*, רִבִּי, רְבִי1, ש"ז, — רַב ואדון, תאר לחכמים שבארץ־ישראל, שסמכו עליהם להורות הוראה ללא הגבלה2, ועי' א. רַב, ונוהג שם זה בצרוף לשמו הפרטי של החכם, רַבִּי פלוני, ובקצור ר' פלוני: דברי רבי אליעזר (ברכ' א א). רבי יהודה אומר, תם חייב ומועד פטור (ב"ק ד ט). אמר רבי יוסי בן קדמא וכו' (אבו' ו ט). רבי מאיר מטמא וחכמים מטהרין (נגע' ו ג). רבי חייא בשם רבי יוחנן (ירוש' ברכ' טו ב). מעשה ברבי3 אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון וכו' (הגדה של פסח). — וכתאר לעצמו, בלא השם הפרטי4: מי שיש לו תלמידים ותלמידי תלמידים5 קורין אותו רבי, נשתכחו6 אילו ואילו קורין אותו בשמו (תוספת' סוף עדי'). — וכלל: גדול מרב רבי, וגדול מרבי רבן, גדול מרבן שמו (ערוך ערך אביי). — וכתאר מיחד לר' יהודה הנשיא7: רבי אומר איזוהי דרך ישרה וכו' (אבו' ב א) אלו שבע מדות שמנו חכמים לצדיקים כולם נתקיימו ברבי ובניו (ר' שמעון בן מנסיא, שם ו ט). וכי רבי לא שנאה, ר' חייא מניין לו (רב אשי, עירוב' צב.). רבי מאיר ארוך בדורו הוה ורבי מגיע לכתפו, רבי ארוך בדורו הוה ורבי חייא מגיע לכתפו (נדה כד:). — ובסהמ"א: מעשה ברִבִּי נהוראי שהלך בשבת לאושא (קטע מדברי רסע"ג, סעדיאנה לשכטר, 31). אמר רחבא אמר ר' יהודה וכו' היה מספקא ליה אי משום ר' יהודה אי משום רב יהודה, והיה מדקדק על עצמו שלא יחלף השמועות והיה שונה רבי (ר"ח, סוכ' מה.). וכיצד היא הסמיכה לדורות, לא שיסמכו ידיהם על ראש הזקן אלא שקורין לו רבי ואומרים לו הרי את סמוך (רמב"ם, סנהדרין ד ב). — ואמר הפיטן: אחי הנני שלחוני, ענם רבי8, ישמעאל (אודך ה' כי אנפת, סליח' שחר' צו"כ, מחז' איטל' ב, קה.). ואחריו תפשו רבי9 עקיבא (שם שם קו.). על רבי9 ישמעאל בן אלישע כהן גדול נתנו עינימו (אלה אזכרה, קינ' ת"ב, ספרד; מוס' יוה"כ אשכנ'). — ואמר המשורר: ועל ספר אשר נגנז בתלאבות ובשאיה, ועל משנת רְבִי10 יודה11 ועל משנת רְבִי10 חייא (ר"ש הנגיד, הבמות, ברודי 8). בפיהם גדפו הלל ושמאי והכו על לחי רַבִּי12 עקיבא (הוא, הירהב הזמן, בן תהלים עג, ששון, נ). — ונוהגת המלה בלשון העם, בהחלשת הוראת המלה, כתאר לכל אדם מישראל, ואמר המליץ: רבי יהודי, פרנסתך מה טיבה ואיך אתה ניזון (ש"י אברמוביץ, מסעות בנימין השלישי ב, הפרדס ג, 6). — בְּרַבִּי, בריבי, בר', בן רבי13 פלוני, בן ר' יהודה הנשיא, וגם תאר בלי השם הפרטי לתלמידי רבי וכדו': ר' יוסי בר' יהודה אומר (תוספת' שבת יג ג). מעשה באבא חלפתא שהלך אצל רבן גמליאל בריבי לטבריא (שבת קטו.). והתניא, ברבי14 אומר וכו' (חול' יא:). תניא דבי רבי ישמעאל בר יוסי אומר משום אביו וכו', א"ר אילמלא דבריהן דברי תורה ודברי בריבי (ר' יוסי)15 קבלה, אנן דברי בריבי שומעין, וכל שכן שדבריהן דברי קבלה ודברי בריבי דברי תורה (שם קלז.). — ובסהמ"א: אברהם הקטן ביריבי עמרם נוחו עדן (קטע מתשובות הגאונ', סעדיאנה של שכטר, 65). שלמה ראש ישיבת גאון יעקב בריבי (בסוף מכתב שלמה אחי אביתר, שם, 113). — °ורַבִּי במשמ' מלמד תינוקות: ושכרה לו אמו רבי ושמו אלחנן (תולדות ישו, 5). — °ובמשמ' רב של החסידים, ומ"ר רַבִּיִּים: אין לך אדם בעולם שיהא חפשי מכל דאגה וכו' כמו הרבי (ספר ויכוח נגד החסידות, שלום על ישראל, ב, 47). מאמינים על הרביים שלהם כל הדברים שהטבע והחוש והנסיון מכחישים אותם (שם שם). הרביים שלכם שחיים חיי רוחה בלי שום דאגה (שם שם, 50).
1 [במלה זו בשמושיה השונים טֻשטש המבטא, בפרט מפני הסמיכות לשם שאחריה, ואל כן בא רבי בתו"מ ובסהמ"א בשנויי הכתיב והמבטא (עי' גם בהערות לקמן). אמנם בברית החדשה באה המלה תמיד במבטא רַבִּי, ῥαββ(ε)ι, בלבד. אך במשנ' מנק' מהגני' בביה"מ שכטר: רְבִּי, ובכ"י שונים באים כל הנקודים המובאים למעלה (בפרקי אבות כ"י ביה"מ כזנתנסי ברומא: רְבִי). הספרדים ויהודי המזרח ותימן מבטאים רִבִּי, והמסורת האשכנזית רַבִּי, ובמבטא מטֻשטש רֶבִּי. וכתב רשב"צ דוראן: ודע כי הקריאה הקדומה היא רבי הריש בחירק כי הוא שם התואר והיוד אינה לכנוי אלא ליחס כיוד אכזרי, ואלו היה רבי הריש בפתח היה משמעו הרב שלי כי היוד הוא לכנוי והיה פגם במעלתו וכו' מגן אבות ב א. ור' אליהו בחור כתב בהתשבי, ערך רַב וז"ל: ותמהתי על מה שנמצא בהרבה סדורי תפלות רבי הריש בשוא ולא יתכן בנקוד כלל כי הבית דגושה ואין דגוש אחרי שוא נע וכו' אך קשה לי שאנחנו האשכנזים קוראים הברת הרי"ש בקמץ חטוף ונאמר רֳבי על משקל חלי עזי ולעולם לא מצאתיה כן, לכן אני אומר שדינה להיות בחירק רִבִּי כי שרשו רבב, והראיה כי הפיטנים כאשר חתמו את שמם כתבו אחר הריש יוד כגון אלעזר בריבי קלירי וכו', ע"כ. ומן החדשים דנו בשאלה זו, אם יש לקרוא רַבִּי מן רַבֵּי המלך או רִבִּי בפלס פּת פִּתִּי בה"ע תקפ"ט, 131, רש"ז הענא, סדור שערי תפלה, מט המנקד רֻבִּי, ברלינר, דה"י ליהודי רומא, 112, הערה המעיד שיהודי רומא קוראים עד היום ריבי, הרכבי שירי ר"ש הנגיד, 172, הערה, ברודי, שירי ר"ש הנגיד, 8,הערה. ועי' גם בֶּר, סדור עבודת ישראל, עמ' 53, ועי' בהערה הבאה.]
2 [מלה זו, שעקרה צורה בכינוי לגוף ראשון מן רַב, הפכה לתאר כבוד, שהוסיפוה לשם הרב גם כשדברו עליו, כדגמת יצירת מלים כגון monsignore, monsieur, madame וכדו', שגם בהן הפך כנוי המדבר לחלק השם, ועי' גם רַבָּן, הערות (שלא כדעת רשב"ץ שהובאה בהערה שלפני זו).
ובכמה מקומות עדין נכר מעבר זה, כגון במקרים שהפונים הם רבים ולא יחיד, וכל אחד כאלו מדבר בשמו בלבד: אמרו לו (להלל), רבי, שכח ולא הביא סכין מע"ש מהו (פסח' סו.). יצאו בני עירו (של ר' אלעזר בר' שמעון) לקראתו והיו אומרים לו שלום עליך רבי רבי מורי מורי, אמר להם (האדם שהלך אחריו) למי אתם קורין רבי רבי וכו' (תענ' כ:). ומ"ט קרו לך רבי (עז י"ז:).
וכתב רשב"צ דוראן (מגן אבות ב א): ומה שנהגו בדורות הללו לקרוא לכל אדם רבי, נפל זה המנהג מהמקומות שיש בהם קראין, כדי שלא יטעו לאמר זה האיש הוא מהקראין כי הם אינם נוהגין בשם זה וקורין למי שאינו מהן רבן, ע"כ. עך למעשה מצוי השמוש בתאר זה גם אצל הקראים המאוחרים.]
3 בסדור תימני עם נקוד עליון, כ"י בריט' מוז: בְּרִבִּי [וכן בספרים הספרדים והתימנים.]
4 [וכן נחם שמואל אל ר' יהודה הנשיא על שלא הספיק לסמכו: לדידי חזי לי סיפרא דאדם הראשון וכתבי ביה, שמואל ירחינאה חכים יתקרי ורבי לא יתקרי (ב"מ פה:-פו.).]
5 [כך נוסח הערוך ערך אביי; בדפוס' ובצוק"מ הנוסח לקוי.]
6 [כך נוסח הערוך (שם) ובדפוס': נשתכחו ויש שתקנו נסמכו וכדו', ואין צרך בזה.]
7 [השוה א. רַב, רַב ככנוי לאבא אריכא.]
8 [מנק' רִבִּי,] ובמחזור רומני: רְבִּי.
9 [ספרד' רִבִּי, אשכנ' רַבִּי.]
10 [הרכבי בהוצאתו (עמ' כו) ובעקבותיו ברודי העירו, שהמשקל מחייב כאן את הנקוד רְבִי או רֳבִי כדעת ר"א בחור, עי' הערה בראש הערך.]
11 [בכ"י ובהוצ' הרכבי (שם) יהודה, ונוסח זה הוא בנגוד למשקל, והציע הרכבי להשמיט את השוא של יְהודה ולקרא רְבי־יהוּדָה; וברודי מגיה: יוּדָה.]
12 [כך מנק' בהוצ' ששון עפ"י כ"י, וכן מחיב המשקל, והרכבי בהערה בהוצאתו מתקן רִבּי.]
13 [אולי בעקר בארמ': בר רבי.]
14 [רש"י: לא ידעינן מנו אלא אחד גדול בדורו היה ועל שם כך נקרא ברבי וכו'.]
15 [רש"י: שהיה גדול בדורו, דקיימא לן ר' יוסי נמוקו עמו.]