רִגּוּשׁ
*, ש"ז, — שה"פ מן רגש, שָׁאוֹן, פעילות נרגשת כל רגושן1 של רשעים ויגיען לריק (ר' אייבו, מדר' תהל' ב, בובר, יג.). — ואמר הפיטן: וכראותו הריגתו צעק ברגושיו, אבי אבי רכב ישראל ופרשיו (אודך ה' כי אכפת בי, סליח' שחר' צו"כ, מחז' איטל' ב, קו.).
1 [בילקוט מכירי לתהל' ב ד מובא: רגושים.]