רגז
1, ממנו °הַרְגָזָה2, °הִתְרַגְּזוּת, רָגַז, רַגָּז, רֹגֶז, רָגְזָה, *רַגְזָן, *רַגְזָנוּת, °רְגִיזָה3.
1 [גם בארמ' ובסור' במשמ' כעס וחרון אף, וכן בא בערב' רֻגז رجز במשמ' זו, בעוד שמשמ' השרש במקרא היא כלשון פחד ורעד ורתיעה מן המקום, ומעין זה השמוש בכתובות הכנעניות, ועי' בהערות שאחר זו. וקרוב לשרש זה רגש, עי' שם.]
2 [דגמה למלה זו מזכיר י. אבינרי, היכל רש"י, קה: הוא עצמו גרם לו הרגזתו שהביאם בעולם (רש"י, סכה נב:).]
3 [קשה לראות דרך לגזירת המלה אַרְגָּז משרש זה (עי' הערת המחבר, ערך ארגז), ואפשר שהיא שאולה מלשון אחרת.]