רַגְלִי

1 תוש"ז, מ"ר רַגְלִים, — גבר, Mann; homme; man: ויסעו בני ישראל רעמסס סכתה כשש מאות אלף רַגְלִי הגברים לבד מטף (שמות יב לז). ויאמר משה שש מאות אלף רַגְלִי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם (במד' יא כא). ויתיצבו פנות כל העם כל שבטי ישראל בקהל עם האלהים ארבע מאות אלף איש רַגְלִי שלף חרב (שפט' כ ב). ויפל מישראל שלשים אלף רַגְלִי (ש"א ד י). וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים מאתים אלף רַגְלִי (ש"א יה ד). וילכד דוד ממנו אלף ושבע מאות פרשים ועשרים אלף איש רַגְלִי (ש"ב ח ד). וישלחו בני עמון וישכרו את ארם בית רחוב ואת ארם צובא עשרים אלף רַגְלִי ואת מלך מעכה אלף איש ואיש טוב שנים עשר אלף איש (שם י ז). ויכו בני ישראל את ארם מאה אלף רַגְלִי ביום אחד (מ"א כ כט). כי לא השאיר ליהואחז עם כי אם חמשים פרשים ועשרה רכב ועשרת אלפים רַגְלִי (מ"ב יג ז). ויך דויד את הדדעזר וכו' וילכד דוד ממנו אלף רכב ושבעת אלפים פרשים ועשירם אלף איש רַגְלִי (דה"יא יח ד). ויהרג דויד מארם שבעת אלפים רכב וארבעים אלף איש רַגְלִי (שם יט יח). — מ"ר רַגְלִים: כי את רַגְלִים רצתה וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים (ירמ' יב ה). — ובסהמ"א: וישלח דמתריאוס את ניקנור שר צבאו ועמו חיל כבד מאד ופילים יודעי מלחמה ג' מאות ורגליים לוחמים לאין מספר (יוסיפון פרק ג כד, מד:). איך שתקת בהפסד גדול כזה ואחר צאתך מהפירמה מדוע לא צווחת ואספת עליהם אסיפת רגליים לרדוף אחריהם להציל או להכיר את האנשים ההמה (שו"ת מהרי"ט חו"מ ח"ג שאלה פח, צח:). ואנשים מבני ישראל ראו בצערי בחמלתם עלי הלכו עמי לבקש רגליים (שם שם). — ואמר המשורר: ודיג שב אלי חרמו וכל ציד למכמרתו ורגלי יהלך רגל והרוכב למרכבתו (יעקב בן אלעזר, ספר המשלים ז, ידיעות מכון שוקן ה, רמד). — °ובמשחק השחמט, האבן הנמוכה ביותר בדרגה, חַיָּל, Bauer; pion; pawn: וכל אחד מאלו השרים (במשחק השחמט) נקראים בשם המלך או המלכה ויש איש אחד רגלי עומד לפניהם נקרא רגלי (ראב"ע, מעדני מלך, יב.). — ואמר המשורר: והרגלים יבאן בתחלה למלחמה לנכח המסלה, והרגלי יהי הולך לנגדו ואת איבו יהי נוטה ללכדו (הוא, משורר שיר, כהנא א, 157-156). — °וכתה"פ, רַגְלִי, כמו בָּרֶגֶל2: כחצות לילה רגלי באת אלי (מנחם, אגרת אל חסדאי, תשו' תלמידי מנחם, XXXII). ואותן שיושבין על מדין לשון דיינים וכו' וכן תרגם יונתן דהוו מתחברין למיתב על דינא, ואותן שהולכים רגלי על דרך (רש"י, שפט' ה י).



1 [כן בארמ' ובסור' רגלאה, רגליא, ובערב' בא רַגֻל, מ"ר רִגַאל رجل رجال במשמ' גבר, איש בכלל, ואף במקרא אין להוכיח שהוראת המלה מראש להולך ברגל דוקא, ורק משום שראו את המשמ' של רגל כאבר בגוף בראשונה, דנו את המלים רגלי בעבר', רגל בערב', על פיה. ואולם כמבאר בהערה לשרש רגל, עקר משמעותו היא קשר את רגלי הבהמה, ואפשר שכונתן הראשונה של המלים רגלי, וגם של רגל, רגאל בערב' בערב' היא לרועי הצאן הרוגלים וקושרים את הבהמה, ובפי שבטי הרועים הפכו מלים אלו להורות על כל גבר בכלל. ואמנם אף מכאן, ממשמעות רועי הצאן, היתה יכולה להתפתח ההוראה של איש פשוט, ההולך ברגל, בנגוד לקצין רוכב הסוס.]

2 [שמוש זה מֻטעה הוא, כדעת רבים, כי במקורות רגלי הוא ש"ע בלבד, ואף בדברי רש"י אולי אינו אלא טעות המעתיק (למשל במק': שהולכין אל דרך, רַגְלִים), ואף בת"י שרש"י מסתמך עליו אין המלה, אלא רק: דהוו אזלין באורחתהון.]

חיפוש במילון: