1, ש"ז, מ"ר רְבִיבִים, רְבִבִים  — עננים לבנים הנראים ככבשות, כצמר, גשם דק, Schafchenwolke, leiser Regen; mouton, pluie douce; fleecy cloud, gentle rain: יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירם עלי דשא וּכְרְבִיבִים עלי עשב (דבר' לב ג). וימנעו רְבִבִים ומלקוש לוא היה (ירמ' ג ג). היש בהבלי הגוים מגשמים ואם השמים יתנו רְבִבִים (שם יד כב). והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת יי' כִּרְבִיבִים עלי עשב אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם (מיכ' ה ו). תלמיה רוח נחת גדודה בִּרְבִיבִים תתמגגנה צמחה תברך (תהל' סה יא). ירד כמטר על גז כִּרְבִיבִים זרזיף ארץ (שם עב ו). — ובתו"מ: מה רביבים הללו יורדים על עשבים ומעדנים אותם ומפנקים אותם כך ד"ת וכו' (ספרי דבר' שו). ומה רביבים הללו יורדים על עשבים ומנקים אותם ומפשפשים אותם ומפטמים אותם, כך הוי מפטם בדברי תורה וכו' (שם שם). זו רוח דרומית שהיא מעלה רביבים ומגדלת עשבים (ר' יהודה, ב"ב כה). — *ובמשמ' כבש ממש2: כשעירים עלי דשא, כשאדם הולך ללמוד תורה בתחילה אינו יודע מה לעשות עד ששונה שני סדרים או שני ספרים ואחר כך נמשכת אחריו כרביבים, לכך נאמר וכרביבים עלי עשב (ספרי דבר' שו). כשעירים עלי דשא זו רוח מזרחית שמטהרת3 את העולם כשעיר, וכרביבים עלי עשב, זו רוח דרומית שהיא מרבבת את העולם כרביב4 (פסיק' זוטר', נה:). — ובסהמ"א: וכל העוסק בתורה לשמה מביא טובה לעולם כרביבים הללו שיורדים בנחת (רגמ"ה, ב"ב כה.; ערוך ערך ערף). שמיה נסתרים בעבים ותלמיה מורים ברביבים (ראב"ע, חי בן מקיץ, כהנא ב, 49). והעננים סוככים והגשמים נתכים רביבים ורסיסים וחזיזים וטלים מלקושים ושעירים ונוזלים (שם שם). השלג יורד ועמו רביבים ורסיסים וטפי מים (יהודה הדסי, אשכל הכפר סי' שעד). ומדמעות הטל בלחי השושן רביב והגן מרקמת השושנים שפה יהיה לפיו סביב (ר"י חריזי, תחכ' ה, 55). והרץ ברחוב המאמר רכבי זמירים והרעף רביבי דבריך לרוות במטריך ארץ המשרה ולהרביץ מרבץ התפארה (שם יא, 114). וכשמוע העם ניבו התקבצו כלם סביבו לקדוח להם שביבו ולהרעיף עליהם רביבו (שם יח, 178). וצופו ודבשו ויורו ומלקושו ונחלי רביבו וגחלי שביבו שכחתם ודרך אחרת לקחתם (שם כז, 238). אם בתורה אני לה עין מאירה, ואם בנביאים אחפש בה מחבואים, ואם בכתובים אני להם נטפי רביבים (שם שנויי נוסח', 504). ופעמים יראו בו (באויר) רביבים והרביבים הם מותר העב הניתך מים נוזלים ומפני זה מורים הרביבים על צחות האויר (ר"ש א"ת, אותות השמים, שער בענן ובמטר, כ"י פריז). העושה שלום בין שביבים ורביבים (כל בו סי' קמ). מראה הקשת הוא אדום מפני הניצוץ הנוטה ללובן שיעבור בעב וברביב הנוטים לשחרות (שער השמים לאבי הרלב"ג א ז). וסבת הוית הקשת הוא ניצוץ השמש המכה בעב הלח שהיה ממין הרביב הדק אחרי המטר ברוב הפעמים (בחיי עה"ת, נח, ענין הקשת). חומר הקשת הוא העב הרקיק שנשאר בו מעט רביב דק (רשב"ץ דורן, מגן אבות, חלק שוסינו ג). ובהיות האיד ההוא רב הכמות יתהוו ממנו מים גסים הנקראים רביבים ואם מעט הכמות יתהוו ממנו הרסיסים (ר"מ בן חביב, פרוש בחינ' עולם ו ב). בשמחה ובטוב לבב אקבלנה כטל רביבי רסיסי וזרזיפי (הוא, דרכי נעם, ג.). אשר חנן למין האנושי לשון למודים למלאת ענינים חמודים ביד השכל צמודים והיו לאחדים ללקוט רביביו ושביביו וללמוד ניביו ונתיביו (יעקב בן חיים, הקדמה למקראות גדולות, הוצ' גינצבורג, 36). ויהיה ממנו רביב דק קדם היותו טפות גדולות (יוסף ישראל פורלין, תולדות אדם ג לג, כ"י בריט' מוז'). הרחיב מטר ארץ ורביב לכל מטה דרים (טוביה כץ, מעשה טוביה, הקד', 27). — ואמר הפיטן: צבאות רביבים המרביבים מים צומחים כערבים על יבלי מים (ר"א קליר, אקשטה, תפלת גשם). לחדש הזה יהיה שעיר ורביב, ובו אושיע עמי מסביב, ואתם צוו את עם חביב, שמור את חדש האביב (קטע מפיוט מזמן הגאו', סעדיאנה שכטר, 143). ילדות טל לאב המון ניתן בקץ רביבי טל, רביבי טל להקיץ שובע ברכות טל (פינחס הכהן, תפלת טל, ידיעות מכון שוקן ה, קכט). טכס חול לרהבים טרוד אותם ברביבים, יען אלולי הוא עולם מחריבים (אמתי, אשימה, יוצ' שבת אחה"פ). אשרי עין ראתה קיר היכל החביב וכו', והכהן קורא בלקח יזל כרביב (רשב"ג, אשרי עין ראתה, מוס' יוה"כ, ספרד'). מה יקרו כרובים כבני אלהים חשובים אל כסאו קרובים ובאצבעותיו כתובים מולידים שביבים פעם ופעם רביבים (ראב"ע, פעם על שמאלם, איגר 59). חדש אשר רביבים בו מריקים חשרת מים למלאות ריקים (הנה זה, מוס' שבת שקלים). — ואמר המשורר: רביבי דמעך היו רסיסים והיו הבקעות כרכסים (רשב"ג, רביבי, שירי שלמה, דוקס, כה). יבשו עצמינו ומי יתן רביב חברה יהי נוזל להפריחנו (רמב"ע, בין ההדסים, ברודי, עו). נוזלים לחסד חרבו כי כל רביביו נמנעו מנוע (הוא, עיני סלעים, דוקס, 99; ברודי, קסד). בה יהלך תחת צללים על סביב גנה לבכית הָרְבִיב5 שחקת, תשמח ודמעת עב בפניה רסיס כזרק בדולח מענק זורקת (ר"י הלוי, ארץ כילדה, דיואן א, 82). תטיף רביב חן ותשכיב טל אהבים כמן, עת מרסיס ליל כנפיה מנערת (הוא, עין נדיבה, שם שם 137). אקוה לסתו כי הוא יכלם בקר רוח שלגים או רביבים (ראב"ע, למי אנוס, כהנא א, 21). תזיל (כנסת ישראל) כרביב דמעותיה על בניה הלכו גולה (ר"י נג'ארה, יה לי קרא, פזמונים, פרידלנדר). ושלח צרי גלעדי נזבדי ממחמד רְבִיב (ר"ש שבזי, סאלם יקול, שירי תימן, 213). — ואמר המליץ: הגשם הזה נראה לרוב בבוקר אחרי ערפל, הטפות שלו הנה קטנות מאוד והוא הנקרא רביבים (יאוועל, למודי הטבע, מז.).