פ"י, רָגְמוּ, רְגָמֻהוּ, רָגוֹם, רְגוֹם, יִרְגְּמוּ, יִרְגְּמֻהוּ, — רָגַם את פלוני אבן באבן, באבנים סקל אותו, ירה עליו אבנים1, steinigen; lapider; to stone: איש איש וכו' אשר יתן מזרעו למלך מות יומת עם הארץ יִרְגְּמֻהוּ באבן ויקר' כ ב. ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעני מות יומתו באבן יִרְגְּמוּ אתם דמיהם בם שם שם כז. הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה וכו' וְרָגְמוּ אתו כל העדה שם כד יד. ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה וַיִּרְגְּמוּ אתו אבן שם שם כג. ויאמרו כל העדה לִרְגּוֹם אתם באבנים במד' יד י. רָגוֹם אתו באבנים כל העדה מחוץ למחנה שם יה לה. וּרְגָמֻהוּ כל אנשי עירו באבנים ומת דבר' כא כא. וַיִּרְגְמוּ אתו כל ישראל אבן וישרפו אתם באש ויסקלו אתם באבנים יהוש' ז כה. והעלו עליך קהל וְרָגְמוּ אותך באבן יחזק' יו מ. ויקשרו עליו וַיִּרְגְּמֻהוּ אבן במצות המלך בחצר בית יי דהי"ב כד כא. — ורָגַם בו, רגם אבן בו: ונקב שם יי' מות יומת רָגוֹם יִרְגְּמוּ בו כל העדה ויקרא כד יו. וַיִּרְגְּמוּ כל ישראל בו אבן וימת מ"ב יב יח — ועל פלוני: וְרָגְמוּ עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם יחזק' כג מז. — ובתו"מ גם שלא באבנים: מעשה בביתוסי אחד שניסך על רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהם ונפגמה קרנו של מזבח תוספת' סוכ' ג טז. קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה וכו' והיו שרי יהודה רוגמים2  אותם ר' מאיר, סוט' לז. לאחד שרגם אוהבו של מלך, אמר המלך התיזו את ראשו כי למחר יעשה כך בי ר' אבין, מד"ר שמות א. משל לשנים שרגמו איקונין של מלך, אחד שכור ואחד בדעתו (צ"ל בן דעת ו)נתפסו שניהם ועלו לבימה, ונתן איפופסין לבן הדעת ופינה לשכור תנחו' בובר, ויקר' טו. — ובסהמ"א:  והמלך אלכסנדר עומד על המזבח להקטיר ורגמו אחד מן התלמידים באתרוג על מצחו ספר הקבלה לראב"ד —  ואמר המשורר: וגם הורדתיכם שאול ורגמתיכם ביום קללתכם בשירים נזכרים יהודי בן ששת, תשו' לתלמידי מנחם, 8.

— פִע', רִגֵּם, — כמו קל: התחילו שרי יהודה מרגמין3 אותם באבנים מכי' בשלח מסכ' ב, ה. אילולא שמעתי לך והיטלתי בסל מיני פירות קשין כבר היו מרגמין1 את פני ואת כל גופי בהן תנחו' בובר, קדושים ח

— הִפע', הִרְגִּים,  עי' פִע' הערה.

— הָפע', °הֻרְגַּם, — שרָגְמוּ אותו, ואמר הפייטן: יהירים הורגמו עטים רוגעו, שורקניטעו ועליו הטבעו אדני ידכם שאו משאת רשות למעריב, מחז' ויטרי, 566