רִגּוּן

°, ש"ז, — שה"פ מן רָגַן, מעשה הנִרְגָּן, תרעֹמת: ונרגן מפריד אלוף, וע"י ריגונו ותרעומתו מפריד ממנו אלופו של עולם (רש"י, משלי יו כז).1



1 [בקטע כ"י מן הגני' מתלמיד חוי הבלכי (JQR 1901, עמ' 367) נדפס: במתג ורסן לבלום ולשם פה, פה היושבת בתוך האיפה, ככר עופרת להשליך אל פיה ואל שפה, אשר למה למות יקרא בדופי רגופה, ע"כ. אך כנראה טעות המעתיק היא במקום חנופה, עפ"י לשון הכתוב: בפה חנף (משלי יא ט), יצאה חֲנֻפָּה לכל הארץ (ירמיה כג יה).]

הערה זו כנראה שייכת לערך רגוף שלא קיים במילון.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים