רִבּוּץ

°, ש"ז, — א) מעשה המרבץ ומשכין במקום, ואמר הפייטן: ולמה מסבין במטה כבודה וכלולה, זכר לחרות ורבוץ ענני כבוד בחתולה (יוסף בר שמואל, אין ערוך, סלוק שבת הגדול). כמגדל דוד בנוי לתלפיות מעונה, שני שדיך רבוץ מלון שכינה (צאינה וראינה, יוצ' א פסח, מחז' איטל' א, קד.). — ב) מעשה המרביץ תורה, ואמר המשורר: העוסקים במלאכת שמים ולריבוץ קדומת יומים (ר"ז אלצ'אהרי, ספר המוסר מחב' כה, כ"י תימנ').

חיפוש במילון:
ערכים קשורים