פ"ע, — רגל על לשונו1, הלך רכיל והלשון, verleumden; diffamer; to slander, defame: לא רָגַל על לשנו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרבו (תהל' יה ג). — ואמר בן סירא: אל תקרא בעל שתים ובלשונך אל תרגל2 רע (ב"ס גני' ה יד).

— פִע', רַגֵּל, רַגְּלָה, רַגְּלוּ, יְרַגֵּל, יְרַגְּלוּ, — א) רִגֵּל את הארץ, תר אותה לראות את ערותה3, auskundschaften; explorer; to explor: וישלח משה לְרַגֵּל את יעזר וילכדו בנתיה (במדבר כא לב). ויבאו עד נחל אשכל וַיְרַגְּלוּ אתה (דבר' א כד). כי החביאה את המלאכים אשר שלח יהושע לְרַגֵּל את הארץ יהוש' ו כה. עלו וְרַגְּלוּ את הארץ (שם יד ז). וישלחו בני דן וכו' אנשים בני חיל מצרעה ומאשתאל לְרַגֵּל את הארץ ולחקרה (שפט' יח ב). ויענו חמשת האנשים ההלכים לְרַגֵּל את הארץ ליש ויאמרו וכו' (שם שם יד). הלא בעבור לחקר ולהפך וּלְרַגֵּל הארץ באו עבדיו אליך (דהי"א יט ג). — ב) רִגֵּל ראובן בשמעון אל לוי, הוציא ראובן דבה על שמעון לפני לוי, הלשין על שמעון באזני לוי: עבדי רמני וכו' וַיְרַגֵּל בעבדך אל אדני המלך4 (ש"ב יט כז-כח). ועי' מְרַגֵּל. — ואמר בן סירא: אורב הרוכל בדוב לבית לצים וכמרגל יראה ערוה (ב"ס גני' יא מ)5. — ובתו"מ: משם היה מאלל ומרגל אוכל של כל השנה כולה (תנחו' אחרי ד). ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי תרתי ריגלתי6 ברוח הקודש לברך אפרים (פסיק' רב', ביום השמיני, יב.). — ובסהמ"א: שכל משלחי מדנים ומספרי לשון הרע הולכים בבתי רעיהם לרגל מה יראו רע או מה ישמעו רק לספר בשוק (רש"י, ויקר' יט טז). וירגל בעבדך, רגל בתרמה לאמר עלי רעה (שם שם). ויחפרוהו, מרגלים אחריו, ממטמונים, יתר שמרגלים אחר מטמוני אוצרות (הוא, איו' ג כ). המרגל בחבירו עובר בלא תעשה, שנאמר לא תלך רכיל בעמיך (רמב"ם, דעות ז א). — ואמר המשורר: רוח לאט רגלה בין הערגות ומלב ההדס גלתה אהבה מסתרת (ר"י הלוי, עין נדיבה, שעה"ש 89). — ג) °הלך ברגל, ואמר הפיטן: ריגל בקרבם (בקרב הפרוכות) מנגב לצפון ובהגיעו שב עד חצי הבית (יוסי בן יוסי, אזכיר גבורות, עבודת יוה"כ, קובץ מע"י גאו' ב, 8). — ובמשמ' הוליך את זולתו ברגל, הוביל, הדריך, ואמר הפיטן: זרעו ריגל באהלי תורה (ר"א קליר, אמץ אדירי, מוס' א ר"ה). רגלו בם (בבתים) מלאות עברים7 בתוכם נולדים ושם ברים עד יגדלו בכח כגבורים (הוא, אצילי עם, קרוב' שבת פרה). וינחם לבטח וים כסה פורכם, רגלם המדברה וארבעים ספר צרכם (שלמה הבבלי, אחשבה לדעת, זולת שבת בראשית). — °ובמשמ' הִרְגִּיל, עשה את פלוני רגיל, ואמר הפיטן: כמזרחי לפניו מעבירים אלים וכבשים ופרים לרגלו עבודת כפורים (נחמיה בן שלמה הנשיא, אנאים גבורות, עבודת יוה"כ, ידיעות מכון שוקן ד, רכט).

— נִפע', בינ', *נִרְגָּל, — שהרגיל עצמו להיות במָקום: שלשה שנאתי וארבעה לא אהבתי, שר הנרגל בבית המשתאות8 וכו' (בשם ב"ס, נדה טז:).

— הִפע', *הִרְגִּיל, — א) הִרְגִּיל אדם אצל אדם, אל דבר או בדבר, עשה שיהיה רָגִיל אליו או בו9, gewohnen; accoutumer; accustom: לא יחלק החנוני קליות ואגוזים לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבוא אצלו (ב"מ ד יב). שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה (ר"ע, אבו' ג יב). אבל עדין אי אתה יודע מי היו אותם המרגילים את ישראל לדבר עבירה (ספרי במד' פו). ואין עושין בתוכן (בערי המקלט) כלי זכוכית בשביל להרגיל10 את הרגל לשם (ירוש' מכות ב ז). ותן חלקי בתורתך ותרגילני ליד מצוה ואל תרגילני לידי עבירה ואל תביאני לידי חטא וכו' (ברכת השוכב לישון, ברכ' ס:). שתרגילני בתורתך ודבקני במצותיך ואל תביאני לא לידי חטא וכו' (ברכת הקם משנתו, שם שם). לא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ שמא ירגילנו אצלו (ר' שמעון בן אלעזר, שבת יג.). וכי מרגילו אצלו מאי הוי (שם שם). רבים היו פצעי רוכל המרגילים לדבר ערוה11 כניצוץ מבעיר גחלת (בשם ב"ס, סנה' ק:). אם הרגלת לשונך לדבר באחיך שאינו בן אומתך סוף בבן אומתך תתן דופי (ר' יוחנן, מד"ר דבר' ו). אם הרגלת לשונך לדבר באחיך שמאביך ולא מאמך סופך בבן אמך תתן דופי (ריב"ל, שם שם). ומשהיו אוכלין ושותין היא אומרת לו בוא וראה מי נאה ממי עד שהיתה מרגלת אותו לתאוה והיה שוכב עמה (לקוטים ממדרש דברים זוטא, בית תלמוד ד, 273; דברים רבה, ליברמן, 15). לפי שהיו ישראל להוטין אחרי המתיקה שהיא מרגלת את הלשון לתורה12 (ר' חנינא, פסיק' ר"כ, דברי ירמיהו, בובר, קיד.). — ובמשמ' פִּתָּה וכדו': זהו מרגילה וזו היא מרגילתו13 (יבמ' פה:). — ובסהמ"א: מתקנו (את השור) בחרישה ביום ומאחר שהרגילו בכך יודע בו (רש"י, ישע' א ג). נעשה לו אפוטרופוס להרגיל לו נשים לניאוף (הוא, שבוע' מז: ד"ה לעוקב). שהגרסנים לפי מרוצתם שגורים14 להרגיל בגירסתן המלך המשפט וגם המלך הקדוש (סדור רש"י קמ). אין נוטעין אותו ואין זורעין אותו, שלא להרגיל רגל אדם לשם (רמב"ם, טומאת מת ח ד). ואולי אמר שלמה כן על שם חכם המרגיל תלמידיו ללמוד תורה (ר"י נחמיאש, משלי ד ג). — ואמר הפיטן: טהר צוף שליש ישרים הרגיל לפלשי (ר"א קליר, ארץ מטה, קרוב א שבוע'). — ב) ובמשמ' היה רגיל: באתה אחותו מבית מדון ונפלה עליו והיתה מחבקתו ומנשקתו, אמרה לו איני מרגלת לבא אליך אלא פחדתי דהוי אחי באננקי ופלטת ממנה (מד"ר שמות ה). — ובסהמ"א: ולפי שגלוי שכינתו שם יזהר שלא ירגיל לבא (רש"י, ויקר' טז ב). בשביל שמואל נגלה ושנה והרגיל להגלות (הוא, ש"א ג כא). ותפשתי שם אלהי, להרגיל להשבע בו לשקר (הוא, משלי ל ט). הנח להם, בדבר שהרגילו בו ולא יחזרו בהם (רש"י, ביצ' ל., ד"ה הנח). חייבין מפני תיקון העולם שלא ירגילו בכך (הוא, גיט' נג., ד"ה מפני). שלא ירגיל היחיד לחלוק על המרובין (הוא, ב"מ נ"ט:, ד"ה שלא ירבו). שהרגילו הדיוטות לכתוב שלא כתקנת חכמים (הוא, שם קד., ד"ה דורש). יהבינן ליה מיטה שנייה ומושיבה ברחוק ארבע אמות ממקום אכילתו וע"כ ירגיל לעמוד וללכת במשכב (הוא, שם קיג:, ד"ה ולא מסגי). שזה העמיד תחלה והרגיל להשתכר בכך וזה בא לירד אצלו לאומנותו (הוא, ב"ב כא:, ד"ה שיוסקי). אשריו ששומע חרפתו ושותק ומרגיל בכך15 (הוא, סנה' ז., ד"ה טוביה). מוכיחין אותו וכו' שלא ירגיל ואם לא שמע מלקין אותו (הוא, שם עא,. ד"ה מתרין). שירגילו אוכלי תרומה ליטול ידיהם הונהגה בחולין (הוא, חול' קו., ד"ה נטילת). משום דכהן הוא ורגיל בתרומות, לפיכך החמיר על עצמו להרגיל אף בחולין כן (הוא, שם קו:, ד"ה משום). ועוד שהדברים שהרגיל אדם נעשה אצלו טבע שני, ודבר זה הרגלנו עליו מעת היותנו בחיים (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ד, הלב). — ואמר המשורר: ואל תרגיל שתות מים לאין סוף (ר"י חריזי, רפואות הגויה). והרגיל בם (במדות טובות) עדי שובם כטבע (בתי הנפש והלחשים א, ידיעות מכון שוקן ה, יב). — °ובמשמ' זו גם הִרְגִּיל נַפְשׁוֹ: כי הרוצה להתעסק בחכמה ולעמוד על אמיתתה צריך תחלה להרגיל נפשו במעלות הטובות היציריות (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה 10). — והרגיל את ההספד, עורר אותו: אין מניחין את המטה ברחוב (במועד) שלא להרגיל את ההספד16 (מו"ק ג ח). — ובסהמ"א: וכשבקש (יוסף) להרגיל דבר ערוה17 ראה דיוקנו של אביו וחזר לאחוריו וכבש את יצרו (פדר"א לט). עכשו הוא אלהי השמים ואלהי הארץ שהרגלתיו בפי הבריות (רש"י, בראש' כד ז). לפי שהרגילה אותה ארורה את הצדיק בפי כלם לדבר בו ולגנותו וכו' (הוא, שם מ א). ורבותינו ז"ל הרגילו מדבריהם זה הלשון18 בשרש נאה (רד"ק, שרשים אוה). — °והִרְגִּיל דברי אהבה, הִרְגִּיל קטטה וכדו', ערך דברי אהבה וקטהה וכדו': כשהולכי דרכים נפגשים שלא ראו זה את זה מימיהם הם מרגילים בעת פרידתם דברי אהבה ושלום (חזקוני עה"ת, בראש' לב ל). התחיל להקניט את אשתו והרגיל עמה קטטה (לבוש, אה"ע יב ד). — ג) הִרְגִּיל אמת המים19, הוריד את זרם אמת המים, strömen lassen; faire couler; to let stream: כיזה צד מדיחין את העזרה, פוקקין אותה ומרגילין אמת המים עד שנעשית נקייה כחלב (תוספת' פסח' ג יב). — ובהשאלה במשמ' גרם לעצמו להורדת שכבת זרע בקרי לילה: חולה מרגיל צריך (לשפך עליו) תשעה קבין, בריא מרגיל צריך ארבעים סאה (ירוש' ברכ' ג ה). לא שנו אלא לחולה לאונסו אבל לחולה המרגיל20 ארבעים סאה (ר' עקיבא ור' יהודה גלוסטרה, בבלי שם כב.). — ובתמונה, הרגיל בהמה כאלו שפך אותה שלמה מתוך עורה כדי להשתמש בעור כנאד21: המרגיל כולו חבור לטומאה ליטמא ולטמא (חול' ט ג). אין מרגילין ביום טוב ואין מרגילין בחול בבכור ובפסולי המוקדשין (תוספת' יו"ט ב יא). המרגיל לגוי ושחט שחיטתו כשרה (שם חול' א ו). — ובסהמ"א: וכל מקוה שאין בו ארבעים סאה מרגילין לתוכו ארבעים סאה (הלכ' פסוק' לתלמידי רב יהודאי גאון, 129). — °והרגיל עץ על עץ: ואור היוצא מן המים הוא שממלאין אשישה זכה מזכוכית מים ומשימין אותה לנוכח השמש וכנגד צמר גפן נקי ויבער בה וכו' וכן עושין בעץ בהרגילו על עץ אחר במהירות (אבודרהם, סדר תפלת מוצאי שבת, סה.).

— הִתפע', *הִתְרַגֵּל, נתרגל, — הרגיל את עצמו בדבר, לעשות דבר, התרגל עם פלוני, הרגיל את עצמו אליו, sich gewöhnen; s'accoutumer; to get used to: משלמד דוד תורה ונתרגל מהו אומר, טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף (ספרי במד' קיט). לא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ וכו' שהוא מתרגל עמו22 בימי טומאתו (ירוש' שבת א ה). שהיתה מתרגלת לבא אצלו (שם יבמ' י ח). יעשו סעודה והן מתרגלין לבא דרך סעודה (רב, שם נדר' יא יג). שמתוך שהיא מתרגלת בדמים טהורין היא מתרגלת בדמים טמאין (ר' מנא, שם נדה א ג). — ואמר הפיטן: פותחים שבת ראשונה בשקלים, ובשניה זכור מחית מקלקלים וכו' צווי פרה בשלישית להתרגל וברביעית החדש להתחבר עם סגל (מנחם בר' מכיר, אור זרוע, יוצר הפסקה א).

— הָפע', *הָרְגַּל, הורגל, — א) שֶׁהִרְגִּילוּ אותו, היה רגיל, נתרגל בדבר או לעשות דבר: יצרו הורגל לתאות רבעו ושלחה עויליה להיות עובד ורועה (יוסי בן יוסי, אתה כוננת, עבודת יוה"כ, קבץ מע"י גאו' ב, 112). רוב שנה ואוכל ממנו ימעיטו ערב יום סליחה פן יורגל לקרי (שם שם, 113). צווי סדר יודע לעדה ויורגל בפה חוק העשור (שם שם, 116). אנו באים בין אנשים שחורים וכו' ולא הורגלו באשה יפה (רש"י, בראש' יב יא). מכה אשר לא הורגלה לבא על בריה באה לנו על ידך (הוא, שם כ ט). במות היחיד שהורגלו ליקרב23 עליהן לשמים (הוא, מ"א טו יד). עד הנה הכך בשבט והורגל לשאת עליך מטהו ואימתו כדרך המצריים (הוא, ישע' י כד). מי שנתיישן והורגל בתורתי ועבודתי מנעוריו ומי שנתקרב עתה מקרוב וכו' (הוא, שם נז יט). ימי טובתי שהורגלתי בהם עברו (הוא, איו' יז יא). עובד האדמה ישן וערבה שנתו עליו בין שהוא אוכל מעט ובין שהוא אוכל הרבה כי כבר הורגל בכך (הוא, קהל' ה יא). כיון דדשו ביה רבים, הורגלו בו מפני דוחקן וכו' (הוא, שבת קכט:, ד"ה כיון). יש זוזי שמשקלם קל וצורתם יוצאת בהוצאה והורגלו בה וטובים בהוצאה יותר מצורה אחרת של זוז (הוא, ב"מ סט:, טבי ותקילי). כי היו אבותינו בזמן ההוא מלומדי מדות הכופרים ומורגלי מנהגי המקולקלים (מאמר השכל לראב"ן, מח:). כל אחד מן הכתות לפי המורגל ברוב בני אדם (ר' זרחיה מברצלונה, פ' משלי יב א, השחר ב, 235). כי הצדיקים הורגלו שפתותיהם רצון לרצות המקום והבריות (ר"י בן נחמיאש, משלי י לא). והוא (הדם) מאוס בעיניהם מאד מפני שלא הורגלו בו (שבט יהודה, הנובר, 9). האדם שהתמיד לשבת בחשך זמן רב ויצא פתאם לאור יקשה עליו ויצטער באור עד שיתמיד ויורגל בו מעט מעט (רפאל מנורצי, מרפא לנפש, לז:). — ואמר המשורר: כמה מחיב לתבונה האנוש אם אין שפתו לחשות מרגלת (משלם דאפיאירה, אשאל ויש משרה, ידיעות מכון שוקן ד, מו). — ובמשמ' הָנְהַג והתפשט: להעיר איש בעל דעה שהורגלה בנפשו ועלתה בהאמנתו אמתת תורתנו (ר"ש א"ת, פתיח' מו"נ). על ידי יוסף הורגלה ברכה לכל השבטים (מדה"ג, כ"י תימני, ועיני ישראל כבדו מזקן). — ב) הֻרְגְּלָה הבהמה, הפשט עורה, ואמר המשורר: יעֻבד עור צבי כי הוא מסוגל, ואם יורגל יהי ראוי לנודו (עמנו' פרנשיס, צבי מודח, 105).