רִבּוֹ

1, רִבּוֹא, ש"נ, מ"ר רִבּוֹת, רִבֹּאוֹת, רִבֹּתַיִם2, — כמו רְבָבָה, עשרת אלפים: אתה חסת על הקיקיון וכו' ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רִבּוֹ אדם (יונה ד יא). כל הקהל כאחד ארבע רִבּוֹא אלפים שלש מאות (ו)ששים (עזרא ב סד; נחמ' ז סו). ואשר נתנו שארית העם זהב דרכמנים שתי רִבּוֹא וכסף מנים אלפים (שם שם עב). ויתנו לעבודת בית האלהים זהב ככרים חמשת אלפים ואדרכנים רִבּוֹ וכסף ככרים עשרת אלפים ונחשת רִבּוֹ ושמונת אלפים ככרים וברזל מאה אלף ככרים (דהי"א כט ז). — ומ"ר: רכב אלהים רִבֹּתַיִם אלפי שנאן אדני בם סיני בקדש (תהל' סח יח). ויתמרמר מלך הנגב וכו' והעמיד המון רב וכו' והפיל רִבֹּאוֹת ולא יעוז (דני' יא יא-יב). ככחם נתנו לאוצר המלאכה זהב דרכמונים שש רִבֹּאוֹת ואלף וכסף מנים חמשת אלפים (עזר' ב סט). ומראשי האבות נתנו לאוצר המלאכה זהב דרכמנים שתי רִבּוֹת וכסף מנים אלפים ומאתים (נחמ' ז עא). — ובתו"מ: כיצד מזמנין, בשלשה אומר נברך, בשלשה והוא אומר ברכו, בעשרה אומר נברך לאלהינו, בעשרה והוא אומר ברכו, אחד עשרה ואחד עשרה רבוא, במאה אומר וכו' באלף אומר וכו' ברבוא אומר וכו' ברבוא והוא אומר וכו' (ברכ' ז ג). הרי כל נכסי נתונין לאיש פלוני עבדי חוץ מאחד מרבוא שבהן (פאה ג ח). פרוכת עביה טפח וכו' ומשמונים ושתים רבוא3 נעשית (שקל' ח ה). כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל אפילו אחת ברבוא ימותו כולם (זבח' ח א). אפילו אביו מת והניח לו רבוא ספינות בים ובאו לו ברבואות אין להקדש בהן כלום (ערכ' ד ג). חטאת שנתערבה בעולה ועולה בחטאת אפילו אחת ברבוא ימותו כולם (קנים א ב). דיפלסטון של אלכסנדריא וכו' פעמים שהיו בה כפלים כיוצאי מצאים, ושבעים ואחת קתדראות היו בה של זהב וכו' וכל אחת ואחת עשויה מעשרים וחמש ריבוא (תוספת' סכה ד ו). וכבר היה רבי יושב ודורש שילדה אשה במצרים ס' רבוא (מכי' בשלח, מסכ' דשירתא ט). מי שהלך לבית אילנים לשוק וצריך מאה מנה או שתי ריבוא, אם מצרפם סלעים מייגעים אותו (ספרי דבר' שו). נפל כיסו לבור ובו מאה ריבוא והיה יכול להוציא חמשים ריבוא להעלותן, אותן חמשים ריבוא כמו שהן ברשותו (ר' יונה, ירוש' מע"ש א ב). דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים וכו' פעמים שהיו בה ששים רבוא על ששים ריבוא כפלים כיוצאי מצרים והיו בה ע"א קתדראות של זהב וכו' כל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים ואחד ריבוא ככרי זהב (רבי יהודה, סכה נא:). ששים רבוא עיירות היו לו לינאי המלך בהר המלך וכל אחת ואחת היו בה כיוצאי מצרים חוץ משלש שהיו בהן כפלים כיוצאי מצרים (רב יהודה בשם רב אסי, גיט' נז.). בבקעה זו הרג נבוזדראדן רב טבחים מאתים ואחת עשרה רבוא ובירושלים הרג תשעים וארבע ריבוא על אבן אחת (רבי יהושע בן קרחה בשם זקן אחד מאנשי ירושלים, שם נז:). הקול, זה אדריינוס קיסר שהרג באלכסנדריא של מצרים ששים רבוא על ששים רבוא כפליים כיוצאי מצרים, קול יעקב, זה אספסיינוס קיסר שהרג בכרך ביתר ארבע מאות ריבוא ואמרי לה ארבעת אלפים רבוא (שם שם). פעם אחת בקשו ממנו (מנכרי אחד) אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר, רב כהנא מתני בשמונים ריבוא וכו' (ע"ז כג:-כד.). רבי היה יושב ודורש ונתנמנם הציבור, בקש לעוררן, אמר, ילדה אשה אחת במצרים ששים רבוא בכרס אחת, והיה שם תלמיד אחד ור' ישמעאל בר' יוסי שמו, א"ל מאן הות כך, א"ל, זו יוכבד שילדה את משה ששקול כנגד ששים רבוא שהם כל ישראל (מד"ר שה"ש ד, הנך יפה). ר' דרוסא ור' ירמיה בשם ר' שמואל בר יצחק, ששים רבוא נביאים עמדו להם לישראל בימי אליהו, רבי יעקב בשם רבי יוחנן אמר מאה ועשרים רבוא עיירות ואין לך עיירות מקולקלות בכלן כבית אל ויריחו (שם שם, נפת תטופנה). — ובסהמ"א: וארבע מאות רבוא אותן האוחזים בעפעפים והם בעלי דינים קשים (נפתלי ב"ר יעקב אלחנן, עמק המלך, שער רישא דזעיר אנפין נ). — ואמר המשורר: אדבר במקהלות למאות ורבואות (ר"ש הנגיד, תנומה, בן תהלים קמב, ששון, צט). לך יאות היותך אות לרבאות (עמנואל, אבי חכמה, מחב' ח, 61).



1 [מן רבבה נולד, כנראה ראשונה בארמ' שממנה עברה צורה זו לעבר', ע"י מבטא רפה של ב' השניה רִבְוָא ובסמ' רבו, שהרגישו כאלו וי"ו בה היא היא תנועתית, ומכאן הצורות רִבּוֹ, רִבּוֹתָא בארמ' יהודית, רֶבּוּ בסור', רבו בתדמור'.]

2 [אין רִבֹּתַיִם, חוֹמוֹתַיִם וכדו' צורת מ"ז דוקא, אלא מ"ר עם סיום ים, וכן סיום מ"ר נק' בבנות לשון דרום-ערב הוא ôten, וכן באו רב צורות מ"ר בנקבה בסמי' בתוספת י כגון בנותיו, בנותיהם, בנותיך וכדו', כאלו מן בנותים, ולא מן בנות.]

3 [נ"א: ריבות, נערות בתולות.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים