רגם
1, ממנו מַרְגֵּמָה, °רְגִימָה, רָגַם, °רֶגֶם, רִגְמָה.
1 [גם בארמ' ובסור' בא רְגַם ובערבית רַגַ'מַ رجم במשמ' ירה אבנים. לעֻמת זאת אין קשר לשרש זה אל האשור' רַגָמֻ במשמ' שאג, אוגרית' רגמ במשמ' דבר, כוש' רגמ, קלל וגדף, המקבילים אל רעם בעבר', ומשרש זה ולא מן רגם בשמושו בעבר' נולד כנראה באחת הלשונות אף תִּרְגֵּם (עי' שם).]