1 [עי' בהערה הבאה.]

2 [אין כאן מקום להוראתו היחידה של השרש רגם בעבר', כי לא על סקילה באבנים ידֻבר בענין אלא על תהלוכה במקדש בשירת מקהלות. השבעים ותיאודוטיון תרגמו: ἡγεμόνες αὐτῶν. מנהיגיהם, וכן וולג': duces eorum; הסורי: (רורבני דיהודא) ושליטניהון; אך אפשר שנולד כל התרגום בכוון זה מתוך העתקה כגון ΗΓ(Ε)Μ(ONES) A(Y)TΩΝ. הארמ': רברבי יהודה רגמו יתהון שבטיא אבנין, ע"כ, כנראה עפ"י דרשת חז"ל, כדגמת מה שהובא לעיל בערך רָגַם, קל ופִע': רוגמין, מרגמין. ואולי כון לכך בן־יהודה שהעיר בשולי ספר התנ"ך שלו: רֹגְמִים. והירונימוס כותב: in purpura sua, כנראה כאלו הבין אַרְגְּמָנָם או רִקְמָתָם, והשווה דברי רש"י: מתקנאים בהם וזורקין בהם אבנים וכו', ד"א רגמתם רקמתם לבושי בגדי רקמתם ל' ארגמן, כך חברו מנחם, ע"כ. וריב"ג כותב: רגמתם קהלם. וראב"ע: ורגמתם כמו שרים וככה רגם מלך (זכר' ז ב והוא שם עצם פרטי בבלי ולא עברי), ע"כ. ורד"ק מביא בסה"ש את דברי ריב"ג וראב"ע, והוא מוסיף: ויונתן לא תרגם רגם מלך, אולי שני אנשים היה שמם כך שראצר ורגם מלך, והוא הנכון, ע"כ. ובפרוש למשלי המיוחס לראב"ע משלי כו ח) נאמר: ומרגמה, דבר משובח וחברו ארגמן וכן רגמתם שטעמו תפארתם.
ומן החדשים יש שמשוים את האשור' רִגְמֻ, שאגה, תרועת מלחמה, אך כאמור בהערה לשרש מקבילה לצורת המלה הזאת באשור' המלה רעם בעבר' ולא רגמה (כן רַע באשור' רַגֻ, וכדו'), וגם מבנה המשפט קשה, וכן אין הצעת התקון רִגְשָׁתָם מאפשרת הבנה טבעית בכתוב.
ואולם אפשר שכונת הכתוב, בהפוך הגאים: שרי יהודה גִּמְרָתָם במשמ' כֻּלָּם, כמו לגמרי. כי כן בא גם באשור' תכופות הבטוי גִמִרְתֻ, אַנַ גִמִרְתִשֻׁנֻ (לגמרתם), במשמ' זו ממש כבצרוף שלפנינו.]