*, ש"ז, — פעֻלת המרַבה, המוסיף עד שיהיה הרבה מדבר: האשה שהיתה יורשת ועמדה והשביחה את הנכסים והביאתם לבית1 הריבוי לא תאמר תנו לי מה שהשבחתי את הנכסים וכו' האחין שהניח להן אביהן נכסים ולאחד מהם יש לו בנים ועמדו בנים של זה והשביחו את הנכסים והביאום לבית הריבוי לא יאמר תנו לי מה שהשביחו בניי את הנכסים (תוספת' ב"ב י ב-ג). רבוי שבעה2 ומשיחה שבעה (רבינא, יומא ה.). — ובמשמ' לשונית, השמוש בפעל רבב או רבה: את מוצא שמדות טובות של הקב"ה בהשפע בפרוי ורבוי , הטוב ברבוי , החסד ברבוי , הצדקה ברבוי , האמונה ברבוי, הפדות ברבוי, הברכה ברבוי, השבח ברבוי, השלום ברבוי, הטוב ברבוי, שנא' מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וכו' (מד"ר אסתר בסוף). — ובסגנון ההלכה, רבוי הכתוב רבוי המקרא, בנגוד אל מעוט, הוספת דברים בלשון בכתוב בתורה: ר' ישמעאל אומר אינו חייב אלא על העתיד לבא, שנאמר, להרע או להיטיב, אמר לו ר' עקיבא, אם כן אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה, דברים שאין בהן הרעה והטבה מנין, אמר לו מרבוי הכתוב, אמר לו, אם רבה הכתוב לכך רבה הכתוב לכך (שבועות ג ה). והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מרבוי המקרא, (ר' אחא, מד"ר בראש' ס). — ובקצור, רבוי במשמ' זו: רבנן דרשי כללי ופרטי, ר"א דריש ריבויי ומיעוטי וכו' והומת ותלית ריבוי , כי קללת מיעוט וכו' (סנה' מה:-מו.). אילו לא נאמר בשמן אחד הייתי אומר הרי הוא ככל המנחות ללוג, עכשיו שכתב בשמן בשמן הוי ריבוי אחר ריבוי ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט וכו' רבי עקיבא, מנח' פט.. גם ושתי המלכה, אין גם אלא רבוי , מה זה בששה ניסין אף זו בששה ניסין וכו' (מד"ר אסתר ג, גם ושתי המלכה). משלשים ושלש מדות ההגדה נדרשת בהן, מרבוי , ממיעוט, מרבוי אחר רבוי וכו' (משנת רבי אליעזר א, ענעלאו, 10). מרבוי כיצד, הרבוי שלש לשונות, את, גם ואף וכו' (שם שם, 11). — ומ"ר ריבויים, ריבויין: בכל טמא, מה תלמוד לומר דבר, ר' עקיבא אומר, להביא את הנגעים שאין טומאה יורדת בהן אלא בדבר, שר' עקיבא לא היה דורש כלל ופרט וכלל, היה דורש רבויין ומיעוטין, שכך למד מנחם איש גם זו וכו' (תוספת' שבועות א ז). עד כדון כר' עקיבה דו אמר לשונות ריבויין הן, כר' ישמעאל דו אמר לשונות כפולין הן התורה דיברה כדרכה, הלך הלכת, כי נכסף נכספת, גנב גונבתי (ירוש' יבמ' ה א). נחמיה עמסוני שימש את ר' עקיבה עשרים ושתים שנה, הוא היה אומר, אתים גמים ריבויין , אכין ורקין מיעוטין, א"ל מהו דין דכתיב את ה' אלהיך תירא וגומר, א"ל אותו ואת תורתו (שם סוטה ה ז). ויהי אלהים את הנער ויגדל, רבי ישמעאל שאל את רבי עקיבא א"ל, בשביל ששימשת נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה, אכים ורקים מיעוטים, אתין וגמין ריבויים, הדין את דכתיב הכא מהו וכו' אלא את הנער, הוא וחמריו וגמליו ובני ביתו (מד"ר בראש' נג). — ובסהמ"א לשון רבוי: יש בתורה ענינים אמורים בלשון רבוי, ומלים נשנים ונכפלים, והיה די בקצות המלים (מנחם, מחב' ה"א, 70). — °ובמשמ' תכונת הדבר הרב: והמספר הוא הרבוי הנקבץ מהאחדים (ראב"ח, חבור המשיחה והתשבורת א, 11). אך כל הראיות מעידות על אחדותו ומרחיקות ממנו ענין הרבוי והשתוף והדמיון (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד ז, ד"ה והשלישי). וענין הרבוי הוא כלל אחדים, ולא יתכן שיקדם הרבוי לאחדות אשר ממנה נתרבה, ואם נמצא בשכלנו או בהרגשותינו שום רבוי נדע ידיעה ברורה כי האחדות קדמתו (שם שם, ד"ה והחמישי). שהרבוי והכלל מקרה נכנס על העצם, והוא הכמות וכו', לא יאות שתשיג עצם כבוד הבורא מדה ממדות הרבוי (שם שם, ד"ה והששי). כי האחד הנאמר על הדבר אשר ישיגנו בעצמו ענין מעניני הרבוי והשנוי הוא וכו' אחד על דרך העברה, לא על דרך האמת (שם שם ח). כי האחדות עלת הרבוי (שם שם). ואלה (המדות) אם הם רבות אינן מחייבות לו רבוי ולא מוציאות אותו מהאחדות (הוא, כוזרי ב ב). ועל הדרך הזה נאמר אחד לשלל ממנו הרבוי (שם שם). שהוא יתעלה אחד מכל הצדדים, אין רבוי בו ולא ענין מוסף על העצם, ושהתארים חלוקי הענינים וכו' הם מצד רבוי פעולותיו, לא מפני רבוי בעצמו (ר"ש א"ת, מו"נ א נב). ואלו הפעולות המתחלפות מחויבות מכח אחד פשוט אין רבוי בו (שם שם נג). כי האחדות והרבוי מקרים קרו לנמצא באשר הוא רב או אחד וכו' אמנם מחויב המציאות הפשוט באמת וכו' כמו שהוא מן השקר עליו מקרה הרבוי כן הוא מן השקר עליו מקרה האחדות (שם שם נז). אמנם תארי השלילה הם אשר צריך שיעָשו וכו', מפני שלא יגיע מצדם רבוי בשום פנים (שם שם נח). כאמרך ראובן לא חכם, ואמרך בהשם לא הרבה, כאלו הרחקת בגזרה ראשונה החכמה מראובן, ובשניה הרבוי3 מהשם (הוא, פי' המלות הזרות, שוללות). ויסוד החלוק הרבוי [והאחדות יסוד הרבוי], שאם יהיה הרבוי יסוד הרבוי, היה צריך להיות הרבוי ההוא עלתו רבוי  אחר ועלתו רבוי אחר וכו' ואי אפשר שלא לעמוד אצל האחד שהוא עלת הרבוי הראשון בהכרח (עולם קטן, הוצ' הורויץ, 49). ואם היא רבת חלקים על אי זה דרך חלקיה רבים, אם מפני שהם רבים במקומות ובחמרים ובגופים המפוזרים במקומות או רבויים על צד רבויי חלקי הגוף האחד (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה ג, 85). והמודה בשנים (בשני אלהות) כופר באחד, והיהודים עבדו הרבוי עד שנאמר עליהם שהיו בשומרון עיר המלוכה שס"ה בתים של עבודה זרה כמנין ימות החמה (שבט יהודה, הנובר, 17). — ואמר הפיטן: כי לא ישיגך רבוי ושנוי, לא תואר ולא כנוי (רשב"ג, כתר מלכות). — °רבוי אישי (רבוי במספר) , רבוי מיני: הדברים אמנם יקבלו הגבולים מצד צורותם והרבוי האישי מצד חומריהם ויסודותם, ואמנם הרבוי המיניי יהיה מחלוף הצורות והרבוי האישי מצד חומריהם ויסודותם, ואמנם הרבוי המיניי יהיה מחלוף הצורות בדברים הטבעיים, ואם מלאכותיים יהיה מחלוף הצורות ומחלוף החמרים, ולזה יאמר שגדר העגולה יקבל הרבוי בשני המינים יחד, ר"ל שימצאו בו עגולים רבים במספר ועגולים רבים במין, מפני שקצתם מנחשת וקצתם מברזל (ס' הגדרים). — °ובחכמת הדקדוק, רִבּוּי במשמ' מספר רבים, כמו קִבּוּץ, Mehrzahl; pluriel; plural: וְחַרבות פתח ריבוי חרב (דונש על רסע"ג 2). — °ורִבּוּי זוּגִי, מספר זוגי, נוהג בספרי הדקדוק, ועי' זוּגִי. — °ובמשמ' חשיבות וגדוּלה: משחת שם, לשון רבוי וגדולה כשנמשח למלכות, כך ויצק שמן על ראשה להיות משוחה למזבח (רש"י, בראש' לא יג).