת, אם רוב נכרים רוחץ מיד ואם רוב ישראל ימתין כדי שיחמו החמין (מכשיר' ב ה). חצר שרובה פתחים וחלונות אינה ניתרת כצורת הפתח (ר' יוסף ערוב' יא.). ― *ובנגוד, רֻבּוֹ ומעוטו של דבר: נטמא קהל או רובו וכו' יעשה (הפסח) בטומאה, נטמא מיעוט הקהל הטהורין עושין את הראשון והטמאין עושין את השני (פסח' ז ו). נטמא שלם או רובו שורפין אותו לפני הבירה וכו' נטמא מיעוטו והנותר שורפין אותו בחצרותיהן או על גגותיהן (שם שם ח). עלתה חזזית על רובו (של אתרוג) וכו' פסול, עלתה חזזית על מיעוטו וכו' כשר (סכה ג ו). שלשה דברים רובן ומיעוטן רע ובינוניתן יפה, השאור והמלח והסירוב (ר' יהושע דרומיא, ירוש' ברכ' ה ג). ועי' *מִעוּט. ― *ובצרופים כגון ראשו ורֻבּוֹ, רֻבּוֹ כְּכֻלוֹ, רֹב בנין ורֹב מנין, רֹב מדתו של דבר: האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים, כיון שהכניס האחד ראשו ורובו זכה בחלקו (פסח' ח ג). מי שהיה ראשו ורובו בסכה ושלחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין (סכה ב ז). טהור שהכניס ראשו ורובו לבית טמא נטמא (נגע' יג ח). ועי א. רֹאשׁ. הר הבית וכו' מקום שהיה רוב מדתו שם היה רוב תשמישו (מד' ב א). רובע עצמות מרוב הבנין או מרוב המנין ורוב בנינו ורוב  מנינו של מת אעפ"י שאין בהם רובע טמאים, כמה הוא רוב מנינו, מאה ועשרים וחמשה (אהל' ב א). רובו ככולו מדאורייתא (רב אחא בריה דרב איקא, נזיר מב.). דבכל התורה כולה קי"ל רובו ככולו (רב הונא בריה דרב הושעיא, הור' ג:). ― *ועל יד מ"ר, רֹב בני אדם, רֻבן של דברים, הרבים שבהם,  Mehrzahl von, die meisten; Plupart de; majority of, most:  מצא גרוגרות, אם דרסו רוב בני אדם חייב (מעשר' ג ד). פסקו הגשמים, הקרובים לעיר ולדרך טמאים והרחוקים טהורים עד שיהלכו רוב בני האדם (מקו' א ד). החמרין רובן רשעים והגמלים רובן כשרים, הספנין רובן חסידים (ר' יהודה בשם אבא גוריא, קדוש' ד יד). רוב חמרים רשעים, רוב גמלין כשירין, רוב ספנים חסידים, רוב ממזרין פקחין, רוב עבדים גאים, רוב בני אבות בויישנים, רוב בנים דומין לאחי האם (אבא אוריין איש ציידן משום אבא שאול, ירוש' שם ד יא). משעה שרוב בני אדם נכנסין להסב (ברכ' ב:). רובן של צדיקים מתים בחולי מעיים (שבת קיח:). רוב עצים להסקה ניתנו (נדר' סב:). ― *והלך אחר הרֹב, במשמ' זו: מצא בה תינוק מושלך, אם רוב נכרים נכרי ואם רוב ישראל ישראל, מחצה למחצה ישראל, ר' יהודה אומר הולכין אחר רוב המשליכין וכו' מצא בה פת הולכין אחר רוב הנחתומין ואם היתה פת עיסה הולכים אחר רוב אוכלי פת עיסה, ר' יהודה אומר, אם היתה פת קיבר הולכין אחר רוב אוכלי פת קיבר, מצא בה בשר הולכין אחר רוב הטבחים, אם היה מבושל הולכין אחר רוב  אוכלי בשר מבושל וכו' פרות שניה שרבו על של שלישית וכו' הולכין אחר הרוב (מכשיר' ב ז-יא). רוב וקרוב הולכין אחר הרוב (ר' חנינא, ב"ב כג:). הלך אחר רוב בהמות ורוב בהמות אין חולבות אלא אם כן יולדות (ר' חנינא מסורא, בכורות כ:). ― ועל יד שם קבוצי, רֹב הצבור, רֹב ישראל: שכל גזירה ש"ב"ד גוזרין על הציבור ולא קיבלו רוב הציבור עליהן אינה גזירה (ר' יוחנן בשם ר' לעזר בי ר' צדוק, ירוש' שבת א ד). שרוב ישראל שבחו"ל שמותיהן כשמות עכו"ם (גיט' יא:). ― ובסהמ"א: בדד ישכונו, בטח, ביחידות, אין צריכין להתאסף ולישב ברוב אדם שאין יראים שיבא אויב עליהם (רש"י, ירמ' מט לא). ונפל ממנו רב, ממי שמיעוטו מעכב את רובו (מדה"ג שמות יח כא, הופמן, 213). ויש מהתאוות תאוות רעות מאד וכו' כמו רוב תאות המאכל והמשתה ורוב תאות המשגל (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה א, 15). ושאלו לחכם, מתי מעוט החכמה טוב מרובה, אמר כשתהיה החכמה יתירה והמוח חסר (ר"י זבארה, שעשועים ז, דודזון, 69). הלא ידעת כי בארצות האל לא איתי אנש על יבשתא דהוא צבי הוה עביד רק אין דבר כי אם בהסכמת הרוב (חיד"א, מעגל טוב, פרימן, 32). ― ואמר הפיטן: כעפר ארץ חשובים שלא יספרו מרובים (נחמיה בן שלמה הנשיא, עבודת יוה"כ, ידיעות מכון שוקן ד, רלז). ― ואמר המשורר: ברבות טובתך התרב חדותך, התדע כי לפי רבה הוות ועמל בקרבה (יצחק בן גיאת, מה יתרון, שעה"ש 22). ― °בטל ברֹב: נפל רמון אחד מן התערובת הזאת לשני רמונים אחרים מרמוני בדן ונפל מן השלשה רמון אחד לרמונים אחרים הרי אלו האחרים מותרין שהרי הרמון של תערובת הראשונה בטל ברוב (רמב"ם, מאכלות אסורות טז י). ― °לְרֹב, מפני היותו רַב: כי השכל לרוב דקותו לא ישיג רק בדברים שאינם גשמיים (רוח חן ה). אבל הספר ההוא לרוב היותו נעלם מהרבה בני אדם חשבו בו מה שאין ראוי לחשוב עליו (זרחיה הברצלוני, פי' משלי, הקד', השחר שנה ב, 66). ― °לָרֹב, תה"פ, הרבה מאד, ואמר המשורר: אך השמר לרב שלא תאכל הכרוב (ראב"ע, שמעו נא, כהנא א, 183). ― °ולָרֹב, עַל הָרֹב, עַל פִי רֹב, בְּרֹב המקרים, תדיר. ונוהגים הצרופים, רֹב קולות, רֹב יחסי, רֹב מחלט. ― °ובמשמ' שפע של תבואה, ואמר הפיטן: קציר מקללה, רוב מרזון, שבלת מצנמון (ר"א קליר, אדמה מארר, סדר הושענות).