רֹגֶז

ש"ז, רָגְזֶךָ, — פחד, חרדה ורעדה1, Schrecken; effroi; fright: והיה ביום הניח יי' לך מעצבך וּמִרָגְזֶךָ ומן העבדה הקשה אשר עבד בך (ישע' יד ג). בְּרֹגֶז2 רחם תזכור (חבק' ג ב). שם רשעים חדלו רֹגֶז3 ושם ינוחו יגיעי כח (איוב ג יז). כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רֹגֶז (שם שם כה-כו). אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רֹגֶז (שם יד א). אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו שמעו שמוע בְּרֹגֶז קלו4 והגה מפיו יצא (שם לז א-ב). ברעש וְרֹגֶז יגמא ארץ5 ולא יאמין כי קול שופר (שם לט כד). — ואמר בן סירא: כי רחמים ואף עמו ועל רשעים ינוח רגזו (ב"ס גני' ה ו). — ובמדרש: ויבא רגז, בא עלי רגזו של יוסף (מד"ר בראש' פד). — ובסהמ"א גם במשמ' כעס וחרון אף6, Zorn; colére; anger: ואף מ"ר רְגָזִים: י"ב פשוטות וכו' יסודן שמיעה ראיה וכו' הלוך רוגז שחוק (דונש בן תמים, פי' יצירה ה). מי שכעסו חזק ורוגזו אמיץ איננו רחוק מן המשוגעים הנכפים (תקון מדה"נ ד א). — ואמר המשורר: אמור לנדוד וירף מקרבו ואל ישלט עלי נפשי רגזיו (ר"י הלוי, נאום אסף, דיואן א, 23). ואל תאמן ממלא פיו שחוק לך ואת בטנו ממלאה רגזים (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 20). על החריזי אשפך רגזי (משלם בן שלמה דאפיאירה, אנשי מינות, ידיעות מכון שוקן ד, לג).



1 [כך בלבד הוראת המלה במקרא, ולא כעס, ועי' בהערות שאחר זו.]

2 [הכונה: בעת פחד ורעדה, וכן בצדק ראב"ע: בעת הרוגז שאנו בפחד.]

3 [הכונה: שם הרועשים, המפחדים ורועדים חדלו מפחד. והשוה ראב"ע: רשעים הם המתנועעים (כלו' הרועשים וחרדים) חדלו מרגזם.]

4 [כלו': שמעו קולו ורגזו בפחד, כהמשך אל: אף לזאת יחרד לבי.]

5 [כלו' בעת רעדה ופחד, כלשון ההמשך: ולא יאמין (=ולא יימין או ישמאיל בפחד) כי קול שופר.]

6 [ע"פ הארמ'.]

חיפוש במילון: