פ"ע, רָגְזָה, רָגְזוּ, רְגָזָה, רִגְזוּ, אֶרְגָז, תִּרְגְּזִי, יִרְגַּז, תִּרְגַּז, תִּרְגְּזוּ, תִּרְגַּזְנָה, יִרְגְּזוּ, יִרְגָּזוּ, יִרְגָּזוּן, —  א) חרד, רעד ופחד, ritten, bangen; trembler, craindre; to tremble, to be afraid:  וישלח (יוסף) את אחיו וילכו ויאמר אליהם אל תִּרְגְּזוּ1 בדרך בראש' מה כד.  שמעו עמים יִרְגָּזוּן חיל אחז ישבי פלשת שמות יה יד.  היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים תחת כל השמים אשר ישמעון שמעך וְרָגְזוּ וחלו מפניך דבר' ב כה.  ותהי חרדה במחנה בשדה ובכל העם המצב ומהשחית חרדו גם המה וַתִּרְגַּז הארץ ותהי לחרדת אלהים ש"א יד ה.  ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא יִרְגַּז עוד ש"ב ז י; וכעין זה דהי"א יז ט.  וַיִּרְגַּז2 המלך ויעל על עלית השער ויבך שם יט א.  ותגעש ותרעש הארץ מוסדות השמים יִרְגָּזוּ ויתגעשו כי חרה לו שם כב ח; מעין זה תהל' יח ח.  על כן חרה אף יי' בעמו ויט ידו עליו ויכהו וַיִּרְגְּזוּ ההרים ישע' ה כה. שאול מתחת רַגְזָה לך לקראת בואך שם יד ט.  חרדו שאננות רְגָזָה בטחות שם לב יא.  להודיע שמך לצריך מפניך גוים יְרְגָּזוּ שם סד א.  והיתה לי לשם ששון לתהלה ולתפארת לכל גויי הארץ אשר ישמעו את הטובה אשר אנכי עשה אותם ופחדו וְרָגְזוּ3 על כל הטובה ועל כל השלום אשר אנכי עשה לה ירמ' לג ט.  יען אשר לא זכרתי את ימי נעוריך וַתִּרְגְּזִי4 לי בכל אלה וגם אני הא דרכך בראש נתתי יחזק' יו מג.  תקעו שופר בציון והריעו בהר קדשי יִרְגְּזוּ כל ישבי הארץ כי בא יום יי' כי קרוב יואל ב א.  העל זאת לא תִרְגַּז הארץ ואבל כל יושב בה עמו' ח ח.  ילחכו עפר כנחש כזחלי ארץ יִרְגְּזוּ ממסגרתיהם אל יי' אלהינו יפחדו ויראו ממך מיכ' ז יז.  שמעתי וַתִּרְגַּז  בטני לקול צללו שפתי יבוא רקב בעצמי ותחתי אֶרְגָּז חבק' ד יו.  רִגְזוּ ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה תהל' ד ה.  קול רעמך בגלגל האירו ברקים תבל רָגְזָה ותרעש הארץ שם עז יט.  יי' מלך יִרְגְּזוּ עמים ישב כרובים תנוט הארץ שם צט א. איש חכם נשפט את איש אויל וְרָגַז ושחק ואין נחת5 משלי כט ט.  תחת שלוש רָגְזָה ארץ ותחת ארבע לא תוכל שאת שם ל כא. —  ובמשמ' קפץ וחרד לעשות דבר:  כי כהר פרצים יקום יי' כעמק בגבעון יִרְגָּז לעשות מעשהו זר מעשהו ישע' כח כא.

—  ב) *ובמשמ' כָּעַס, zürnen; être fâché; to be angry:  רגזו עליו השרים (על ירמיה) והכוהו ונתנוהו בבית האסורים פסיק' רב', ויהי בעת שסרחה, קל.. —  ובסהמ"א:  ורגז יאחזני ואיך לא ארגז והנה העולם כארגז ומנעול ברזל עליו כה וכה ואני יושב בתוכו ראב"ע, ערוגת החכמה ופרדס המזמה, כהנא ב, 57.  וכשבא אל היבשה וראה את עצמו ערום ויחף הכיר שהשם רגז עליו וכי בא יום אידו מעשה ירושלמי, זלוטניק, 48.  כמו שאמר למעלה תרגז הארץ ורגוז הארץ הוא הרעש רד"ק, עמוס ט ה. —  ואמר הפיטן:  וירא רבבה וירגז ורץ לרצצם ינאי, וירא אהובים, קרוב' במד' זולאי, ריג.  פותר אשר עץ קללה, צבי ברכה ניכללה, קם שוכרו למולו ביללה, רוגז על אודות העלילה הוא, אותות בדים, שם שם רטו. —  ובינ' פעוּ' °רָגוּז, ואמר הפיטן:  קדור בכלימות, רגוז באימות אדם איך ינקה, לשחרית צום כפור, מחז' איטל' ב, קיב..

—  הִפע', הִרְגִּיז, הִרְגַּזְתַּנִי, מַרְגִּיז, מַרְגִּיזֵי, אַרְגִּיז, — הִרְגִּיז את פלוני, לפלוני, החריד והרעיד אותו, aufschrecken; alamer; to alarm:  ויאמר שמואל אל שאול למה הִרְגַּזְתַּנִי להעלות אותי ש"א כח יה.  גאלם חזק יי' צבאות שמו ריב יריב את ריבם למען הרגיע את הארץ וְהִרְגִּיז לישבי בבל ירמ' נ לד. —  ובהשאלה, הִרְגִּיז ארץ והרים:  על כן שמים אַרְגִּיז ותרעש הארץ ממקומה בעברת יי' צבאות וביום חרון אפו ישע' יג יג.  הַמַּרְגִּיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון איוב ט ו. —  ומַרְגִּיזֵי אֵל, מלאכים מחרידים שהאלהים שולח אותם להרגיז ולהחריד את האדם:  ישליו אהלים לשדדים ובטחות לְמַרְגִּיזֵי אל לאשר הביא אלוה בידו2 שם יב ו. —  ובתו"מ במשמ' הכעיס, erzürnen; fâcher; to make engry:  לעולם ירגיז3 אדם יצר טוב על יצר הרע ר"ש בן לקיש, ברכ' ה..  (השטן) יורד ומתעה ועולה ומרגיז ונוטל רשות ונוטל נשמה ב"ב טו..  למה הרגזתני וכו' א"ל לא היה לך להרגיז בוראך אלא עשיתני עבודה זרה וכו' מד"ר ויקר' כו. —  ובסהמ"א:  שהחכם צריך לו שיהיה נוח בדיבורו ושלא יעשה בתוך דבריו תנועות משתנות ומרגיזות באיבריו ובידיו ר' זרחיה מברצלונה, באור משלי, השחר שנה ב, 306.  כי איככה אוכל וראיתי באבדן חמודותי בין אנשים מרגיזים2 יריעותי שלמה בונפיד, הפולמוס בנכבדי סאראגוסה, קבץ על יד י"ד, כג. —  ואמר הפיטן:  ויצר לבו רע מנעוריו וכו' מרגיז כל אבריו משלם בר קלונימוס, מי יתנה תוקף, סלוק יוה"כ.  זעום מרגיזי אל, זרע אדום וישמעאל אזון אנקתנו, ידיעות מכון שוקן ה, קעד. —  ואמר המשורר:  וזנה אחרי לבו ועיניו כמרגיזים ופנה אל רהבים ר"ש הנגיד, שמואל קדמה, בן תהלים צא, ששון, סג.

—  הִתפ', הִתְרַגֶּזְךָ, הִתְרַגֵּז, —  חרד ופחד3:  ושבתך וצאתך ובאך ידעתי ואת הִתְרַגֶּזְךָ אלי יען הִתְרַגֶּזְךָ אלי ושאננך עלה באזני ושמתי חחי באפך ומתגי בשפתיך מ"ב יט כז-כח; ישע' לז כח-כט. —  ובתו"מ במשמ' כעס, התכעס:  כיון ששמעו האומות שאבד פרעה וחילו בים ומלכות המצריים בטלה ונעשה שפטים בעבודה זרה שלהן התחילו מרגזין4, כיון ששמעו האומות שהקב"ה מגביה קרנן של ישראל ומכניסן לארץ התחילו מתרגזין מכי' בשלח מסכ' דשירתא ט.  אמר דוד לפני הקב"ה עד אימתי הם מתרגזים עלי ואומרים לא פסול משפחה הוא ולא מרות המואביה הוא רבי אבא בר כהנא, מד"ר רות בסוף. —  ובסהמ"א:  מיד נתרגז על מלאך המות בארבע מדות רעות, באף וחמה ובחרון אף וקצף גדול ספר המעשיות, גסטר, 98.  וירד רירו על זקנו ויתאנף ויתרגז יעקב בן אלעזר, ספר המשלים ו', ידיעות מכון שוקן ה, רכט.

—  נִפע', °נִרְגַּז, —  כעס2:  בארבע מדות שנרגז על מלאך המות בהן מלמעלה הוא יבוא עליך ספר המעשיות, גסטר, 98.